אחת התלמידות שיתפה: איך ממקום של חוסר ביטחון היא גילתה במפתיע נקודת חוזקה אצלה.
״לא ידעתי שאני כזאת, תמיד התביישתי מהצל של עצמי, אבל ברגע לא צפוי של חוסר ברירה, נעמדתי עם חיוך ואמרתי את דברי בצורה רהוטה
ומרגשת״ אמרה.
ימימה אומרת:
״לַהֲפֹךְ אֶת הֶהָפוּךְ -לְטוֹב.״
הקושי להשתחרר מההרגלים שלנו גורמים לנו להיות ״תקועים״ לא להתקדם, לאבד ביטחון.
ברגע שאנחנו עומדים מול אתגר, עולים מהזיכרון קולות ״את לא יכולה״, ״אל תנסי אפילו״, ״זה לא בשבילך ״ ועוד…
ימימה, מבקשת מאתנו להשתחרר מההרגלים המחלישים, לעמוד מול עצמינו ולבדוק: מה אנחנו כן יכולים? מי אנחנו באמת?
איך אנחנו מתמודדים מול כל אתגר?.
ומזמינה אותנו להתמקד ביש-בקיים.
אנחנו מסוגלים, ״לַהֲפֹךְ אֶת הֶהָפוּךְ – לְטוֹב.״ באותה נקודה אנחנו מגלים איזה כוחות יש בנו, זה לא יאומן.
אותה תלמידה סיפרה והתרגשה מהגילוי שזיהתה בעצמה.
״הלימוד של ימימה הוא ממש אומנות – ואימון, שפתח בפני נתיבי חשיבה חדשים.״
אמרה וצדקה.
כאשר אנחנו ״בגמישות מחשבתית״ אנחנו יכולים לשנות את המציאות לטובה יותר. כמובן שהתמדה ואימון נכון יביא לתוצאות טובות.
מכיוון שאני עוסקת בחינוך אשמח לתת דוגמא מחינוך ילדים, כיצד ״הופכים את ההפוך ״ בחינוך!
לדוגמא:
ילד עושה מעשה שלא מתיישב עם תפיסת ההורים, ההורים מעירים לו כבר מספר פעמים למרות זאת הוא לא משנה את התנהגותו (זה מתאים לכל גיל) אפשר להגיב בכעס, בביקורתיות, באכזבה, או בדחייה.
ואפשר גם ״הפוך״ לבדוק איך לעזור לילד לרדת מהעץ? להושיט לו יד, בלב פתוח, בעין טובה, בקשב נקי, במחשבה טובה, ברגש טוב ואז יבוא השינוי.
תנסו לחשוב איזה ״הפוך״ אתם רוצים ״להפוך ״?
בהצלחה!
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
