מאות מיליוני אנשים סביב הגלובוס, חזו בדרמה הגדולה ביותר שראה גמר הגביע-העולמי מעודו, ובהכתרתו הסופית של ליאו מסי ככדורגלן הטוב ביותר ששיחק על כרי-הדשא. 'מונדיאל קטאר' 2022 ,סיפק לחובבי הכדורגל חוויה יוצאת דופן, עמוסה הפתעות והדחות של נבחרות 'גדולות', ופרידה מכוכבים שנסקו עד החודש הזה בשמי הכדורגל, ולא יופיעו יותר על הבמה העולמית.
אלא שמעבר לכך, כפי שהתפללו 45 מיליון תושבי ארגנטינה, ועוד מיליוני אוהדים בעולם, על 'המונדיאל' הזה היה כתוב 'מסי' באותיות-זהב, ועד שריקת הסיום לדרמה המצמררת של הגמר, נעצרה נשימתם של אין-ספור חובבי כדורגל, שמא ממש ברגע האחרון (דווקא ב'פנדלים') יתרסק חלום הכתרתו של 'הפרעוש' כ'גדול מכולם', וארגנטינה תתכנס לבכי שימשך עוד 4 שנים לפחות.
האהבה חוצת-גבולות ויבשות, לכדורגלן נמוך הקומה, שעד השבוע חי בצלו של דייגו ארמנדו מרדונה המנוח, חייבת הסבר, שהרי קשה למצוא דמות אחרת בעולם, שזוכה לכל-כך אהבה והזדהות. כמעט באותה המידה צריך לנסות להבין את התמיכה והאהדה לנבחרת ארגנטינה שעברה סבל מתמשך עד הכתרתה כאלופת-העולם.
נראה כי ההסבר לגלי ההערצה והאהבה למסי, מצוי בראש ובראשונה בהיותו, חרף כל הצלחותיו, אדם צנוע, מי שרגליו (המיוחדות) נעוצות היטב בקרקע ואינו מסתנוור ממעמדו הרם. כדורגלן-על, 'קוסם' ברוך כישרונות, יכולת והישגים, נותר צנוע בדרכיו, אינו שוכח מהיכן בא וכיצד הגיח מאלמוניות לאור הזרקורים, כשכל העת הוא מודע לכך שמדובר גם בסוג של שליחות, לעם חולה-כדורגל שנאנק כבר שנים תחת תנאים קשים.
לכך צריך להוסיף כי, מסי היה ונותר מקור השראה לעשרות מיליוני ילדים בעולם, החולמים להיות 'מסי' (כולל נערי בר-מצווה מישראל, שנסעו לראות אותו בברצלונה הזכורה לטוב) . ההשראה שמעניק 'הפרעוש' לילדים, טומנת בחובה ברכה מיוחדת במינה, המבדילה אותו מכל כדורגלן אחר בעולם. ב'מונדיאל' האחרון התגלה מסי גם כמנהיג מוחצן שסוחב על כתפיו את חבריו לנבחרת המוכנה 'להתאבד' עבורו ועבור מולדתם על הדשא.
מסי, איש של משפחה חמה ואוהבת, ניחן גם ביכולת להתגבר על משברים ולמשוך אחריו את מי שמתייאש (ע"ע משחק הגמר) ומכאן שמייצגת דמותו, כוח-רצון אדיר המסוגל להתמודד עם כל קושי, והנה עוד מקור השראה לדורות הצעירים הבאים.
בארגנטינה הכדורגל משמש להמונים דת של ממש, אף יותר מאשר בברזיל, והמדינה כולה (למרות יריבות מרה בין קבוצות מקומיות) יודעת להתאחד ולהתגייס סביב לנבחרת הלאומית, כאילו מדובר במשימה של חיים או מוות. אנשים קשיי-יום עובדים ללא הפסק וחוסכים פרוטה-לפרוטה, תוך וויתור על חופשות, או הנאות אחרות, כדי לחסוך מספיק כסף ללוות את הנבחרת הלאומית אחת לארבע שנים לכל 'מונדיאל'.
ליאו מסי היה, אחרי מראדונה, לכהן-הגדול של דת-הכדורגל בארצו, והיא מלאה תשוקה עזה ואהבה חסרת גבולות למשחק המרתק ביותר בעולם, ממש בדמותו של מסי.
אולי עכשיו אפשר להתחיל להבין למה אנחנו כל-כך אוהבים את אלופת-העולם, ואת כוכבה המיוחד ליאו מסי…
