השנה שנת שמיטה, כולנו מוזמנים ״לשמוט״ מעצמינו הרגלים שלא מקדמים אותנו ולכאורה חיזקו אותנו.
שימו לב! מה קורה לשקדייה בחורף? איך היא בשקט בשקט משנה את צורתה, מעץ ערום היא הופכת לעץ הכי יפה בעונת החורף.
בזכות האור והחום שהיא מקבלת תגיע הצמיחה, ואז באופן פלאי מניצנים ירוקים, נבחין בפריחה יפיפייה, פרחים ורודים ולבנים יעטרו את עץ השקד ומיד אח״כ ברוב כבוד והדר יפציע השקד.
כדי ליהנות מהיופי עלינו להיות סבלנים, להיות בהמתנה, להאמין שהשינוי יגיע בחוקיות מדהימה של הטבע.
הרי לכולנו ברור שלא ניתן להאיץ בצמחים להיות משהו אחר, אף אחד לא יכול לבקש מהרקפת להיות כלנית, מעץ השקד להיות עץ אפרסק וכו’.
אז למה אנחנו כהורים, כמחנכים, מבקשים מהילדים להיות משהו אחר?
צפיתי בחדשות, בערוץ 13 במוצ״ש האחרון, בכתבה על רותם חג׳ג׳.
רותם כתבה את הספר "קמה והולכת״ אוטוביוגרפיה שבה היא מתארת את החיים כילדה על כיסא גלגלים, שנאלצה לעבור 12 ניתוחים בגלל מום נדיר מולד ברגל ובמשך חודשים ארוכים אושפזה בבתי חולים.
נוסף על כך סבלה גם מנידוי חברתי.
היום רותם מרצה וקואוצ’רית מצליחה. הכל בזכות ההורים שלה שליוו אותה עם הרבה ביטחון, אהבה ו-״חכמת הלב״ להצלחה שאליה היא הגיעה.
כמובן שגם בזכות אופייה שהתעצב לנוכח כל האתגרים שלא היו פשוטים.
השקדנות של ההורים, האהבה שעטפו את רותם לצד כל האתגרים מאוד ריגשו אותי, רציתי לחבק אותם ואת רותם שהפכה לאישה יפיפייה, אימא מדהימה ומצליחה, פשוט השראה.
מקרה נוסף:
שוחחתי עם אמא שאומרת על עצמה שהיא ״שקדנית״ כל היום שוקדת בעשייה בעבודה/פרנסה, בבית, עם הילדים, הבעל.
עושה הכל ״לפי הספר״ כך היא אומרת, ובכל זאת משהו חסר לה, "אני עצובה ולא יודעת מה אני לא עושה נכון?"
היא מספרת שהילדים שלה גם ״שקדנים״ גם הם עושים הכל כפי שצריך וגם שם היא מרגישה שמשהו חסר, "הם לא שמחים".
נסיתי להבין מה חסר? אישה מקסימה, מרשימה, חכמה. תוך כדי שיחה הבנתי, שהכל נעשה מהשכל, היה חסר רגש, חדוות העשייה.
לא מצאתי ״גמישות מחשבתית״ יצירתיות, הבית התנהל כמו ״בית הרובוטים״ הכל: צריך, חייב, מוכרח, חשוב ונכון. ומה קורה אם לא עושים הכל?
מה קורה אם טועים?
ואז קיבלתי תשובה ״מלומדה״ אין מקום לטעויות 1+1 זה 2.
"ככה הבית מתנהל אחרת אני לא מצליחה להתארגן, אני חייבת שהכל יהיה מושלם.״ אמרה ושמעה את עצמה ואז התחילה להתנצל ״לא מושלם אבל חייב סדר, עכשיו הבנתי, אני חייבת שליטה.״
הדוגמה הראשונה של רותם חג׳ג׳ מוכיחה לכולנו שלמרות הקשיים הפיזיים, יש כוח עצום לרוח האדם, להבנה העמוקה שהשמים הם הגבול ואז ישנה אפשרות לצמיחה מבורכת.
אנשים יצירתיים ואמתיים יכולים להצליח תודות לכנות שלהם בלספר את סיפור חייהם בצורה הכי אותנטית ונוגעת ללב וזה מה שעשתה רותם, פשוט סיפרה את סיפור חייה על כל מרכיביו.
הסיפור השני על האם משקף את הרצון להתעלם מהרוח / הרגש ולשנות ״סדרי עולם״, כפי שהאמא אמרה: לנהוג ״לפי הספר״. איזה ספר? שאלתי, והתשובה הייתה ״אני חייבת שהכל יהיה מושלם״ והכל באמת מושלם? מסתבר שאין מושלם.
אז המשכנו בשיחה וגילינו שחסר חום ואור, אלה בדיוק שני הפרמטרים שהצמח מבקש כדי לגדול.
אותה אמא הבטיחה שהיא תתחיל לשקוד על התחדשות, על גמישות מחשבתית, על מתן חום, על הקשבה, על הכנסת צבעים נוספים לתוך הבית, על אהבה וקירוב לבבות.
חינוך ילדים עוסק בהתבוננות בנפשם של הילדים יש ממשקים לצמחים.
"כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"
כל ילד זקוק לחום הלב, למבט מאיר, כל ילד זקוק לשורשים יציבים, חזקים, שורשים שמאמינים בו, שמקבלים אותו כפי שהוא. בזכות ״חכמת הלב״
דואגים להאיר לו את הדרך להצלחות קטנות וגדולות.
מותר לשגות זה מה שבונה אותנו.
"תַּרְבִּי לִשְׁגּוֹת" [ימימה אביטל]
הכוונה כאשר אנו שוגים, אנחנו למדים על עצמינו ועל העולם הסובב אותנו, שגיאה בונה אותנו כאנשים מחדשים.
מחנכים יודעים שכל אתגר מחשל את הילד והופך אותו לאדם נחוש וכך צומח חוסן ומגיע סדר חדש.
לצד האתגר, המחנך דואג להזין את הילד במינרלים שיצמיחו אותו להיות אדם מאושר ושמח.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
