נולדתי בערב שבועות. ה׳ בסיוון. הורי רצו לקרוא לי חגית (כמה מקורי…) בסוף התגלגל להיות לימור, על שם סבתי מלכה. מלי-לימור, טיפה מכופף, לא נורא.
מעשה שהיה כך היה. אמי המוסרית, הרגישה שלא הוציאה מספיק את ילדי הכיתה אותה חינכה אי שם בשנת 1963 בבית הספר אהוד שבחיפה, לטיולים. פעם ככה היה, המורות החליטו לגבי טיולים… אז בחודש שמיני עם בטן ענקית, יצאה עם תלמידיה לטיול מבית הספר ועד לאוניברסיטת חיפה. מסע של כמה וכמה קילומטרים, בעליה ובמזג אויר חם.
לדעתי פשוט רצתה שההריון כבר יסתיים בלידה וכך היה. הגיעה הביתה התקלחה לה, נכנסה לנוח ובום. ירידת מים. טלפונים, היסטריה, בית חולים רמב׳ם ונולדתי. 2.5 ק״ג מוקדמים מדי, צווחנים מאד וגם מאד מאד תלותיים… אמי סיפרה לי שכשהייתי תינוקת, אנשים זרים היו עוצרים אותה ברחוב ומחייכים ומתלהבים ממני… איפה הימים הללו….
אז אני ילדת שבועות. תמיד אהבתי את החג הזה על מאכליו, אבל זאת לא באמת חוכמה לאהוב חלב, סוכר, שמנת מתוקה..
השנה החלטנו שלא משתגעים עם מליון מנות וקינוחים מטורללים כי כולנו רוצים לשמור על הבריאות.אז תרשו לי להציג לכם כמה מתכונים טעימים, סבירים בטעם ולא מפוצצים בחוסמי עורקים לדורותיהם…
פייר? בתור מדאייטת כל החיים שלי, עם הצלחות ססגוניות וכישלונות מפוארים, מעולם לא קמתי מהשולחן עם תחושת ניצחון כשאכלתי עד להתפקע. דווקא הארוחות בהן מיננתי, בחרתי וקמתי מהשולחן כשאני עדיין זוכרת מי אני ומה שמי, הן אלה שזכורות לי לטובה.
אז אני מבטיחה שכך אעשה השנה!
