ניסיתי לחשוב מתי הכי הייתי חייבת מסכה בחיים שלי ואז נזכרתי. הייתי מועמדת להיות מדריכה במחנות הקיץ בצפון אמריקה, מטעם הסוכנות היהודית. רציתי את זה בטירופי טירוף. אבל במיונים, הם אפעס קלטו, שאני לא בדיוק הדמות הציונית הנדרשת. יותר דמות מורדת ובועטת במוסכמות (פעם הייתי, עם הזמן זקנתי ועייפתי…) וזימנו אותי לבירור. אז התחפשתי לאוהבת המנונים ויהודייה גאה. התקבלתי והייתי, האמת, מדריכה לתפארת המדינה (בלי צחוק) במחנה ה – jcc של עיר הבירה של קנדה – אוטווה (לא מונטריאול היא עיר הבירה).
מאז החלטתי שאני לא עוטה מסכות. what you see is what you get. ומסכימה לשלם את המחיר על עמדתי זאת. יש לי אלרגיה לצביעות ולחוסר אמינות. אבל תכלס, אנשים חכמים, חייבים לעטות מסכות מפעם לפעם. המסכה שלנו כלפי קולגות בעבודה, אינה דומה לזו שעוטים אל מול השכן או החמות או המורה של הצאצא/ית.
מוטב לנו, אבל, שהפער בין מסכה למסכה לא יהיה ענק מדי. שמתי לב בעבודתי הטיפולית שפערים יוצרים ריק ואל ריק נוטים להידחף תסמינים ומחלות לצורך ומילוי ואיזון.
ישנם הורים (גם שלי, אל תחשבו שאני מתייהרת חלילה) שחוטאים בכך שמתייחסים לילדה או הילד שלהם במנעד שקשה לגשר עליו. לפעמים כאילו הוא היצור הכי מלאכי שנברא ביקום הזה אל מול ביקורת מצמיתה ו׳שותלת׳. זה יוצר בלבול וחרדה לא פשוטים אצל הילדים ומכאן ל׳בישול׳ סימפטומים – הדרך קצרה.
להורים כאלה, של קצוות, עדיף ׳לחתוך את שולי העקומה הנורמאלית, משמע את הקצוות הטובים וגם הרעים של ההתנהגות ואז, הבניית דפוס פחות או יותר קבוע ורגוע כלפי הילדים.
לפעמים כשבא לי לצ׳פר את הילדים הפרטיים שלי, אבל במוגזם, אני עוצרת את עצמי. למה?
כי בוודאות יש לי גם מההתנהגויות של ההורים שלי, אז עדיף להפחית.
לא תמיד זה קל ואנחנו לפעמים נופלים לבורות, ועלולה להיפלט אמירה שלא במקומה אבל חשובה המודעות וחשוב מזה: התנצלות. כן. להתנצל בפני ילדים זה דבר חשוב ומרפא. ונותן מקום לפגיעה אותה חשו. אבל חג פורים כאן ועלינו לצהול ולשמוח… למרות השנה הכלל לא פורימית אותה עברנו…
חייבת לומר לכם שאני מאמינה גדולה ברוח האדם. נכון שהסגרים והפחדים והאיומים ומה לא, טיפה סגרו לנו גם את הנשמה, אבל האנושות יצאה כבר ממשברים חמורים מזה שלנו הנוכחי. כתב על כך יפה ויקטור פרנקל בספרו ׳אדם מחפש משמעות׳ על אודות ניצול שואה ששרד ונשאר לספר וגם על הדרך התחבר לייעודו החיובי.
ונקנח בפתגם יפני: ׳שבע פנים לו לאדם ורק את האחרונות מראה הוא לעצמו.׳ ואם במסכות עסקינן רבים מהמוצרים ששוכנים להם בתמימות במזווה או בסלסלת הירקות יכולים להפוך למסכת פנים קוסמטית ומזינה.
מסיכה מזינה לעור יבש/לימור עברון גילת
משתתפים:
כף אבוקדו בשל, 2 כפות ג׳ל אלוורה אמיתי, גוזרים חתיכת עלה אלוורה חיצוני שפריחתו צהובה (זה הזן הרפואי) חותכים את הקצוות הקוצניים, ומפלטים חותכים את הצד השטוח ואז בעזרת כף מוציאים את הג׳ל ומבלנדרים אותו עד שהופך לנוזל ג׳לטיני. כפית שיבולת שועל טחונה לקמח, שתי כפיות שמן שקדים
אופן ההכנה:
מערבבים את כל המרכיבים ומורחים על הפנים, ממתינים כרבע שעה ואז שוטפים מהפנים ומורחים קרם פנים טבעי.
