"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – ״אֲפִלּוּ מְעַט הִתְחַשְּׁבוּת כְּלַפֵּי הַשֵּׁנִי תִּקָּרֵא רוּחָנִיּוּת״ [ימימה אביטל]

״אני שנים עושה מאמצים כדי להתחשב באנשים שסביבי – משפחה, חברים, אני מרגישה שאני מוותרת על דברים שמטיבים איתי העיקר שהצד השני יהיה מאושר והוא לא ממש מאושר.
אני מנסה שנים להבין למה? הרי התאמצתי, "חציתי ימים ויבשות עבורם״ איך זה יכול להיות שאני מתעייפת ואין שכר לעמלי?
תודות ללימוד אני מבינה שהתחשבות באחר אינה נמדדת במאמצים, ״בלהפוך את העולם״, ההתחשבות נמדדת במה שהשני צריך, נכון ומוכן לקבל במידה שנכונה לו, בדיוק כפי שנכון לו.
הכוונה שאני קשובה, שאני עם לב פתוח, שהמבט שלי טוב כלפיו, שיש לי רגש חם אליו ורצון עז להתחשב בו, לא מתוך רחמים אלא מתוך אהבה ואמת״.

ימימה אומרת שבטבעי שלנו אנחנו אוהבים ״מופעים״ שיראו כמה אני בנתינה, כמה אני טובה.
חשוב לנו, שהנתינה שלנו תהיה נוכחת, שתתפוס מקום גדול שאף אחד לא יפספס את ״טוב ליבנו״ אנחנו מחפשים אישורים מהקהל שבחוץ.
אבל בלימוד אנו מבינות, ״אֲפִלּוּ מְעַט הִתְחַשְּׁבוּת כְּלַפֵּי הַשֵּׁנִי תִּקָּרֵא רוּחָנִיּוּת״
בכדי לשמח מישהו שיקר לליבנו, אין צורך במופע צריך רק מעט התחשבות וזה המון.

את בנתינת יתר? מרגישה עייפה מכך? רוצה לדייק נתינה?
מוזמנת להצטרף ללימוד משנה חיים.

ריקי לוי
.M.A בחינוך