שני ילדים רבים, האחד אומר, זה היה אצלי, השני, לא נכון אצלי! אני ראשון. ואז ״אמאאאאאא, הוא לקח לי!״ או קריאה בשם הגננת, המחנכת.
״הוא לקח לי, זה היה אצלי.״
התגובה הראשונה, שונה אצל כל אחד מאתנו ההורים / המחנכים : ישנם כאלה שמיד יביעו דעתם מי צודק. יש שיקשיבו לשני הצדדים ויאמרו: ״תודה על השיתוף ולא יוסיפו.״
יש שירימו את קולם כדי שהילדים יקשיבו, יש שיענישו, יהיו כאלה שלא יגיבו כלל, יהיו כאלה שישיבו בשקט: ״אני סומכת עליכם שתסדרו.״ ועוד …
מי שבוחר באופציה של פתירת הבעיות עבור הילדים צריך להכיר בעובדה שלעיתים הילדים מפתחים תלות במבוגר שפותר כל פעם מחדש את בעיותיהם. גילוי נאות, בטווח הקצר זה עובד, אבל מה קורה בטווח הארוך?
הייתה דילמה, אי הבנה, התערבנו, הפרדנו, חיבקנו נתנו עצה והלכנו.
מה הילד למד? יש מי שפותר עבורי, מדבר במקומי בדרכו, בשפתו.
מתן עצות ללא הכוונה אינה מאפשרת לילד לפתור קונפליקטים בעצמו, אלא יגרום לילד לפתח תלות הורה / מחנך ועל כל בעיה /דילמה הוא יפנה לעזרה, בדרך כלל זה ילווה בבכי, צעקות ותסכול.
התסכול נובע מהתלות מכיוון שאין לילד כלים להתמודד עם האח/ החבר שמולו, הוא לא יודע איך עושים זאת ולכן הוא פונה אלינו -הורים מחנכים.
אני מאוד מאמינה בחיזוק חיובי, בחיזוק היכולות של הילד להצליח לפתור בעיות בעצמו, בהעברת מסר שאני סומכת עליו שהוא יכול ומסוגל.
תפקידי כמבוגר אחראי לתווך בינו לבין האחר ממקום לא שיפוטי ממקום מקשיב.
במצב של אי הסכמה, ללמד את הילדים להקשיב זה לזה, בסופו של דבר, הפתרון ימצא רק לאחר שיח מתוך קשב נקי, מלב פתוח.
ילדים הם מאוד אמוציונליים, פגיעים, תמיד עשו להם משהו והם מגיבים בהתאם למודל שמולם / הורים / מחנכים או כל מבוגר אחר ההשפעה הכי משמעותית היא של ההורים מינקות עד 120.
אם המודל שמולם קשוב הם לומדים להקשיב, אם המודל שמולם ביקורתי הם ביקורתיים, אם המודל שמולם חסר בטחון הם יהיו חסרי בטחון, אם המודל שמולם חסר סבלנות הם חסרי סבלנות לאחר. אם המודל תוקפן הם יהיו תוקפניים ועוד.
חשוב לי לציין שזה לא נעשה בכוונה, הם לומדים מאתנו כיצד לשמור על זכותם, על המשחקים, החפצים וכל דבר אחר.
האמירה שלנו ״אני סומכת עליך״ מעודדת אותם להיות עצמאים במחשבתם ובעשייה שלהם.
התנהגות זו או אחרת מעניקה להם בטחון ופותחת בפניהם שדה רחב של אפשריות צמיחה וגדילה.
אותם ילדים שסומכים עליהם כמובן עם גבולות, יגדלו להיות ילדים מאושרים, ילדים המגלים בתוכם את הכוח להניע ולקדם דברים, ילדים בעלי בטחון שגם הם יסמכו על עצמם על היכולות שלהם, הם יאמינו בעצמם, הם יהיו יצירתיים ומלאי חדוות למידה.
שימו לב! לסמוך על הילד זה לא לאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה שיגרום לו חלילה לצאת להרפתקאות מסכנות חיים. לסמוך על הילד זה להוביל אותו לחשיבה חיובית ועשייה חיובית, בהתאם לגילו וליכולותיו.
זה ללמד אותו להקשיב לצרכי ליבו, לצרכי האחר מתוך חמלה, לא לוותר על עצמו ועל הזכויות שלו, אך באותה נשימה לדאוג לא לפגוע במתכוון וללא רגש באחר.
אסביר את עצמי, מותר וחשוב לענות בשלילה לדברים שאני לא מסכימה איתם אבל ברגישות לאותו ילד/ לאדם שמולי. ה"לא" יהיה ממקום של אמפטיה לאותו אחד שלא יקבל כרגע את מבוקשו. ״אני משחק כרגע במשחק כשאסיים אתן לך״.
התשובה תהיה תואמת מציאות ולא קיצונית ואם היא קיצונית נלמד אותו להתחשב, להיות יותר אמפטי,
נלמד אותו מהי תקשורת וחברות טובה.
התפקיד שלנו כהורים /מחנכים זה להאיר לו עם פנס את הדרך ולעמוד מנגד בשקט ובתפילה שלא יסטה מהדרך וגם אם יסטה יחזור בריא בגופו, שכלו ונפשו לשביל הנכון בחזרה .
ערך החינוך טמון ביכולת שלנו להקשיב, להכיל, לשמש מודל ערכי, לסמוך ולאפשר לילד להגיע למסקנות המתאימות לו.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
