משפחה במשפט – לא מתקלחת? לא תקבלי כתובה

סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל

הקדמה:

לא אחת שומעים אנו טענות כנגד בתי הדין הרבניים שאינם מסייעים כביכול בעיקר לאישה לקבל את הגט מבעלה, והיא נותרת עגונה לפעמים במשך שנים. מי שצפה בסרט הישראלי "עגונה" לבטח חש כעס כלפי הדיינים עצמם שנראה וכאילו אינם מתחשבים ברגשותיה של האישה.
ברם מי שעוסק בתחום ומי שבאמת רוצה לומר האמת, חייב לציין כי במקרים המתאימים בתי הדין והדיינים עושים ממש כל אשר בידם על מנת לסייע בסידור הגט הלכה למעשה.
הבעיה בפועל נעוצה בשני מישורים, האחד הוא הקושי בהוכחת עילת גירושין דבר שאינו מובן מאילו, והשני הוא העדר כל סמכות של בית הדין עצמו להסדיר את הגט הלכה למעשה ללא הסכמה מפורשת של שני הצדדים מרצון טוב וחופשי, משמע בית הדין עצמו לא יכול לתת לעולם החלטה ולפיה הזוג שבפניו הופך לזוג גרוש בין רגע.
בית הדין אכן מוסמך להטיל סנקציות שונות אשר בכוחן לגרום לסרבן או לסרבנית הגט להסכים לסידורו, אך כל עוד הסרבן בשלו, הגט לא מוסדר חרף כל הסנקציות כולל מאסר בפועל.

סידור הגט מבוסס על הדת וההלכה היהודית שבוודאי אינה חוק שניתן לשנותו, ועל כן האשמת הדיינים עצמם באופן גורף כמי שמצודד בגברים סרבני גט אינה נכונה בעליל.
אחת העילות המעניינות לגירושין, היא עילת "מאיס עלי" עילה זו יכולה להיות לעזר הן לאישה והן לבעל ואינה נחלתה של האישה בלבד.

והנה הסיפור של השבוע:

מנחם ודינה בני זוג מזה מעל עשרים שנים, הגיעו לפתחו של בית הדין הרבני בנתניה במסגרת תביעתו של מנחם לגירושין .
מנחם הטעים כי חיי בני הזוג עלו על שרטון וזאת חרף כל ניסיונותיו פעם אחר פעם לשקם את התא המשפחתי ללא הועיל.
בין השאר הלין מנחם על העובדה כי דינה מזניחה את עצמה עד כדי כך שאינה מתקלחת באופן תדיר דבר המלווה בריחות לא נעימים (איכסה).
מנחם הדגיש כי המצב הגיע לידי כך שהוא נגעל מלקיים עם אשתו יחסי מין וכי נמאס לו בהתנהגותה והתנהלותה חסרת ההתחשבות בו וברגשותיו.

דינה הכחישה את טענותיו של מנחם והטעימה כי הוא משקר וכי הוא ממציא עילה בכדי להיפטר ממנה, אם כי היא הודתה שאינה ממש אוהבת להתקלח כל יום וכי לשיטתה הדבר "בסדר גמור" והגישה תביעה לשלום בית וניסתה להציג מצג שווא וכאילו היא "מאוהבת" בבעלה.

בבית הדין התנהל דיון סוער שבין השאר עלה ממנו בבירור חוסר הכבוד בין השניים, דבר הסותר את טענותיה של דינה כביכול לשלום בית.
כאן המקום לציין כי ככל שאכן בית הדין היה משוכנע כי תביעתה של דינה לשלום בית כנה היא ואמיתית, אז בית הדין היה לכל היותר מתרה בדינה בעניין ההיגיינה ומורה לצדדים לנסות שלום בית והלכה למעשה לדחות את תביעתו של מנחם לגירושין.

אלא שלאחר ששמעו את שני הצדדים שנחקרו בפניהם קבעו כב' הדיינים כי הם נותנים אמון בגרסתו של מנחם וכי אכן התנהגותה של דינה תמוהה ביותר וכדבריהם: "הבעל טוען שהאשה אינה נקיה ואינה מתקלחת והיא מגעילה אותו ביחסי אישות, ובלשון ההלכה "מאיס עלי".
לפיכך, בית הדין קיבל את התביעה חייב את דינה לקבל גט וקבע שאינה זכאית לכתובה.

במקרה אחר לצרכי ההשוואה, חייב בית הדין הרבני הגדול בירושלים את הבעל לשלם לאשתו את מלוא כתובתה בסך של 180,000 ₪ לאחר שבני הזוג התגרשו בהסכמה כאשר הוכח כי הבעל עזב את אשתו לחו"ל ולאחר שחזר לא ניסה לפייס אותה ונקבע כי למרות שהוכיח את טענתו שהיא הפסיקה להשתמש בכיסוי ראש (הזוג חרדי) היה חייב להוכיח כי הוא התרה בה והיא לא נענתה לו ומשלא טען ולא הוכיח זאת קבע בית הדין כי "אשה שמקבלת יחס כזה מבעלה ונוטש אותה לתקופה ממושכת, איזה שם רע משיאה בשכנותיה ובקרב בני משפחתה, יושבת כגלמודה ומצפה אולי תקבל איזה טלפון או איזו דרישת שלום ובמשך שלושה חודשים אין קול ואין עונה …הרי כעס גדול אצור בקירבה עליו …ועל כן אין היא מורדת וזכאית היא לכתובתה" .