"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – ״רַק הָאָדָם הוֹפֵךְ לַיְלָה לְיוֹם וְיִשְׁנוּנֵי עִם שַׁחַר, וְזֶה מְטַמְטֵם אוֹתוֹ, אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ כִּי יֵשׁ חֻקִּים״ (ימימה)

עכשיו שבני הנוער יצאו לחופש הגדול ימימה מזמינה אותנו להבין מהם החוקים הנסתרים של הגוף והנפש.
מה קורה כאשר יש חוסר בשינה.
זו הזמנה להורים להיות ״המבוגר האחראי״ להביט לילדים בלבן של העיניים ולהקשיב להם וליצור תקשורת טובה, להיות סומכים מצד אחד ומצד שני להיות עירניים.
כולנו יודעים מהם הסכנות האורבות לילדים המשוטטים בחוץ בשעות לא שעות.
יש שיאמרו ובצדק הדברים קורים גם בבוקר, אני מסכימה אבל אין ספק שבלילה גם אנחנו עייפים מאתגרי היום ואז שלא במתכוון אנחנו לא בתקשורת רציפה עם הילדים, אנחנו עייפים, נרדמים והילדים עלולים להיות אבודים.
״כִּי יֵשׁ חֻקִּים.״ אומרת ימימה לכל דבר יש חוק, יש הוראת הפעלה, בלילה נועד האדם לישון.
תסתכלו מסביב הצמחים נסגרים, בעלי החיים ישנים,
רק האדם יצירתי, מוצא פטנטים איך להיות חזק מהטבע.
כל עוד זה לא פוגע בו זה מבורך אבל ברגע שזה כמו שימימה כתבה ״וְזֶה מְטַמְטֵם אוֹתוֹ״ אנחנו חייבים לשים גבולות.
ילדים מתחננים לחוקים לגבולות, למרות הקיטורים שלהם, למרות אי שביעות רצונם בעכשווי במרחק הזמן הם מודים להורים על העירנות, על ההקשבה, על התמיכה, על החינוך.
זו הזמנה לילדים להיות עסוקים בעבודה תואמת גיל, או כל דבר אחר ערכי, מועיל ומקדם במהלך היום, ובלילה לישון לאגור כוח ליום המחרת.

ריקי לוי (.M.A בחינוך)