סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל
הקדמה:
על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג בעת גירושין בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני ( תלוי היכן התיק מתנהל) מחלק את הרכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואין של בני הזוג בחלקים שווים ללא כל קשר למידת תרומתו של כל אחד מהם ביצירת רכוש זה.
אגב כך הרכוש המשותף כולל לא רק רכוש מוחשי אלא גם זכויות סוציאליות במקום העבודה כגון פיצויי פיטורין ימי מחלה שלא נוצלו פנסיה וכו'.
החוק מוציא מכלל השיתוף רכוש היה למי מבני הזוג טרם הנישואין וגם כזה שהגיע למי מהצדדים בזמן הצדדים אך זאת במתנה או בירושה.
לפי החוק בית המשפט מוסמך במקרים המתאימים אך זאת באופן חריג ובהתאם לנסיבות להורות על חלוקת הרכוש המשותף שלא בחלקים שווים חרף האמור לעיל.
דוגמא להפעלת סמכות זו מצאה ביטוי במקרה בו הבעל ניסה לרצוח את אשתו והוא בשיא חוצפתו מתוך כותלי הכלא תבע לקבל ממנה את חלקו בפנסיה שהיא צברה, תביעה שנדחתה על ידי בית המשפט שהורה על חלוקה לא שוויונית והותיר את מלוא הפנסיה של האישה בבעלותה הבלעדית.
והנה הסיפור של השבוע:
מרים ומנחם בני זוג חרדים שבמשך שנות נישואיהם דווקא הייתה זו מרים שעבדה לפרנסת המשפחה ואילו מנחם הקדיש את זמנו ללימוד תורה בכדי ששניהם יזכו בעולם הבא.
בחלוף הימים מנחם כשל כאדם וכבעל וביצע מעשים המנוגדים לערכי הדת מחד וערכי הזוגיות מאידך דבר שהביא לפירוק התא המשפחתי.בשל כך, התנהלו הליכי גירושין בבית הדין הרבני שם טענה מרים בין השאר כי יש לנכס לה את מירב הרכוש של הצדדים כך שמתמורת דירת בני הזוג בסך של 1,300,000 ₪ יש להעביר למנחם סך של 100,000 ₪ ואילו היתרה תועבר לה מאחר והיא עבדה כל החיים והוא לא צבר מאומה בעוד השקעתו בלימודי תורה למען יזכו שניהם בעולם הבא הלכה לטמיון בשל מעשיו ומחדליו!!
בית הדיו הרבני האזורי לא קיבל את טענותיה של מרים וקיבל את טענותיו של מנחם כי חרף כל הנטען כנגדו זכותו לקבל מחצית מהרכוש.
על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים שם היא הטעימה כי הסכימה להסדר לפיו רק היא עבדה בשל רצונה לזכות בחלקו של בעלה לעולם הבא, אלא שלטענתה, בעלה איבד את חלקו לנוכח מעשים פסולים שבית הדין בחר שלא לפרט בפסק הדין, ובשל כך לדידה גם החלק שלה בעולם הבא נפגע ומשכך לטענתה הסכמתה לאותו הסדר ביניהם מבוטלת למפרע ועל כן יש לחלק את הרכוש שלא בחלקים שווים.
כב' הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז, הבהירו כי החלוקה השוויונית מחייבת גם בפן ההלכתי וכי רק במקרים חריגים ייקבע כי החלוקה לא תהיה מחצה על מחצה כבקשתה של מרים. הדיינים קבעו כי במקרה זה הואיל והתנהלות הכלכלית של הצדדים הייתה בהסכמה וכי מנחם לא כפה את רצונו על מרים אלא שהיא הסכימה לכך מרצונה הרי אין לה על מה להלין ואין מקום לחלוקה לא שוויונית.
כב' הדיינים התייחסו בפסק הדין לחששות של מרים מפני הפסד חלקה בעולם הבא לטענתה ודחו את טענותיה ונקבע כי אין היא יודעת חשבונות שמים וממילא אין לה דרך לדעת מי מפסיד חלקו ומי לא, ועוד הדגישו כי בהנחה שמנחם הפסיד חלקו בעולם הבא אין זה אומר בהכרח שגם מרים הפסידה חלקה, כאשר לדידם על פי ההלכה היהודית היא זוכה בחלקה מיד עם זכייתו של בעלה, ונותר שמור לה ללא קשר למעשיו פסולים ככל שיהיו וכדבריהם שם: "על הזכויות הרוחניות לא חלות הוראות חוק יחסי ממון".
הדיינים עוד הסתייגו מטענותיה של מרים שמא הסכמתה להינשא לאברך נובעת אך ורק מרצון לזכות בנחלה בעולם הבא, בעוד כן מקובל כי הדבר נעשה משיקולים רבים בין השאר עשויה הרצון להשתייך לחברה החרדית או לקבל שידוך טוב ועוד.
בסופו של יום הערעור של מרים נדחה והיא אף חוייבה בעולם הזה לשלם למנחם סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט בד בבד עם חלוקה שווה של הרכוש למגינת ליבה.
המאם חליחל – עו"ד נוטריון ומגשר | מומחה בדיני משפחה וירושה מאז 1995
משרד עורכי דין פינגרהוט, חליחל ושות’ הנדיב 31 זכרון יעקב | www.hamam-law.co.il
