"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – ״כִּי לֹא נִהְיֶה אֲחֵרִים, אֶלָּא אֲנַחְנוּ״ [ימימה אביטל]

בלימוד חשיבה הכרתית ישנה הזמנה לכאורה פשוטה להיות, אֲנַחְנוּ.
אבל באופן טבעי – בתוכנו, אנחנו רוצים/ ת להיות כמו: החבר/ה הכי טובה, השכנ/ה היפה, השחקנ/ית המוכשרת, המרצה הכי,
השר/ה השנונ/ה, האיש/ה הכי מושלמ/ת
ההורה הכי טוב, הן מספיקות יותר ממני,
עכשיו עם הניקיונות של פסח ״אין לי סיכוי לסיים את הניקיונות כמו החברה החרוצה שלי ״
וכך על הדרך אנחנו מאבדות את המהות של עצמינו ואת עצמינו.
מי באמת אנחנו? מה נקודות החוזקה שלנו? מהי המהות שלנו? מה נכון לי באמת?
מה אני אוהבת לעשות? מה משמח אותי?
מה היכולות שלי? ועוד.
ימימה מבקשת מאיתנו לשמור על הציר שלנו ולהיות אנחנו.
״כִּי לֹא נִהְיֶה אֲחֵרִים, אֶלָּא אֲנַחְנוּ.״
לא להיות אחרים, לא להיות כמו, אלא להיות אני, כפי שאני, ומשם לפתח את הפוטנציאל של עצמי ואז תבוא השמחה.
לא לחפש בחוץ תשובה אשלייתית, ואישור למה שאנחנו, התשובה היא פנימית ולא חיצונית, רק אנחנו יכולות לספר לעצמינו על עצמינו ביושרת לב, מתוך חמלה אמיתית.

מתי בפעם האחרונה שאלת את עצמך את השאלות האלה מתוך מקום של היכרות אמיתית עם עצמך?

מוזמנת להצטרף ללימוד ולהיכנס פנימה ולגלות את הטוב שבך ובאופן פלאי תגלי את השמחה שתצא בטבעיות לכל יקירייך.

ריקי לוי (.M.A בחינוך)