תובנות: אני אוהבת את יעקב אבינו, ואת משה רבינו. מיעקב אני לומדת שאין אדם מושלם! האדם חלש אופי, מקנא, מכאיב, כואב ופוחד. גדולתו של אדם, כמו יעקב, הרואה טעויותיו, ומתוך הפחד המקשה עליו להתמודד, אוזר אומץ, נאבק בפחד ובייסורי מצפונו, פורץ חסימות נפשו, מביע חרטה עמוקה ומתקן מידותיו, יחיה בשלום עם עצמו ועם סובביו. במהלך החיים יעשה טעויות אחרות ויתקן וכן הלאה. אנושי.
התובנה: יעקב הוא כרנטגן לנפש האדם, הרואה טעיותיו ומתקן אופיו מתוך חולשותיו. יעקב הביא לשינוי בתוכו שחיבר אותו לאור – להכרת הטוב שבו. משה רבנו, שבקרוב נלמד להכירו, הוא מגדל אור – מורה המתווה דרך ומנחיל ערך לאיכות חיים! המזהיר אותנו מפני עצמנו, כי אין אויב אכזר יותר מאשר אנחנו לעצמנו.
פרשת "וישב" ממשיכה: אחרי שיעקב פגש את עשיו אחיו והבין שסלח לו, אבן נגולה מליבו. וכשהוא שלם עם עצמו, מחכה לפגוש את אביו יצחק ולחוש שגם הוא סלח לו.
אך על אם הדרך רחל יולדת את בנימין, מתה בלידתה אותו, ונקברת בבית לחם דרך אפרתה.
יעקב ללא משים, גזר את דינה של רחל כשהשיב בכעס ללבן, על גניבת התרפים, מי שלקח ימות! ולא ידע שרחל לקחה.
חכמים היזהרו בדבריכם! למילים הרבה כוח! הבה ונלמד מיצחק לשלוט בכעס ולהוציא ברכה מהלב, "גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה".
כשהוא כאוב מצער על מות רחל האהובה, יעקב ניפגש עם יצחק אביו, שנתן לו להבין שמיד סלח לו.
משפחת יעקב מתמקמת בארץ. אם נדמה שלאחר הצרות שפקדו את יעקב, הוא ישב סוף סוף בנחת ובשלווה, יבין מהר מאוד שהשלווה רחוקה מתמיד, מפני שמערכת היחסים במשפחת יעקב מורכבת מאוד, ועוד נלמד כמה נמוך היא יורדת.
והנה יוסף בן שבע עשרה, הילד האהוב ביותר על יעקב, "וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו…". עבורו תפר "כְּתֹנֶת פַּסִּים " (=בגד מלכות). יוסף המפונק רץ להלשין על אחיו, "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם". ויעקב שומע ושותק. במקום להסביר ליוסף, אל תלשין, אחים אתם!
יעקב שכח שמשפחתו התפרקה מפני שלא ידעו לתקשר ביניהם ואימו העדיפה אותו על עשיו אחיו ושכנעה אותו לרמות את אביו ולזכות בברכת עשיו אחיו וכתוצאה מכך, התהלך עשרים שנה עם לב כבד מרגשות אשם! איך שכח?! דפוסי התנהגות הוריו הוטמעו בו.
לפיכך, שתיקת יעקב אפשרה לקנאת האחים להידרדר עד "וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם." האם הפחד שוב משתק אותו? הוא היה חייב להעיר ולהאיר ליוסף ולתקן את האוירה העכורה בין האחים ולשכנע אותם לדבר ולומר את שעל ליבם, לא לשתוק! יעקב, שותק!
פועל יוצא מכך שיוסף לא מתאמץ לדבר ולהתחבב על אחיו, להפך: הוא מתהדר בחלומותיו המנבאים לו שהוא עתיד לעלות לגדולה ולמשול על כל בני משפחתו.
פה יעקב התעורר, "וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ…הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ,…". אחיו שלא דיברו עם יוסף מאז שהלשין עליהם ובגלל "כְּתֹנֶת פַּסִּים", בשומעם את חלומותיו, רגשות הזעם והקנאה בערו כאש בקרבם, "ויְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו".
סוף סוף, יעקב הבין שיוסף האהוב הוא ילד מפונק ויהיר, ולכן הוא שולח אותו אל אחיו כדי שיתפייסו. אך כשאחיו ראו אותו מרחוק, "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ."
בהגיעו אל אחיו כל רגשות הזעם שהתנקזו בליבם הציפו אותם, מיד התנפלו עליו להמיתו, הסירו ממנו את כתונת הפסים מנקרת העיניים, בעצת ראובן השליכו אותו לבור ובראותם אורחת ישמעאלים, יהודה מציע לאחיו למכור אותו לישמעאלים ולהודיע לאביהם כי חיה רעה טרפה את בנו. את בנו לא את אחיהם! לא יאומן איך הקנאה אוטמת את הלב ומשבשת את הדעת.
אנא! הביטו נכוחה וראו מה קורה לנו, כשאין תקשורת מאגו וקנאה (כל אחד מתבצר בצדקתו), החוסמים את הקשב ונותנים למחשבות היוצרות שרשרת של טעויות, לסגור את הלב, ולנהל אותנו. הזבוב הופך לפיל, ההורס כל חלקה טובה. אם לא נתעורר, בנפשנו הדבר!
בשובם הביתה, האחים הבינו שעשו מעשה נורא ואיום. מה יספרו לאביהם? בלב מלא רגשות אשמה, ובידיים רועדות, הראו לאביהם את הכתונת המוכתמת בדם ואמרו: "הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא–אִם-לֹא". יעקב מכיר באסונו ומתאבל. כשראו שאביהם ממאן להתנחם, ליבם נקרע! איך ינחמו אותו? הם פוחדים להוציא מילה.
הם מבולבלים, נכנסו לבור של שקרים ואינם יודעים איך יצאו ממנו.
הרגע שבו יוסף נמכר לעבדות במצרים הוא נקודת שבר! שנאת אחים בהיסטוריה של בני עמנו, נחשבת לאם כל חטאת. היא שפילגה אותנו והובילה לחורבן בית ראשון ושני ולגלות אלפיים!
משפחת יעקב מתפרקת! יהודה מתקשה לראות את אביו באבלו, מבושה ורגשות אשם, בורח מהבית, יורד ומסתבך עם תמר כלתו, המוכיחה אותו באומרה: "הַכֶּר-נָא–לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים." יהודה מכיר בטעות ולוקח אחריות על מעשיו. היכולת של יהודה לצפות בהתנהלותו ולהודות ולתקן, מעידה על גדולתו.
יוסף במצרים, נמצא בתפקיד בכיר בבית פוטיפר. אשת פוטיפר מתאהבת בו. כשהתנגד, היא מעלילה עליו והוא הושלך לכלא, על לא עוול בכפו. גם בכלא, יוסף עולה לגדולה כאחראי על האסירים וכפותר חלומות. יוסף באור.
את פרשת "וישב" קוראים בשבת לקראת חנוכה, בה למדתי על המאבק שהיה בתקופת החשמונאים בין שתי גישות, הראשונה: יהודים שראו בתרבות היוונית מופת, שאפו להתמזג ולהתייוון. השנייה: החשמונאים ששמרו בדבקות על היהדות והתנגדו לכל שינוי ולו הקטן ביותר, לא נכנעו.
אני תפילה שנדע לתקשר ונשמור על לשון נקייה ומכבדת ואז מתוך ראיית הטוב נחגוג את חג החנוכה ונכיר תודה.
אני מאמין / שאול טשרניחובסקי
שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
חג אורים שמח!
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס