תובנות מהפרשה הקודמת: בפרשה צווינו שבע פעמים לשמוח, מתוכם שלוש פעמים השמחה מוזכרת בחגים: בפסח, בשבועות ובסוכות והשמחה חייבת להיות משותפת: "וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ."
התובנה ש: אנחנו ערבים זה לזה, עם אחד! לב אחד! לכן, הדאגה והתרומות לנזקקים, באה מנדיבות הלב, כדי שכולם ישמחו בחג. כאשר המשפחה ובני עמנו שמחים, מתעוררת שמחת הלב, "וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵח". השמחה, היא מקור הברכה!
פרשת "שופטים" – משה ממשיך בנאום חייו – למעננו. משה החרד לגורלנו, יודע שבמסע הארוך מהמדבר אל הארץ המובטחת, כל שבטי ישראל, כעם אחד, השתתפו במסע. אך כעת, עם הכניסה לארץ, משה חושש שהריחוק בין השבטים יגרום לפירוד, שיוביל לשנאה ולפילוג.
לכן, התורה מדגישה את הצורך לראות את "אחיך": "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ". תמיד אחיך! כדי שנזכור ונפנים שכולנו אחים, עם אחד, זהות אחת וגורל אחד!
הפרשה נפתחת: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹ-הֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק."
כאן, משה בנאומו, מנסה לעצב את סדרי השלטון העתידיים, כאשר הרעיון העקרוני הוא משפט צדק: "וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק." הכוונה לשוטרים ולשופטים, מפני שהשופט פוסק דין והשוטר מיישם אותו. ללא אכיפת החוק אין משפט.
משה מדגיש: "צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף-לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹ-הֶיךָ נֹתֵן לך." רדיפה אחר הצדק, כתנאי לישיבה בטוחה בארץ המובטחת. גם אם יש בין האנשים דעות קדומות, כעסים ושנאה, חייבים להתעלות ולתחם את היצר המיותר, "וּבִעַרְתָּ הָרָע מקרבך", כי הצדק חייב להיות ולהראות, מפני שהצדק איננו רק כלי ליצירת הסכמים, הצדק הוא החיים!
למה עשיית הצדק היא התנאי "לְמַעַן תִּחְיֶה," בארץ? מפני שאם השוטרים, כדי לסגור חשבונות אישיים, ייתנו לאגו לטשטש את ראיית האמת ויכינו כתב אישום מפוברק, והשופטים, מתוך יוהרה, שוחד ונקמנות יטו משפט, נהפוך לחברה מושחתת ומאיימת, אין דין ואין דיין, איש הטוב בעיניו ייעשה, אנרכיה! כל אחד עושה מה שהוא רוצה. מפחיד! חברה ללא צדק וללא חמלה לא תחזיק מעמד, כי הרקמה האנושית המחברת אותנו כעם, תיפרם!
שאלוני למה לדעתי "אבוד תאבדון" היא אזהרה ולא עונש? השיבותי: משה מזהיר: אם לא נתנהל לאור הערכים, נכבד איש את אחיו וניתן לאגו להוביל, לעבודה זרה, לשנאה ולפילוג "אבוד תאבדון", זאת אזהרה קיומית, שהתממשה לצערי פעמיים, ידענו חורבן, גלות וגלות אלפיים.
הדבר דומה להורה המזהיר את ילדו חזור ושנן, שלא ילך בדרכים עקלקלות ולא יתפתה לאלכוהול וסמים, "שומר נפשו ירחק", כי אם יתפתה, לא ישלוט במעשיו ויאבד שליטה על חייו. ואם למרות האזהרות הילד יתפתה ויאבד צלם אנוש, האם הוריו הענישו אותו? או שהוא (חלילה וחס) הרס את חייו וחיי הוריו?
אותו הדין לגבי משפט צדק, משה מזהיר אותנו: צריך משפט הוגן כדי ליישם את הדין, הכולל חקירה מעמיקה: "וְשָׁמָעְתָּ; וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב-וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר". רדיפה אחר הצדק היא בסיס קיומי, "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ."
לכן, משה המנהיג הנאמן, ממשיך להזהיר אותנו מפני עצמנו. אזהרותיו וחששותיו פזורים לאורך כל הנאום.
משה, ידע את גודל המשימה, עם זאת הוא האמין שבחינוך נכון, ערכי ומוסרי, נוכל לבנות חברה צודקת, מכבדת וחומלת, מגדלור לכל העמים!
אולם, חששות משה התאמתו, על השחיתות והשוחד כתבו ומחו כל הנביאים, ומיכה זעק: "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ, בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ" (מיכה פרק ג' -יא).
משה שידע מראש שהעם בארץ ירצה מלך ככל הגויים, מזהיר: כשתגיעו לארץ, "וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם", על המלך להיות מעם ישראל: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ-לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוא" וספר התורה ילווה אותו בדרכו. עליו לשמור על צניעות, לא ירבה סוסים, נשים ונכסים. שירגיש רועה נאמן לעם, ולא מורם מהעם, יהיה מנוטרל מאגו, וכפוף לחוקים ככל האדם.
להבנתי, האזהרה שהמלך חייב להיות מבני עמנו, "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ", חשובה מאוד, נכונה וצודקת למען קיומנו. אותו הדין לגבי נשיא המדינה, וראש ממשלה, חייבים להיות מבני עמנו. לכן, התורה חוזרת ומדגישה: "אָחִיךָ", מפני שעם ישראל אחים אנחנו, עם אחד וזהות אחת! ואם חלילה נתפתה להפקיר את השלטון בידי ידיים זרות – נוכריות, לא נהיה כאן.
כפי שלמדתי ממשה רבנו: השמחה והברכה הם בליבנו, והמפתח של הלב בידינו! לכן, אם הקלידים השונים, יכולים להשתלב ולהוציא צלילים יפים ולחיות בהרמוניה, אז למה אנחנו – עם ישראל, לא יכולים להשתלב, לכבד איש את דעת רעהו למרות המחלוקות, ולחיות בהרמוניה, שבת אחים בארצנו האחת והיחידה, והרי הבחירה בידינו בלבד!
הנה בשעה טובה הגיע חודש אלול – חודש הסליחות, הרחמים והבקשות. זה הזמן לחשבון נפש כללי. שיהיה לנו החודש הזה חודש של התחדשות וקירוב לבבות – אחים אנחנו!
אסור
לכעוס
ולא לסלוח
אני תפילה, שהלב יפתח, להקשיב, לחמול, לסלוח ולבקש סליחה, ומתוך ראיית הטוב נכיר תודה.
שער הרחמים /מאיר בנאי
חי פעם רק פעם, יש טעם אין טעם,
עם כוח בלי כוח, שער הרחמים.
בואי איתי יחד בואי מתוך הפחד,
כי את, גם את חלק
משער הרחמים.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס