אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, זו הזדמנות נהדרת להסיר מעלינו את התארים, את המלבוש שבחרנו להלביש על עצמנו, או שאחרים הלבישו אותנו בהם ולצאת ״למסע אישי״ שבו נתבונן פנימה, נבדוק האם באמת אנחנו ראויים לכבוד הזה הנקרא "מחנך בישראל".
האם אנחנו נאמנים למהות שלשמה בחרנו את המקצוע שאני קוראת לו ״עבודת קודש״ כשהמטרה הינה טובת הילד באשר הוא!
שנת הלימודים בפתח אוטוטו נפגוש ילדים שונים ומיוחדים, האחד שקט והשני דברן, אחד הססן והשני מעז, אחד חייכן והשני קצת ביישן, אחד זריז והשני איטי, אחד מדבר בקול רם והשני בשקט. ועוד … כולם יעמדו בקו הזינוק בתחילת השנה.
מחנך הנאמן לשליחותו מבין שתפקידו להוביל את הילדים לפתיחות הלב ושמחת הלב ולדאוג לחיזוק הביטחון האישי של כל ילד. בד בבד להוביל את הילדים להבנה שכולם שווים, כולם נבראו בצלם, למרות השוני ביניהם כל אחד יתקדם בקצב שלו, אך לכולם תינתן הזדמנות שווה, לכל ילד נימצא את המפתח הנכון לחדרי ליבו.
לא פעם שמעתי מחנכים המדביקים תוויות על ילדים, הילד הזה מדהים ועם הילד הזה מחכה לי שנה קשה. אני חייבת לציין שתמיד היה לי קשה לשמוע את המשפט הזה ואני יודעת בוודאות שהוא שגור בפיהם של רוב המחנכים, זה לא נאמר ממקום של התנשאות או רצון להדביק תווית, זה נאמר ממקום של מצוקת המחנך שאינו יודע להתמודד עם אתגרים חינוכיים מסויימים. אין לו את הכלים האישיותיים או המקצועיים או גם וגם.
חודש אלול מזמן למחנכים לתפור מחדש ״מלבוש״ התואם לקבוצת הילדים בשנה הנוכחית ולהלביש מחדש את עצמו בלבוש: ללא סטיגמות, ללא שיפוטיות, ללא הדבקת תויות, לבוש שבו יעסוק המחנך בלמידת הצורך של כל ילד בהתאם ליכולותיו הקוגניטיביים והרגשיים.
התבוננות במראה ולשאול את עצמך, האם אני כמחנך, מסוגל להוביל דרך ולצקת ערך? כשהתשובה הכנה והברורה שקשה, לבקש עזרה מאנשי מקצוע, רצוי ליצור מועצת חכמים שיכולה לקדם את הילד להצלחה.
להבין שאני (= המחנך) העוגן של הילד אני המודל ואם אני בא ממקום של חוסר ביטחון או חוסר אמון בילד, חוסר הקשבה, הבעיה הינה אישית שלי כמחנך, המעכבת את הילד מלהתקדם ואף פוגעת בו באופן האישי והחברתי.
מחנך היודע להקשיב יוציא את הטוב שבו = אישיותו המקבלת תרעיף מטובה על הילד / התלמיד. אך מחנך ממורמר, עייף, חסר סבלנות וכבוד לאדם באשר הוא ולילד בפרט, יהיה לו קשה להתמודד עם הילד שבו והילד שמולו ויהפוך את השהות במוסד החינוכי למקום לא נעים!
אני ממליצה לי ולכולנו להסיר את המלבוש המכביד, הקשה הזה ולהלביש עלינו לבוש קליל אך משמעותי, לבוש פשוט, מכבד, מחבק, מקשיב ואוהב שיוביל בסופו של תהליך את הילד להיות עצמאי, יצירתי, הלומד מתוך סקרנות ועניין, בזכות מחנך קשוב, אכפתי, עם ראייה חומלת ומכבדת במאור פנים.
מאחלת לכולנו לתפור חליפה חינוכית, מאתגרת הרקומה בשלל צבעים ססגוניים.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
