תובנות מפרשת "בראשית" בה למדתי: בדיבור מכבד ובראיית הטוב ה' ברא מתוך התוהו ובהו = ערבוב ועלטה, עולם ומלואו. בדיבור הפריד את האור מהחושך. בדיבור הפריד בין שמיים וארץ, ברא צומח ויצורים חיים, "וירא כי טוב".
התובנה: כשהדיבור מכבד, המחשבה טובה ואור נעים יפיץ את אורו גם בקושי.
בסוף, נברא האדם בצלם אלוקים ונקרא נזר הבריאה.
מאין הקנאה, השנאה ושפיכות הדמים שהביאו את ה' להתחרט שברא את האדם?
להבנתי: מיצר האדם! כי בידיו הבחירה בין טוב לרע, שאין באף נברא אחר, לא לדומם ולא לצומח, רק לאדם הזכות והחובה לבחור: "נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים פרק ל').
בימינו, הדיבור רדוד, מעליב ופוגעני, ההנהגה והציבור שרויים בערפל, המוביל לפילוג ולאובדן דרך, חייבים להתעורר ולהפריד את האור מהחשכה, שיאיר לדיבור נקי ומכבד ולהבנה שאנחנו עם אחד בסירה אחת.
פרשת נח – ממשיכה אחרי שחווה בחרה לטעום מעץ הדעת ושכנעה את אדם לאכול, ואכל! כשנשאל, תגובתו מעוררת הרחמים הייתה: האישה נתנה לי…האשים את האישה אך לא התכחש לחטאו.
דור חלף, וקין הרג את הבל וכשה' שאלו: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" השיב: "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי"? קין התכחש לחטאו הנורא מכול.
כל דור גרוע מקודמו. למך הופיע והרג שני אנשים, את קין ואת תובל קין, התגאה במעשיו ופתח בשירה (שירה ראשונה בתנ"ך) "נשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה". הוא עוד מתפאר על שהרג אותם.
אם עד עכשיו ההידרדרות המוסרית הייתה נחלת יחידים, קין ולמך, מכאן ואילך ההידרדרות היא כללית עד ש: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרץֶ "רעה עד כדי כך, שה' מתחרט על בריאת האדם ומחליט להתחיל הכול מחדש.
איך? להחזיר את העולם כמעט לתוהו, במבול שיערבב מחדש את המים העליונים והתחתונים שהופרדו בבריאה.
אחרי עשרה דורות של שפיכות דמים נולד נח, "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'". ה' ראה בו את האור שיאיר את האנושות לאחריות מוסרית, כך תינצל האנושות מהשמדה!
"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ–נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו", כלומר: נח היה שונה מכול האנושות, היה צדיק בדורותיו.
ה' שיתף את נח שהחליט להביא מבול שימחה את האנושות, מלבד אלה שיינצלו, כמו נח ומשפחתו ובעלי החיים שיהיו בתיבה. תיבה שה' ביקש מנח להכין לפני המבול.
נח הקשיב, שתק וציית. היה בטוח שדברי ה' מכוונים להצלתו ולהצלת משפחתו בלבד, ולא השכיל להבין שיש בכוחו להציל את כל האנושות אם היה מדבר אל ליבם, משתמש בתיבה = במילים טובות, אולי היה מונע חורבן.
"וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ… וַיִּמָּחוּ, מִן-הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר
אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה"
למה ה' השאיר את נח, משפחתו ואת כל אשר בתיבה ולא התחיל הכול מחדש מההתחלה?
להבנתי: אי אפשר ובלתי אפשרי לברוא הכול מחדש, מפני שבלי שורשים אין קיום לאדם ואין קיום לעץ. "עץ ללא שורשים, טוב לרהיטים, יפה מבחוץ וריק מבפנים" (צבי גיל פינס בני היקר).
לפיכך, ה' היה צריך את תיבת נח כדי לשמר את העבר ולהביאו אל העולם החדש. גם אנחנו נשענים על השורשים מבית אימא ואבא, משנים, משפרים ומחדשים אף פעם לא התחלנו מדף ריק.
החסידות מבארת שהמילה תיבה, משמעותה מילה וגם כלי שיט.
התורה לימדה אותי שלתיבות – למילים הרבה כוח. לכן צריך להיזהר לא לתת דרור ללשון, אלא לברור מילותינו לפני שנוציאן. כי המילים יוצרות מציאות, הן יכולות לבנות, להחיות וללכד אותנו או חלילה להרחיק, לפלג ולהרוס. לכן חז"ל אמרו: "חכמים, הזהרו בדבריכם."
והנה, שנה מאז התחיל המבול, יוצאים נח ומשפחתו וכל השורדים שהיו איתם בתיבה, אל עולם חדש ודומם.
בתום המבול אומר ה' בליבו, "לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם", זהו פסוק משמעותי, זו הבטחה מגולמת בקשת בענן, המבטאת שלא יהיה יותר מבול על הארץ. כי את המבול (חלילה וחס!) יביא על עצמו האדם על ידי האטום.
"כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", כלומר: תינוקות נולדים תמימים, כחומר ביד היוצר. אחריותנו כהורים להיות נוכחים, להקשיב, לכוון, להציב גבולות, להתוות דרך מוסרית וערכית, שתחזק את זהותם ותעורר בהם את תחושת השייכות, הענווה והאחריות לבית ולמשפחה, אחרת בגיל הנעורים יסגרו את ליבם ויתרחקו ועד שיבינו, שבידם לשנות ולהשתנות, שלא תאבד להם הדרך חזרה.
למעשה ה' הבין שאין די מים בעולם לשנות את האדם, האדם בעל רצון עצמי, הלוקח אותו למקומות טובים וגם רעים, ורק האדם, אם יבין וירצה יוכל להתבונן בהתנהלותו ובמעשיו לשנות את דרכיו ולהשתנות. הבחירה בידינו.
פרשת נח נפתחה במבול ומסתימת בסיפור מגדל בבל, בני אדם התלכדו ובנו מגדל של יהירות, שראשו מגיע לשמיים ושפה אחת לכולם. ה' פעל מהר ובלבל את שפתם. כתוצאה מכך יש הרבה שפות בעולם.
עשרה דורות אחרי נח נולד אברהם.
אני תפילה שנדע לשמור על שפה נקייה ומכבדת, ומתוך הכרת הטוב נכיר תודה.
בגלל הרוח / שלומי שבת
אני את והאל שלצידי
עוד ננצח לא בגלל הכוח
רק בגלל הרוח
בתוכי, במוחי, בנשמתי רק בגלל הרוח.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס