חסך חושי הינה שיטה בה האדם נחסם מלחוש בחוש מסוים. ראיה, שמיעה, מישוש, טעם.
עולם הפסיכולוגיה הוקסם ואותגר לבחון את התופעה והשלכותיה לאורך ההיסטוריה וחוקרים ערכו ניסויים בהם הוכנסו נסיינים לדמוי אמבט (מיכל ציפה) שבו נמנע מהם כל שימוש בחושיו, מלבד נשימה. אחד מכל עשרה נסיינים הצליח לשרוד שהייה בתנאים כאלה לאורך יותר מעשר שעות.
ריצ׳רד פיינמן, פיזיקאי יהודי, חתן פרס נובל השתתף בניסויים האלה. הוא לא הצליח להישאר יותר משעתיים וחצי באמבטי התופת הללו ותיאר תופעות פרנואידיות וחוץ גופיות שעטפו אותו עת שהה במיכל הציפה.
מסתבר שידידינו הבריטים נהגו להשתמש בשיטת החסך החושי, כאשר ניסו לדובב את לוחמי העצמאות האירים מה – IRA.
בית המשפט האירופאי לזכויות אדם, גינה במשפט שהתקיים בשנת 1978 את שיטת החקירה הזאת אבל נמנע מלתת לה שם שאולי היה ראוי לה: עינויים.
ובמעבר חד (אילי לא כל כך חד..) הסגר השלישי מתגלגל, בואינו סגר רביעי, חצי מדינה נמקה לה כלכלית ומדינה שלמה (מלבד סקטורים יקירי המשטר), נמקה לה ריגשית וחברתית. קשישים שוקעים להם בבדידות מזהרת וטירלול ובלבול מכל עבר.
המשמעות של הסגרים הללו היא איבוד קשר עם משפחה, חברים, קולגות, כל מה שעושה אותנו בני אדם בעלי חוסן ושייכות. אין ספק שכך יותר קל לשלוט ולהשליט. פחד בעיקר. חולשה כלכלית שמושתת על חלק גדול מאיתנו, הופכת אותנו תלויים ומושפלים. דיונים אלימים – להתחסן כן או לא נוכח תופעות לוואי ומידת יעילות, קורעים רקמות עדינות שבין העם ואף בתוך המשפחה. והווריאנטים. הו… הווריאנטים.
המתחסנים אסורים לחבק את נכדיהם פן ידביקו אותם בווריאנט הישראלי. הם גם יוכנסו לבידוד עת ישובו מחו״ל.
אז למה כל הטירוף הזה? ומי יודע מה יש בהם בחיסוני ספידי גונזאלס האלה שנבדקו ואושרו יותר מהר ממה ששורדת חבילת תפוצ׳יפס כשהיא פוגשת את הפה שלי?
ומה עם הסגרים המיותרים האלה. ולמה אוכפים סגר באיזורים רגועים יחסית מבחינת הקורונה אבל לא אוכפים בלב עין הסערה של האמא של הערים הבורדואיות (כבר לא אדום, אלא בורדו). לי יש כבר זה זמן, תחושה שעובדים עלינו. שארצות שמנהיגיהן (בדרך כלל נשים) הינן אנשים טובים נטולי זדון, ניהלו את המשבר בצורה יעילה וטובה וחלקן כבר שבו לחיים רגילים.
ואילו אצלנו? הברדק חוגג.
שדה התעופה פעור לרווחה לחוויית ׳אירוויזיון קורונה׳ מזנים שונים, לשמור על הגיוון והעניין… עוד בתחילת המשבר לא הצלחתי להבין מדוע ולמה הביאו ארצה אלפי אנשים, ללא כל פיקוח או בדיקה. שולחים לבידוד מאומתים ברכבת. שיהיה.. חלם.
נבחרי ציבור מזלזלים בנהלים וחוקים שידם חתמה עליהם לפני דקותיים… אילו היה תלוי בי , הייתי מסירה מסכות באויר הפתוח. הים היה המקום להחלים ולהתאוורר בו, היה מותר ואף רצוי להיפגש עם המשפחה והחברים, בזהירות המתבקשת…
חיסונים ובכן…אמנם אני נטורופתית אבל אינני עיוורת או אטומה. אינני מתנגדת לחיסונים באשר הם, חלקם חיוניים ממש, ניבדקו שנים, הוכחו כיעילים ובטוחים.
אבל זה? חפוז כל כך, ללא נטילת אחריות של חברת הייצור, יעילות לחצי שנה, אז מה, כל חצי שנה נתחסן?
אכן בוננזה לחברות התרופות, אבל הן פחות מעניינות אותי.
מעניין אותי שאני מרגישה כמו מריונטה ופיון בו״ז, על לוח שחמט. סגול שיער אחד קוצב את צעדי, משיקולים זרים שלא לומר זידים. ונמאס. ומביך ומביש.
והמשפט… כל עוד הוא ברקע, אנחנו בכלא. ליתר ביטחון…
מנהיגים יקרים, אנחנו מודאגים ומוטרדים וגם לא כאלה טפשים… בבקשה תתעשתו. מאסנו בסגר.
אנחנו לא עכברים במבוך, מחקרים הוכיחו שטוב לא יוצא מחסכים חושיים.
חופש נראה לנו בימים כתיקונם כל כך מובנה בחיינו וגם מובן מאיליו. מסתבר שלא כך הוא.
זוהי ההזדמנות שלנו, בעת הזאת – להילחם עליו!
פתחו את השער / קדיה מולודובסקי
פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
אַבָּא
וְאִמָּא,
וְאָח
וְאָחוֹת
וְחָתָן וְכַלָּה
בְּמִרְכֶּבֶת קַלָּה.
פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
סַבָּא
וְסַבְתָּא,
וְדוֹד
וְדוֹדָה
וּנְכָדִים וְנִינִים
בְּמִרְכֶּבֶת פְּנִינִים.
פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
אַגָּס
וְתַפּוּחַ,
וּדְבַשׁ לְקִנּוּחַ,
וְרָקִיק צְהַבְהַב
עַל צַלַּחַת זָהָב.
פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב.
הלוואי אמן
שיגיעו לנו זמנים
של רקיק צהבהב
על צלחת זהב…
שנתבשם לנו
כל המשפחה, יחד, באהבה.
וכדאי שהרקיק יהיה מכוסמין מלא ….
