בואו נברך לשלום, עם חיוך את הילדים המקסימים המגעים לגן כיתה, בואו נדרוש בשלומם, נדרוש בשלום הורי הילדים, הצוות השכנים.
תראו מה אתם מקבלים איזה כוח יש לחיוך, למילה הטובה, מהי מזמינה אלינו בחזרה.
כמה פעמים פגשנו את עצמינו עמוסים, לחוצים, לא מחייכים?
תנסו להיזכר מה זימנו לעצמנו כאשר היינו חסרי סבלנות, בחוסר הקשבה, כמה לחץ יצרנו סביבנו. ומה קרה לנו כאשר חייכנו היינו קשובים לשמחה הפנימית שלנו ואיזה תוצאה הייתה כאשר שמחת הלב שלנו יצאה החוצה.
לא פעם קרה לי שפגשתי הורים/ילדים טרודים לא פנויים, עמוסים' חסרי סבלנות וכשפניתי אליהם עם חיוך אמיתי מכל הלב הם שיתפו והסבירו לי מה עובר עליהם.
הם מצאו בתוך כל האי ודאות קרן אור אשר הפיחה בהם תקווה.
הורים לפעמים נמצאים בערבוב עם מצוקת הילד, הרגש מתערבב עם ההגיון ואין איזון. חשוב לנטרל את הרגש, לבחון את המצב, לצקת טיפות של חמלה ואהבה בהתאם לצורך ולפתור את הבעיה תהא אשר תיהיה בצורה שתקדם את הילד להצלחה לשמחה.
כמה פעמים קרה לי באופן אישי שבאתי טעונה בחוסר שקט, דאגות… והחיוך הראשון שפגשתי גרם לי להבין שהשמחה שוכנת בלב רק צריך לגלות אותה.
איזה אושר לפגוש אנשים שמחים, כמה שמחה נכנסת ללב שלנו כאשר מולנו ילד / הורה / אדם / שמח. כמה נעים לפגוש אותו שוב.
כמה קשה לחיות תחת ״חמיצות פנים״, ״אי שביעות״, ״ביקורתיות״, ״זלזול״.
אני זוכרת כשאני הייתי קטנה והמחנך היה מחייך, הייתה תחושה של קסם באוויר. האווירה הייתה כל כך נעימה כל כך מזמינה. למידה הקשבה, היה משהו מאוד נקי ונעים במהלך הלמידה, לעומת זאת כאשר המחנך היה נכנס לכיתה זעוף פנים, כועס, חסר שקט, הלמידה הייתה בהתאם כל הלומדים היו נכנסים ״למצב כוננות״ לאי נוחות, לחוסר שקט.
זה קרה לי במהלך כל השנים כילדה בגן, בכיתה ועד כסטודנטית. לומד תמיד נשאר לומד לא משנה הגיל.
גם היום כשאני לומדת, כל החיים לומדים. כאשר מחייכים אלי יש לי מוטיבציה לעשות, לשנות ולהשתנות.
תנסו במסגרת החינוכית או ההורית, להראות לילדים תמונות מצחיקות או משחק ההבעות, תראו מה קורה במפגשים עם הילדים, תקשיבו לצחוק מתגלגל, תצחקו ותהיו מאושרים. תבקשו מהילדים לספר משהו שמח שקרה להם, ספרו גם אתם על מקרה ששימח אתכם.
למה חשוב להגיד שלום – סיפור מרגש
מאת: גיא זהבי
לאחרונה התפרסם סיפור אמיתי שארע ליהודי שעבד במעבדה בבניין משרדים ענק בארה"ב.
יום אחד בשעת ערב מאוחרת נתקע הבחור הצעיר בתוך אחד המקררים שבמעבדה ולא הצליח לצאת.
לאחר שצעק וצעק הוא הבין שכולם כבר הלכו והיה משוכנע שימצאו את גופתו הקפואה רק בבוקר למחרת.
כשכב רהיה עייף מלהתפלל לעזרה, הגיע פתאום השומר של הבניין ופתח את הדלת מבחוץ.
אחרי שאותו יהודי נרגע הוא שאל "איך ידעת שאני פה?" אמר לו השומר "לא ידעתי שאתה פה. חיפשתי אותך". "חיפשת אותי?!" ענה היהודי בתדהמה.
השומר השיב: "אתה היחיד מבין אלפי עובדי הבניין שאומר לי שלום בכל בוקר והיחיד שבחמש בערב מברך אותי בברכת ערב טוב. אף אחד חוץ ממך לא רואה אותי. היום בבוקר באמת אמרת לי 'בוקר טוב', אבל לא שמעתי ממך 'ערב טוב' כשהגיע השעה לצאת.
החלטתי לבוא ולראות מה קרה לך. עליתי למעבדה, שמעתי אותך צועק ופתחתי את הדלת".
מוסר השכל
ברכת השלום לא נועדה רק כדי לברך אדם קרוב, דווקא הברכות המגיעות מאדם שאיננו מכירים היטב, הן הברכות הקרובות ביותר לליבנו. ברכת השלום היא הדרך הפשוטה ביותר לשמור על קשר טוב עם אדם, גם אם לא דיברנו איתו מעולם.
כשאתה מברך בשלום ומחייך, כמה ברכת שלום אתה מקבל בחזרה. שווה לנסות
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
