תובנות מהפרשה הקודמת: שאלתי את עצמי, למה התורה מציגה את כל המורכבות המשפחתית? התשובה חד משמעית! להפקת לקחים מזוגיות והורות שהתנהלה בדרך השלילית ביותר, בין יצחק לרבקה.
לו רבקה הייתה מספרת ליצחק על הנבואה, היו ביחד מחנכים את הבנים התומים (=תמימים) לאחוות אחים ולכיבוד הורים, עשו ויעקב היו הופכים ללאומים שונים, המכבדים איש את אחיו. אבל המתח הזוגי וחוסר התקשורת בין רבקה ויצחק, באו לידי ביטוי במתח ובריחוק בין ילדיהם. ואז הגיע המהלך המסובך, שרבקה רקחה כדי שיעקב יזכה בברכת אחיו, שהוביל ליריבות מתמשכת…
התובנה: זוגיות בונים נדבך אחר נדבך, בקשב נקי, בתקשורת מקרבת, המעוררת את הרגש באהבה ומשמשת מודל לכיבוד הורים ואחוות אחים, המבוסס על קשב נקי, על שיח מכבד, פירגון ושותפות.
פרשת "ויצא" – ממשיכה את פרשת "תולדות" ופותחת בתיאור יציאתו של יעקב מבית הוריו לגלות, "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה". כשיצחק הבין שיעקב רימה אותו, "וַיֶּחֱרַד" ומיד שלט בכעסו ובירך אותו, "גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה." יעקב, שציפה שאביו יכעס עליו התרגש מברכתו, ומצפונו ייסר אותו כפליים, על שרימה אותו, וגנב את ברכת עשו אחיו.
ככה, בלב כבד מרגשות אשם, יעקב, בעצת אימו בורח מכעסו של עשו, ובברכת אביו יורד מהארץ למצוא אישה מתאימה ממשפחת אימו, בחרן.
שיעור לחיים! הורות זו אחריות והבסיס ממנו אנחנו צומחים. כשהילד זוכה להכוונה, להקשבה, למבט אוהב ומחבק ולמבט ביקורתי המקנה ערך, ושומע מילות ברכה, הוא צומח לתפארה, עם ביטחון המחזק את זהותו, ואת תחושת השייכות, השותפות והאחריות!
פרשת תולדות קשורה לחג הסיגד = סגידה, שחל בכ"ט במרחשוון, 50 יום אחרי יום הכיפורים ונקבע בהשראת העצרת שקיימו עזרא ונחמיה לחידוש הברית בין ה' לעם ישראל (נחמיה פרק ח'). העדה האתיופית שמרה על חג זה במשך אלפיים שנות גלות, כהפקת לקחים על טעויות העבר, וכיום של תפילה וגעגועים לירושלים (ירוסלם), וכהודיה לה' על הערכים הנשגבים שקיבלנו בעשרת הדיברות. לכן, חג הסיגד הינו מגדלור של שמירת הזהות, של כיבוד הורים, אחוות אחים, לכידות חברתית, ערבות הדדית ואחדות העם. אני ממליצה לכולנו שערכים אלה יהיו נר לרגלינו, כמשפחה, כחברה וכאומה החפצה חיים.
עם רדת החשכה, יעקב המפוחד נרדם תחת כיפת השמיים וחולם חלום מופלא: "…וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְימָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי ה', עֹלִים וְיֹרְדִים".
להבנתי, החלום הוא צוהר לנפש האדם. בחלום יש עלייה וירידה. הסולם אומר ליעקב, מה שמגיע לך, יגיע בעיתו, העלייה דרך מניפולציות, מובילה לאיבוד שליטה ואז הירידה כואבת. לכן, תהיה קשוב לליבך, תהיה מי שאתה באמת, איש עניו, חכם ויישר דרך, כך תדע לשלוט בפחדיך ובאמונה לכוון את צעדיך, כדי שתעלה בזהירות ובבטחה ותתחבר לברכה, ברוך אתה בצאתך וברוך בשובך.
