אחת הבנות מספרת כמה קשה לנקות לפסח ואיך היא מגיעה כל שנה לשולחן הסדר סחוטה, עייפה, ללא שמחת חיים. בסתר ליבה מחכה שהסדר יסתיים וכולם ילכו.
מתארת לעצמי שכמה מיכן מזדהות עם התחושה, עם הלחץ ואתן כבר עייפות מהמחשבה שפסח בפתח.
ימימה מבקשת מאיתנו להכין את הבית לפסח, ההכנה צריכה להיות ממקום של שמחה ולא ממקום של עינוי הנפש.
״מהעבדות במצרים״ יצאנו, מה שנשאר לנו עכשיו לבדוק לעומק מה היכולות שלי, וביושרת לב לעשות כפי יכולתי.
ימימה מבקשת להנהיג את עצמינו, לקחת אחריות על כוחות הגוף והנפש שלנו.
היא לא מדברת על מידת הכשרות, ולא מידת ההכשרה והניקיון לפסח.
היא מדברת על שמירה על הפנימיות שלנו.
״אֶלָּא גַּם אֶתֵּן בִּפְנִים תִּשְׁתַּדְּלוּ לֹא נִקּוּי אֶלָּא טִהוּר פְּנִימִי״ (ימימה).
במידה ויש דברים שאני מאוד רוצה לעשות ואין ביכולתי לעשותם, איך הם יכניסו שמחה לליבי, תשתפי תעזרי במי שנכון לך, להיעזר בו.
ימימה מדברת על טיהור, טיהור כשחרור דברים המכבידים עלי והפכו להרגל ואפשר לשנות הרגלים.
ימימה מבקשת מאיתנו טיהור מהמחשבות ״אם לא אעשה, השמים יפלו״, טיהור ההקשבה לעצמי ״מה באמת אני חייבת, מוכרחה וצריכה, לעשות״ כדי לקבל את החג?
מטוהרת מעומסים -אתגרים הבאים לפתחי בחג.
זהו זמן חירות, מוזמנות להיערך לחג מתוך חירות מחשבתית ופנימית ולא מתוך עומס
לנקות את האבק ללא מאבק.
בהצלחה חג פסח כשר, בריא ושמח.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
