תובנות מהפרשה הקודמת: ה' ראה שאברהם שונה בהתנהלותו מהחברה האלילית האכזרית, בחר בו להיות אב האומה שעתידה לקום, מי האומה?
"אֲנִי ה' …לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ".
כלומר: הארץ הזאת ניתנה ירושה לזרעו, ועל מנת להסיר ספק, ה' מסביר לאברם בחיזיון מי זרעו שיירש את הארץ הזאת: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם …" יורשי הארץ, יהיו עבדים מעונים בארץ לא להם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
למה היה חשוב לפרט מי יורשי הארץ הזאת? כדי שאף אחד לא יכנה אותם ליסטים וכובשים. כפי ששמעון בן מתתיהו עמד בגאון והשיב לאנטיוכוס: "לֹא אֶרֶץ נָכְרִיָּה כָּבַשְׁנוּ וְלֹא בִּרְכוּשׁ זָרִים מִשֶּׁלָּנוּ, כִּי אִם נַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ, אֲשֶׁר בִּידֵי אוֹיְבֵנוּ בְּעֵת מִן הָעִיתים בְּלֹא מִשְׁפָּט נִכְבְּשָׁה, וַאֲנַחְנוּ כַּאֲשֶׁר הָיְיתָה לָנוּ עֵת, הֲשִׁיבוֹנוּ לְנַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ".
פרשת "וירא" – ממשיכה: אברם ושרי כמהים לילד לכן כאשר שרי הקשיבה להבטחת ה' לאברם "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" נחפזה והציעה לאברם את הגר אמתה. כשהגר הרתה התנהגה כגבירה, התחילו המריבות והקנאה.
שרי ביקשה מאברם לגרש את הגר ההריונית, הגר שמעה וברחה. מלאך ה' ניגלה אליה וגילה לה שיש בן בבטנה ויקרא שמו ישמעאל, כי שמע ה' את בכייה. הבן יהיה פרא אדם ועשיר מאוד. הגר חוזרת ויולדת את ישמעאל.
ואז, מתרחש טקס הוספת האות "ה" לשמם, אברם יקרא "אברהם" ושרי "שרה".
אני למדה מזה: ששמו של אדם ופועלו מעידים עליו ולא התארים שהוא נושא. כמו אברהם אב האומה שהתחבר לה' שבתוכו, והחל להפיץ את הערכים ברבים.
אברהם, בנה את שמו בזכות מעשיו הטובים, דמותו המתקדמת, הלומדת ומתווה דרך, הנלחץ מפחד הרעב בארץ, אוזר אומץ ויוצא למלחמה כדי לשחרר את לוט אחיינו מהשבי, הטועה, בודק ומתקן. אנושי.
ה' מצווה את אברהם למול את עצמו וכל אשר אתו. אברהם, בגיל תשעים ותשע, מל את עצמו, את ישמעאל בנו ואת אנשי ביתו. בברית המילה ה' הבטיח לאברהם ששרה תלד בן, כשייוולד הבן ימול אותו בן שמונה ימים. חוק זה יהיה לדורי דורות.
והנה אברהם תוך כדי שיחה עם ה', ראה שלושה אנשים מתקרבים לאוהלו, רץ לקראתם והזמינם להיכנס. זה בדיוק מה שה' מחפש באדם, שיהיה איש חסד.
מהר מאוד אברהם הבין שמדובר במלאכים: האחד בישר לשרה על הריונה. שרה שהייתה עקרה ,"וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה", צחקה וחשבה, עכשיו, "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָייְתָה-לִּי עֶדְנָה." המלאך השני בישר לאברהם שייוולד לו בן משרה. השלישי נשלח להרוס את סדום.
ה' שגילה באברהם את מידת החסד, שיתף אותו שבכוונתו להרוס את סדום. אברהם השונה מנוח, לא שתק, עמד באחריות והתווכח עם ה', בעדינות, אומנם, אך בתקיפות, "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע" התחנן על חיי אנשי סדום החוטאים. המשיך להקשות כדי שה' יחוס עליהם! כשהבין שאין מספיק צדיקים בסדום כדי להציל את כל העיר כי, "וְחַטָּאתָם–כִּי כָבְדָה, מְאֹד", דאג ללוט אחיינו ונשאר במקום.
בשעה טובה! שרה יולדת את יצחק ומרגע זה שמרה עליו כלביאה! כשראתה שישמעאל מציק ליצחק, פקדה על אברהם לגרש את הגר ואת בנה. אך בעוד אברהם מתנגד, תמך ה' בשרה, "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ". אברהם בסערת רגשות, מקבל את הדין בשתיקה, נגד רצונו. מתוך דאגה לשלומם הכין להם צידה לדרך, "וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָה", ובלב כבד שלחם אל הלא נודע.
אברהם נאבק עם עצמו, הכעס סגר את ליבו, הוא בערבוב, ה' ראה שכעסו של אברהם שולט בהתנהלותו, החליט לנסותו בניסיון הקשה והנורא מכל שיפתח את ליבו, "…קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק,… וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה,…"
אברהם, בלי לומר מילה השכים בבוקר, חבש את חמורו, קרא לעבדיו ויצא מיד לדרך לבצע את הנורא מכל, בלי למחות.
ה' קיווה שאברהם יתנגד, לא אקח! הרי הבטיח לו: "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". היעלה על הדעת שה' יחזור בו מהבטחתו?
אברהם, למען אנשי סדום, התווכח עם ה' כדי להצילם. אך למען בנו שתק וציית. למה?
מפני שהכעס סוגר את הלב וחוסם את הקשב ופוגע ביכולת לתפקד כראוי. אברהם במערבולת, שרוי בחשכה. ומה קורה לאדם השרוי בחשכה? המנטליות המפלצתית, שבה העלאת קורבנות אדם ובייחוד שרפת ילדים למולך, שהייתה מקובלת כפולחן באותה תקופה, ניקרה במוחו… המחשבה שנצטווה לרוץ ולהעלות את בנו לעולה.
לפיכך, המבחן האמיתי של אברהם, היה כאשר הקשיב לצו ה' שנמסר לו מפי המלאך: "אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה…" כאשר אברהם זרק מידו את הסכין, ביטא בכך הינתקות מוחלטת מההרגלים החשוכים ומהפולחן המפלצתי, והתחבר לאמונה באלוקי המוסר והרחמים.
ניסיון העקדה בא ללמד אותנו לדורות שהאמונה בבורא עולם הינה מוסרית וערכית, המתנגדת בתוקף לקורבנות אדם ודוחה את הנוהג האכזרי והמפלצתי של פגיעה בילדים. לכן ה' מאז העקדה לא דיבר ישירות עם אברהם אלא על ידי המלאך.
אי אפשר להתעלם מסבלו של יצחק, שכאשר הבין שהוא בעצם הקורבן האמיתי, קם וברח.
אני תפילה שאדע לתחם את הכעס ובהקשבה נקייה, אתנהל מתוך הכרת הטוב ואכיר תודה.
בין קודש לחול/ שולי רנד
בין קודש לחול אני חי
בין האמת שמשתוללת בי
עם אלף הרגלים
עם כל הפחד שעל כתפיי
אני יוצא שוב לפזר את המילים
שמור נא עליי
רק שלא ייכשלו רגליי.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס