תובנות מהפרשה הקודמת: "תזריע", בה למדתי על הפלא הגדול, הנרקם ברחם האישה, מרגע שהיא מתעברת, עד הלידה ועד שהיא עוצמת עיניה לנצח.
מדוע היולדת בן, נטהרת בתום שבעה ימים ובנה נטהר ביום השמיני? מפני שבאישה חתום הייעוד המיני, המשלב בין אהבה ובין הבאת ילדים, המתגלה מידי חודש בחודשו ומתחזק במסלול ההיריון והלידה. לכן היא נטהרת כדרך הטבע, ביום השביעי, והבן נטהר ביום השמיני ש"מעל הטבע", כך האימא תוכל להכניסו לברית המילה בטהרה.
ובנוסף למדתי על הצרעת, נגעים בגוף האדם כתוצאה מליקויים מוסריים כמו: רכילות ולשון הרע העלולים להרוס עד תום את החברה. המצורע יצא לבידוד – לחשבון נפש עד שיחלים.
הבה ונשים לב! לנגעים הרעים הפושטים כאש בשדה קוצים בארצנו הקטנה, כמו: רכילות, לשון הרע, שמחה לאיד ושנאת אחים המפלגים את העם, חייבים להפיק לקחים, ויפה שעה אחת קודם!
פרשת "מצורע" – ממשיכה עם נגע הצרעת, אותה מאבחן הכהן ושולח את הנגוע לבידוד מחוץ למחנה. ההרחקה תיתן לנגוע זמן לחשבון נפש עם עצמו. כמו באבחון הנגע, גם את ההחלמה מאבחן הכהן ומשחררו מבידוד, אחרי טהרה, לביתו.
כבר שנתיים שמגפת הקורונה מטרידה את מנוחתנו, לכן "הבידוד" הוא מושג המוכר לכולנו.
כך הפרשה נפתחת: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע," את הצרעת קשה להגדיר מבחינה רפואית כי איננה מחלה. חז"ל אומרים: זאת תורת המוציא רע. כלומר, היא סימפטום לפגמים במידותיו של האדם, ואין לזה מענה רפואי. התרופה רק בידינו. נצפה בהתנהלותנו ונאתר את הנגעים ההרסניים המביאים למחלה, וגורמים לאי שקט בנפשנו, להרס עצמי ולהרס כל חלקה טובה.
לכן להבנתי, אל לנו לקרוא את הפרשה כמצוות אנשים מלומדה ולחשוב שהיא שייכת לתקופת התנ"ך ולא לתקופתנו, תיקון המידות רלוונטית לימינו ועוד איך.
המדרש (ויקרא רבה) מציין מהן המידות הרעות שהביאו לצרעת:
עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר; וְיָדַיִם, שֹׁפְכוֹת דָּם-נָקִי.
"לֵב–חֹרֵשׁ, מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת, לָרוּץ לָרָעָה.
יָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים, בֵּין אַחִים" (משלי ו' י"ח).
אחרי שלמדתי על נגעים בגוף האדם מלשון הרע, פרשתנו מלמדת אותי שגם אם האדם תיקן את מידותיו הרעות, הנגעים יבואו על הבית.
מה חטא הבית? להבנתי: תיקון המידות הוא לא רק כלפי חוץ אלא גם איך מתנהגים בבית, תרתי משמע, הפרטי והבית הלאומי. הרי לא יכול להיות שהאדם יתקן מידותיו כלפי חוץ, יכיר פנים, יהיה נעים הליכות ורגיש לזולת, ובבית יוותר נטול רגשות, כועס, פוגע, מזלזל, רואה את הטוב בחוץ ולא את הטוב שיש בביתו. במקרה כזה הצרעת תידבק בבית.
איך מטפלים בצרעת הבית? בהתחלה מוציאים את האבן הרקובה, כדי שלא תזהם את שאר האבנים ואם זה לא יעזור, יהרסו את הבית ואת כל ההריסות יעבירו מחוץ לעיר.
אולם, הצרעת בבית תתקיים רק בהגיעם אל הארץ המובטחת, ארץ ישראל, "כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם."
למה בארץ? מפני שהמשך קיומנו על הארץ הטובה הזאת, ששובנו אליה היא נס לא מובן מאליו, תלוי בהתנהלותנו בחוץ ובבית: לא לדבר רע איש על זולתו, כי לשון הרע ורכילות הם הקשים ביותר. לשון הרע פוגעת כמו חץ רעיל, ותמוטט את יסודות קיומנו.
מי שקורא מה נכתב ברשתות החברתיות, ומי שרואה את ההנהגה המפולגת מבלי יכולת לברך בשלום איש את רעהו, האגו שולט, הכעס חוסם את הקשב, אין הבנה, אין הסכמה, הדיבור בכיעורו והטלת הדופי שמטילים האחד כלפי השני, מובילה לשנאת חינם, מעוררת חרדה לבאות, כמו צרעת ההורסת כל חלקה טובה, עלינו להיזהר ולהישמר, הבית הלאומי בסכנה!
הפרשה מלמדת אותי: שלשון הרע מובילה לריקבון ולהרס. על כן, אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לזכור שמדובר בבית שלנו, והאחריות מוטלת על כולנו, נראה את הנגעים בהפרזותינו, נתקן מידותינו ונשמור על לשון נקייה, מחשבה טובה, על החמלה, על כבוד האחר ככבודנו, נחזק את הערבות ההדדית שהיא חוסננו הלאומי, נשמור על אחדותנו כעם יהודי בארץ ישראל ובכלל, כי הם הבסיס לקיומנו על הארץ הטובה הזאת. בידינו הדבר לעשותו, ובחרת בחיים.
פרשת "מצורע" נקראת בשבת הצמודה לפסח, המכונה "שבת הגדול". הכינוי "שבת הגדול" מגיע בזכות ההפטרה שבסיומה כתוב: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם-" ( מלאכי ג').
כדי להרחיק את הצרעת מהבית, והבית יעמוד על יסודות איתנים, על ההורים לחנך לכבוד, לטוהר הלשון, לערכים שיחזקו את זהותנו, ועל הילדים לכבד את הוריהם, ברגש, באהבה, ובחמלה, ממשפחה לאומה.
אני תפילה שנרחק מלשון הרע, ושהציווי, "השנוא עליך אל תעשה לחברך", יהיה נר לרגלינו ומתוך הכרת הטוב נכיר תודה.
אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך / אורלי בינדר
אל תכאיב ואל תפגע,
אל תצא נא מכליך
הייה חביב, הייה נעים
שמור תמיד על הכבוד,
אל תעשה לחברך
מה ששנוא עליך.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס