אני צופה בתוכניות ריאליטי ופוגשת כל פעם מחדש את הילד שבכל אדם ובכל אחד מאתנו. אנשים מבוגרים משתפים אותנו בזיכרון ילדותם ובוכים בכי קורע לב. הם לעולם לא ישכחו מה אמרו להם.
האם האמינו בהם? כמה אהבה הם קיבלו? אם בכלל.
השיח תמיד חוזר אל ״אבני היסוד״ הראשונות שבהן הם הצטיידו, הורה שהאמין בילד שלו או שלא!
הורה שעודד את הילד או גרם לו לתסכול, הורה שדחף את הילד שלו להצלחה או שלא! הורה שבלם או קידם, לא סמך עליו ואף אמר לילד ״שלעולם הוא לא יצליח!״ או ״אם תמשיך בדרך זו נפרדות דרכינו!״
מילים קשות הסוגרות את הלב מלאהוב או להעניק אהבה לאחר.
ילדים אשר אין בעולם המושגים שלהם: אני יכול, אני מסוגל, אני מוכשר. או מה שעשיתי אתמול היה בסדר כעת אני אשתפר יותר. אני אהוב- לא יותר מהאחר, אוהבים אותי כפי שאני. אני חשוב – לא יותר מהאחר, מכיוון שאני מעניין, אני חלק מקבוצה, אני לא לבד.
כל שמבקש המבוגר הינו לקבל אהבה, אותה אהבה שלא קיבל כשהיה קטן וחסרה לו עד היום.
מישהו שיאמין בו וביכולותיו מישהו שיצעד ביחד אתו וילחש לו ״אתה מסוגל״.
זוהי משאלת ליבו של המבוגר הנאחז בעברו – ילדותו.
הורים יקרים, זו משאלת ליבו של הילד שבכם וזוהי משאלת ליבו של הילד שלכם, הביטו בילד זהו את מבוקשו, תקשיבו, חבקו, פרגנו במידת הצורך, תייעצו לו לעשות כך או אחרת, מתוך כבוד לצורך שלו כשאתם המבוגר האחראי, אתם העוגן, אתם הורים אוהבים, מתווים דרך, מקנים ערך, תוך כדי שיחה מכבדת ומפרה.
היו סבלנים וסובלניים אל תבטלו את הילד שלכם בסיסמאות ״ככה!״, ״אני יודע!״, ״אני מחליט!״
פזרו אהבה בחינם וקבלו בחזרה!
אספו ביחד עם הילדים את אבני הדרך, לאתגרים מעצימים, להצלחה, לסיפוק, לחיזוק החוסן האישי!
ואפשרו לו להחזיר אהבה בחינם לכם ולכל הסובבים.
ילד הגדל באווירה תומכת, אוהבת, מפרגנת, מייעצת, יהפוך להיות אדם אוהב, מכבד ובסופו של תהליך יהפוך להיות מודל עבור ילדיו וסובביו.
הילדים הם אגוצנטריים הם רוב הזמן סביב עצמם, הם רוצים לקבל והרבה.
איך מסבירים לילדים שאפשר לתת משהו חומרי ולקבל תעצומות נפשיות שאי אפשר לתאר! או לחילופין אפשר לתת עצה טובה, אוזן קשבת ולקבל בתמורה סיפוק גדול.
אפשר לאהוב אבל לא להסכים, אפשר לתת מבלי לרצות לקבל, עצם הנתינה מזמנת תחושה עילאית של קבלה.
יש סיפוק עצום כאשר אני נותן מעצמי לאחר. ההבנה הפשוטה מולידה עשייה מבורכת.
כמה פעמים יצא לנו לאסוף חפצים אישיים ולהעביר אותם למישהו אחר, איזה תחושה של סיפוק הייתה לנו באותה נקודת זמן.
איזה אושר הציף אותנו כשעזרנו: לחצות כביש, אפשרנו לילד להשתמש בנייד שלנו על מנת להתקשר הביתה, תרמנו לנזקקים, עזרנו לחבר בגן, בכיתה, ברכנו לשלום מכר וחייכנו מכל הלב, הקשבנו מתוך הקשבה נקייה, אפשרנו לצד השני להביע את עצמו.
חשוב הנגיש לילדים את ערך הנתינה מבלי לחכות לתמורה, התמורה הינה האושר שאנחנו נחוש באותה נקודת זמן של נתינה. זוהי תמצית ״אהבת חינם״ ללא תנאים, ללא ביקורת מתוך קבלה, מתוך לב פתוח ולא סגור, המזמין שקט, נחת ושמחה – שמחת הלב.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
