"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – ״בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֱמֶת שַׁם הַלֵּב נִמְצָא״ [ימימה אביטל]

״אני לא רוצה כלום רק שקט, פעם הייתי רצה אחרי ההישגים, רציתי להשיג את החברה בתחרות ריצה, רציתי להשיג בלימודים, רציתי להשיג תפקיד הכי משמעותי בצבא, רציתי להתחתן ראשונה, רציתי להיות אמא לפני החברות שלי, רציתי להשיג עבודה מכובדת ועוד, רציתי בגדים הכי יפים, רציתי שכולם יראו אותי שיתפעלו, שיגידו שאני הכי הכי. כל זה התבטא בחוסר אמת, בתחפושות שהייתי מלבישה על עצמי, שום דבר

לא הספיק לי.
היום במרחק הזמן אני בודקת מה באמת אני רוצה, מה ישמח אותי באמת? לא כדי למצוא חן, לא כדי לרצות, לא כדי להיות טובה יותר, כן להיות טובה, אבל לא ממקום של חוסר שקט, לא ממקום של אני יותר. היום תודות ללימוד, אני עם האמת שלי מאוד בשקט, ברוגע, בשלום, לא מושלמת אבל ביושרת לב ובשמחה.״

אחת התלמידות סיפרה בשיעור, שיתפה והתנשמה בכבדות תוך כדי תיאור המרדף אחרי ההשגים.

ימימה אומרת תחיו, תעשו, תגשימו חלומות, אבל שימו לב שהחלומות הם שלכם באמת ולא של מישהו אחר, בידקו מה מסתתתר מאחורי ההשגים?
מה באמת אתם רוצים להשיג? האם האמת נמצאת שם? האם אנחנו עסוקות במה יגידו? איך אני נראית מול היקום? או שאני באמת ביושרת לב, עושה משהו שעושה לי טוב שמקדם אותי כאדם טוב יותר -ראשית לעצמי, האם אני מחייכת מול האתגר מול ההישג הנקרה בדרכי?

אם השמחה קיימת אז האמת נמצאת והשקט קיים -יש מקום לשקט.
אם אני ״בעומס״ ״בהפרזה״ אז אני בהחסרה מול עצמי, מול הכוחות שלי, מול יושרת הלב שלי וזה מאוד מעייף.

אותה תלמידה תיארה רגעים קטנים של שקט שנכנסו לחייה לאחר ההבנה בלימוד ש״בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֱמֶת שַׁם הַלֵּב נִמְצָא.״

כמה סיפורים אשליתיים אנחנו מספרים לעצמינו כדי להשתייך לקבוצה מסויימת, כדי לרצות, כמה אנחנו מנסות לשכנע את עצמינו שזה נכון שזו האמת.
אז למה אנחנו חסרות כוחות, למה אנחנו בחוסר שקט?
ימימה אומרת בדקי האם זו האמת שלך?
אם זו האמת את תרגישי, ״בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֱמֶת שַׁם הַלֵּב נִמְצָא".
כי רק ביושרת לב תפרוץ ההבנה וההכרה האמיתית ואז השמחה תיכנס והלב יהיה שקט.

ריקי לוי (.M.A בחינוך)