איזה כיף לקבל מחמאות מהסביבה וכמה הם מכניסות שמחה.
ימימה אומרת שזו שמחה רגעית ולמה?
כאשר אני מרגישה טוב עם עצמי כל מחמאה משמחת אותי והשמחה מתפשטת, זה מותנה בזה שאני בהסכמה למה שאומרים מכיוון שאני מאמינה למה שאומרים.
אתן דוגמא מהשיעור: במהלך השיעור אחת הבנות החמיאה לשנייה שהיא ניראת טוב , ושהיא רזתה ומאוד יפה.
אותה תלמידה הגיבה בחיוך ואמרה ״תודה״ והמשיכה ״חייבת להודות שאני לא מרגישה ככה״ והדמעות זלגו מעצמן.
הבנות ניסו להסביר ולשכנע אותה כמה היא יפה וזה כמובן לא עזר.
החיוך היה רגעי, התודה הייתה מנימוס והאמת הפנימית של הלומדת יצאה החוצה.
ימימה אומרת: ״אֵינְךָ נִשְׁעֶנֶת עַל מָה חוֹשְׁבִים עָלַיִךְ״
מצד אחד זה לא משנה איזה מחמאות תקבלי את לא יכולה להישען עליהן מכיוון שאת מרגישה אחרת.
ומצד שני אם משהו אומר משהו שלילי עליך אל תשעני על זה, מכיוון שיש במהותך המון טוב.
ברגע שאני מחפשת אישורים חיצוניים אני לא אני.
לכן בלימוד ימימה מבקשת:
תנסי למצוא בעצמך את היפה והטוב ותצמיחי אותו ואת ההפוך לו = הפחות טוב תתקני, מתוך הבנה ואחריות אישית.
תמצאי את האיזון שיכניס לליבך שמחה.
הרצון לקבל אישורים מבחוץ מעכבים את ההתפתחות האישית שלנו את ההכרה וההבנה שלא משנה מה יגדו עלי.
בסוף אני ישנה עם מחשבותי האמיתיים על עצמי.
בברכה
ריקי
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
