אחת הבנות בשיעור שיתפה שלאור החלקיק (המשפט) הזה היא החליטה לעשות כל יום משהו טוב עבור עצמה. מדובר על דברים קטנים, הכוונה 10 דקות של קריאת ספר, שתיית קפה בנחת, פתירת תשבץ, הליכה, ״ההגעה ללימוד עבורי זה ראשית תיקון. אני שנים רגילה לראות את החוסר, בכל דבר, הבעל שלי לא עוזר לי במקום לשתף אותו למה אני זקוקה.
הילדים שלי לא מקשיבים לי, איך הם יקשיבו לי כאשר אני בעצמי לא מקשיבה לצרכים של עצמי, מה אני באמת?
אני עסוקה בלהעביר ביקורת על כל העולם.
הפלא ופלא מהרגע שהתחלתי ללמוד, אני מסתכלת על כל הדברים שאני חייבת, מוכרחה וצריכה ומבינה שאני חייתי עד עכשו במתח, בריצוי, בביקורת עצמית, פועל יוצא מכך, הייתי ביקורתית כלפי כל סובביי. ותודות ללימוד אני פחות ביקורתית.״ ימימה מזמינה אותנו לקחת כל יום אחריות על חיינו, לשפר אותם ולתקן אותם. עצם המודעות שישנה אפשרות לתקן כל יום זה כבר חידוש.
כמה מאיתנו שומעות – גם את עצמינו אומרות: ״ אין סיכוי לתקן זה בלתי הפיך.״
ימימה מתזכרת את כל אחד מאיתנו שאפשר כל יום לתקן, הכל עניין של רצון.
הכוונה לתיקונים קטנים לא תיקונם גרנדיוזים.
זו הזמנה להקשיב, ראשית, לעצמי מה בדיוק אני רוצה? מה הילד שלי מבקש ממני? לכן התיקון הראשון יהיה תיקון ההקשבה, להקשיב בהקשבה נקייה ולא עמוסה וחסומה.
מוזמנות להצטרף ללימוד משנה חיים ולקבל כלים לכל החיים.
כפי שימימה אמרה: "כָּל יוֹם כְּרֵאשִׁית תִּקּוּן" (ימימה).
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