מדרש בראשית רבה מסביר: "עולים", המלאכים שילוו אותו חזרה לארץ המובטחת ו"יורדים", המלאכים שילוו אותו בגלות.
בבוקר יעקב מתעורר, "וַיִּדַּר ..נֶדֶר לֵאמֹר:.. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לי, לֵאלֹוקים." יעקב מתנה תנאים אם ישוב לארץ בריא ושלם, ה' יהיה לו לאלוקים?
לא ולא! להבנתי, יעקב שליבו כבד מרגשות אשם נודר נדר: אם אשוב בשלום לארצי, ואבי יקבל פניי בסלחנות ובאהבה, אבין שה' עימדי למרות חטאי.
והנה יעקב מגיע לחרן, ליד המעיין הוא פוגש את רחל, יפת התואר ויפת המראה, בדיוק באותו המקום שאליעזר פגש את רבקה אימו.
בהבינו שזאת רחל, בת לבן אחי אימו, יעקב הבין שכבר אינו לבד, התרגש, מההתרגשות בכה, ובכוחו גולל לבדו את האבן הכבדה מעל פי הבאר, אך האבן שעל ליבו נשארה דוממת וכואבת.
יעקב מתאהב ברחל, מרוב אהבה היה מוכן לעבוד שבע שנים כרועה צאן אצל לבן אביה. "וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים". הזמן טס, וכשסיים, קיבל את לאה במקום את רחל.
פרופ' נחמה לייבוביץ מסבירה: בתשובת לבן יש גינוי ליעקב, על שגזל את הבכורה מעשו אחיו.
יעקב שגילה את כוחה של האהבה, מצא את הכוח לעבוד עוד שבע שנים עבור רחל.
לאה יולדת ליעקב בנים, ואז "וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". תגובת יעקב תמוהה: "וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹוקִים אָנֹכִי".
להבנתי, מתגובת יעקב לרחל, נגלו לעייני תנועות נפשו המיוסרת, יעקב לא רוצה להישאר בבית לבן המנצל אותו, ולא רצה לפגוע ברחל האהובה, אך הקשב חסום, מפני שרגשות אשם על שפגע באביו, בלי לדעת אם אביו סלח לו, לא מאפשרות לו לחיות בשלום עם עצמו.
בשעה טובה לרחל נולד בנה הראשון והבן האחד עשר של יעקב – יוסף, "…כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי."
עכשיו, שיוסף נולד, גמלה בלב יעקב ההחלטה לעזוב את בית לבן חמיו.
יעקב הקשוב לליבו, מחליט לחזור הביתה – לארץ ישראל, בהחלטתו הוא משתף את נשותיו, הן מבינות ונענות לו מיד.
עשרים שנה שהה יעקב בבית לבן, ממנו למד תחבולות ואת כל מה שרועה צאן צריך לדעת. למרות המתח, הקנאה, והמניפולציות בבית לבן, יעקב גילה את כוחה של העבודה המסורה, ואת היצירתיות והתגלה כאדם יצירתי, חכם ונבון, כך הצליח להביא לידי ביטוי את יכולותיו וכישוריו, ואת מסירותו ואחריותו למשפחתו שחיברו אותו לברכת השפע שבתוכו.
משפחת יעקב ארזה בשקט את רכושה הרב ויצאה בחשאי למסע חזרה אל הארץ המובטחת.
איזו הרגשה נפלאה לדעת שיש לנו מולדת לחזור אליה. מקום שהוא שלנו בו אנו לא דיירי משנה, ולא נרדפים, אלא שייכים, מוגנים ובטוחים – נחלת אבות.
אני תפילה שנזכור שפה המקום שלנו ומתוך ראיית הטוב נודה לאל, על הארץ הטובה – ארץ ישראל.
אמן / חמוטל בן זאב
ותן ברכת שלום ושמור על ביתנו
קרב אותנו לחלום שבתוכנו
תן תמיד ברכה במעשה ידינו
פתח ליבנו שתמיד נשיר לך.
תפילה – אמן
שעולה – אמן
כל הנשמה תהלל יה
אמן.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס