שאלה של חינוך – לֹא קָרָה כְּלוּם״ (אבל כן קרה)

מכירים את המשפט ״לֹא קָרָה כְּלוּם?״ ילד נופל מקבל מכה חזקה בברך, ביד, בראש ומיד מקבל תגובה לא תואמת, ״לֹא קָרָה כְּלוּם.״
במילים אחרות אל תבכה, תתגבר, הראש שלי כואב, אין לי כוח לבכי עכשיו, זה מה שחסר לי, ועוד …
במציאות הילד כאוב, באמת קרה משהו, הילד נפל וקיבל מכה.

אחד הדברים הכי חשובים לעניות דעתי זה חמלה לילד שנחבל, להקשיב למה שהוא אומר ולא להתחיל לתקן את עולם המושגים הרגשיים שלו ולא אותו.
כאשר אני אומרת לילד ״לֹא קָרָה כְּלוּם״, אני בעצם מבטלת ודוחה את הכאב שלו, אני אומרת לו במילים אחרות, ״לא מאמינה לך״ למרות שהכוונה ״תתגבר״, ״יהיה בסדר״, וכו' … המטרה האמיתית היא לחזק את הילד.

אני ממליצה, ראשית: להיות באמפטיה לרגשותיו של הילד, לבדוק ממקום של קשב נקי, מה קרה? לחבק, להגיש ״עזרה ראשונה״ לגוף ולנפש.
אותו ילד שקיבל אמפטיה, יחס חם ואוהב, נרגע הרבה יותר מהר.
חשוב לזכור, שבכי זה רגש, מותר וחשוב להביע את הרגש, לכאוב את הכאב ואח״כ להמשיך הלאה.
ילד שמתבקש לא לבכות ״כי לא קרה כלום״ זה ילד שמתבקש במילים אחרות לא להביע רגשות, לשנות מציאות ממצב של כאב ובכי למצב של שינוי המציאות, כי ״לֹא קָרָה כְּלוּם״…
קרה וקרה.

אז חבקו את הילד תבדקו מה בדיוק קרה ותוך כדי הבכי הגישו לו עזרה. אפשר לומר לו ״אני לא מבינה כאשר אתה בוכה״ ״מה אני יכולה לעזור״
לאחר שהוא נרגע ציינו בפניו שאתם מעריכים את השיח שהיה למרות הכאב וכמה אתם גאים בו.

יש החוששים שילדים ינצלו את הרגע ויהפכו אותו להתנהגות שחוזרת על עצמה כדי לקבל תשומת לב.
חייבת לציין שילד המבקש תשומת לב רצוי שיקבל מההורים שלו ולא מגורמים אחרים.
מבטיחה שאף אחד לא יפגע בגלל שקיבל תשומת לב, אני מכירה אנשים שנפגעו מחוסר תשומת לב .
זו הזמנה לפתוח את הלב, את הידיים לחיבוק, את האזניים להקשבה נקייה, להבין למה הילד זקוק באמת, את העיניים לראיית הטוב.
ולזכור שבאמת קרה משהו ותודה לאל שזה לא מצריך טיפול רפואי.
במידה וכן לא להסס ללכת ולקבל טיפול הולם.

בריאות הילד במקום הראשון. דבר מעניין אצל ילדים זה ״הכל או לא כלום״ (אומרת ימימה אביטל ז״ל).
זאת אומרת במידה והילד לא מקבל את אשר רצה, אני לא מדברת על רצון חומרי, משחק או כל דבר אחר (למרות שזה גם קיים) אני מדברת על צורך ריגשי מבחינתו הוא בחסר.

ילד יכול להגיד ״אף פעם לא מאמינים לי״״אף פעם לא מקשיבים לי ״ וכו'.
אם נעצור ורק נבדוק מה קרה ונתייחס למקרה בהתאם, בעדינות וברגישות החוויה של הילד היא: שסומכים עליו ושהוא אהוב.

אז כן קרה, שווה בדיקה הקשבה וחמלה.

חומר למחשבה!.

 


ריקי לוי (.M.A בחינוך)

ריקי לוי ( .M.A בחינוך)