אחד הילדים בגן נפרד מאימו בפתח דלת הגן ונכנס מאוד יפה לגן, הוא החזיק לי את היד ולא הירפה, חשתי את חום ידו ואת שחרור הלחץ שהיה שרוי בו עת אמו הלכה ואז לאט לאט שיחרר את ידו הקטנה מידי בהשלמה והבנה.
באותו רגע ששיחרר את ידו וניגש לשחק, ילד נוסף הגיע לגן ולא הפסיק לבכות.
הילד שאחז את ידי חזר אלי בריצה, תפס שוב את ידי בחוזקה, הפחד ניכר באחיזה, זו הייתה אחיזה של מצוקה, פחד ועצבות שחזרה. גם הוא רצה את הוריו, לכן מידי פעם תפס את הרגל שלי.
המבט המבוהל שלו סיפר ללא מילים מה הוא מרגיש כעת.
ניסיתי להיות נינוחה ולשדר ביטחון לילד שאחז בי שוב בבהלה, ליטפתי, חיבקתי, הסתכלתי לו בעיניים, כמאשרת שהכל בסדר. את הילד הבוכה שהונח בזרועותיי האוהבות, כאשר הוריו הלכו, חיבקתי ביד אחת וניסיתי לעזור לו. הרגשתי אחריות ואהבה עצומה גם לילד שכמעט נרגע וגם לילד הנסער.
נזכרתי במשפט מאוד משמעותי של ימימה שאני אוהבת: "אִם הָאִמָּא מִתְרוֹצֶצֶת, אִם הַזְּרוֹעוֹת שֶׁלָּהּ קָשׁוֹת, הַתִּינוֹק לֹא יִרְצֶה לְהֵרָגַע" (ימימה).
אני יודעת שעכשיו אני תחליף לאמא/ להורים לכמה שעות ואני יודעת שמה שאני אעשה ישפיע על המשך היום של הילד.
זה לא רק להרגיע, זה לא רק לחבק, זה לא רק ללטף, אלא זה מה אני מעבירה אל הילד, באמת בתיאום של הלב והמחשבה. זה המבט שלי, המגע שלי, זה טון הדיבור שלי, זה תנועת הגוף שלי, כי אם המחשבות שלי יתרוצצו הילדים ירגישו חוסר בטחון ולא יצליחו להירגע. המטרה הינה הקניית ביטחון, רכישת אמון הדדי והבנה ״שכאן זה בית, כאן זה לב״.
מבטיחה לכל מי שקורא את הטור, יבין שהחוויה של הילד למול דחייה, הבעה, מתח, חוסר סבלנות, חוסר הקשבה אמיתית לצרכים שלו מועברים אליו באופן מידי, הילד מרגיש הכל.
כאשר אני בהקשבה לצרכיו אני מבינה שהוא מתגעגע להוריו, זה טבעי, נכון ובריא ומה שנותר לי לעשות זה להיות אמפטית לרגשותיו האמיתיים. הילד ירכוש ביטחון וירגיש שאוהבים אותו, סומכים עליו.
תוך כדי התאקלמות וגם ביום שאחרי הוא ישתחרר יותר מהאחיזה, מדפוסי התנהגות שהיה רגיל אליהם, דפוסים הישרדותיים ואז לאט לאט יפגין בשמחה וברוגע את אישיותו הטובה, הנינוחה ללא פחדים. תחילת שנה זה זמן של בדק בית פנימי מול החיצוני, מה יש ביכולתי להעניק לסובבים אותי מבחינה ריגשית ומבחינה אנושית, מתוך הבנה שלכל מילה שנאמרת יש משמעות והיא נחרטת בליבו של הילד הרך שמולי.
לכל תנועה יש מסר, כל התרוצצות או לחילופין שקט, בוראים קירבה או חלילה ריחוק.
מטרת העל שלנו לברוא קירבה בריאה והמשכיות סומכת.
מוזמנים לבדוק את עצמכם האם אתם בהתרוצצות מחשבתית, גופנית, או שלמרות האתגרים אתם נמצאים על מקומכם, כמחנכים ומובלי דרך חינוכית זו או אחרת.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
