שאלה של חינוך – ’’זה בגללו’’

באופן הכי טבעי הוא רצה להגיד ״פויה לקיר״ (כמובן בצחוק) על מנת שהילדה תרגיש מוגנת שאבא שומר עליה ואז צץ במוחו רעיון ובמקום ״להכאיב בחזרה לקיר״ במקום ללמד את הילדה שכשכואב לי סביר להניח שמישהו אשם, החליט האב להניח את האוזן על הקיר ותוך כדי ביקש מהילדה להצטרף ״תקשיבי הקיר בוכה לאמא שלו שהוא קיבל מכה מראש של ילדה״ הילדה כמובן הבינה את ההומור וצחקה.

איך מלמדים את הילדים להתמודד מבלי להרגיש קורבן? כיצד מקדמים את הילדים למחשבה חיובית גם כשקשה? כאשר אני מאשים מישהו אחר אני הופך לקורבן?

המבקר במוסדות חינוך גן ובתי ספר ישמע ״הוא- התחיל, עשה, לקח, חטף, אמר, דחף…״ במהלך כל שנות העבודה שלי בגן שמעתי פעמים אחדות: ״אני עשיתי מצטער״, ״זה אני״ ״טעות שלי״ לרוב ילדים הם ״קורבן״ למקרה מסוים ״הפאזל לא נפל על הרגל של הילד״ מישהו הפיל את הפאזל על הרגל של הילד.

תמיד מישהו אשם מכיוון שאם לא יהיה אשם אז זה ״אני"-הילד.

אז מה עושים? מלמדים את הילד אחריות. מלמדים את הילד גם כשקורה משהו אין תמיד אשמים, ישנם סיטואציות בהם ילד רק נופל, מועד, מקבל מכה בראש ואין אשמים.

אבל הילד צועק: ״הוא חסם אותי״ ״הוא הפריע לי״.

לפני שנים, ילד מעד ונפל, קיבל מכה מאוד חזקה במצח. הוא היה בטוח שמישהו הכשיל אותו הבכי לא הפסיק המכה הייתה חזקה וכואבת לאחר הטיפול הראשוני וההבנה שהילד פשוט מעד, אני הייתי מאוד קרובה אליו ובאמת אף אחד לא היה בקרבתו, ומכיוון שהנפילות חזרו מדי פעם ולאחר ברור שעשיתי, הסתבר שגם בבית הוא נופל המלצתי לקחת את הילד לבדיקת עיניים, התוצאה הייתה שהילד זקוק דחוף למשקפים.

כל האשמות ותחושת הקורבנות הפכו בבדיקה אחת להבנה ״שלא כולם נגדי״ וכשקורה לי משהו זה לא תמיד קשור לאחרים.

מקרה נוסף של ילד שלא שמע את דברי חבריו נכוחה והפירוש שלו לשיח היה "הם אמרו שאני … הם לא רוצים אותי…" התסכול של הילד היה כל כך גדול, הוא הרגיש לא רצוי ושידר לכל סובביו אתם אשמים, לכן בסופו של דבר באמת לא רצו לשחק אתו . במקרה זה לאחר שיחות על ההורים המלצתי לעשות בדיקות רגשיות וגם אוזניים ולמה בדיקת אוזניים מכיוון שהייתה חזרתיות על מילים, מה? מי? ועוד שאלות. גם במקרה זה הייתה בעיה של מים באוזניים בדרגה מאוד משמעותית שגרמו ״לקצר בתקשורת״.

אז כדי לא להיות קורבן לקיר, עמוד, שולחן, חבר, מחנך, הורה… חשוב לדבר בשפה לא מאשימה ולשמש מודל לילד. דבר נוסף וחשוב לעשות בדיקות מול הגן לאור תסכול של הילד או הפוך לערוך בדיקות מול הבית ולעדכן את ההורים בצורה שוטפת על תפקודו של הילד. לשלב זרועות גן ובית, בית וגן ולהעצים את הילד תוך מתן הנחיות הסברים הגיוניים לפתרון סיטואציות חברתיות ורגשיות.

מוזמנים לזרוע ״זרעים של התמודדות״ שיהפכו לשיבולים איתנות וגמישות למול כל משב רוח המבקשת להיכנס.