אני מגיעה מבית שלא זרקו בו פירור!
לחם ישן עבר המרה, דרך התנור, להיות פירורי לחם.
פירות שאיבדו את המוג׳ו הפכו להיות ליפתן (קומפוט בלעז), עוגת פירות או ריבה משגעת. ירקות חיוורים התרחצו במרק או גיווץ׳, שזאת המילה החנונית לרטטוי.
בשר מאתמול התחבא בתבשיל ועשה לו שידרוג מהמם ותפוחי אדמה מאמש נחתכו להיות חלק מסלט מיונז, כמו גם העוף ממרק העוף…
אמי שהיתה בשלנית ואפיינית מהוללת במשפחה (הענפים הרזים הנדירים במשפחה, שלחו את הילדים שלהם ל׳קייטנות השמנה׳ אצלינו בבית, בהצלחה מסחררת) כמעט ולא פישלה. היו שתי אנקדוטות בהן נאלצה לזרוק מזון. פעם אחת זה היה בשר בקר מחלק מסויים שלא עבר היטב בביתינו וכשטעתה ושמה בעוגה במקום פרג – עלי תה.
זהו. כל היתר עבד ביעילות וחסכנות ראויות להשתאות מהולה בהערצה, לפעמים כעס, אבל בעיקר שיתוף פעולה די מתוקתק. בואו ונסכם, אותנו לא נאלצו לשלוח לקייטנות השמנה…
לאור אוירת הדחק בה גדלתי, פיתחתי גם אני תסמינים משל עצמי.
למשל: אבטיח שמתעייף, נכנס לבלנדר עם קצת שבבי קרח ועלי נענע או מנטה, מעט ממש מים – ויש גרניטה מרעננת שמעטים מסרבים לה.
בננות שמשחירות כהרף עין – מתקלפות, נחתכות ונכנסות למקפיא להכנת גלידת בננות:
מוציאים מהמקפיא 2 בננות חתוכות וקפואות, מניחים במעבד מזון קטן, 2 תמרים מגולענים, חצי כוס חלב או חלב קוקוס, קורט מלח ומעט וניל, מעבדים ואוכלים מיד.
פירות שמתעייפים, נחתכים ומוכנסים למקפיא לשייק עתידי.
מוצרי חלב, מסודרים לפי מידת הטריות, על מנת שלא ייזרקו.
בכל פעם שאני קונה פירות חדשים או בצל ותפוחי אדמה, אני מפנה את הישנים, מנקה מתחת, זורקת את מה שנחוץ זריקה, מניחה את החדשים קודם ומלמעלה את הישנים לשימוש ראשון.
מכירים את הפרוסות הקטנות האלה של הלחם שאף אחד לא רוצה? אז ברומניה לא זורקים. אני נוהגת לאגד אותם בשקית וכשנאספות לי מספיק, אני מכריזה על ערב פיצות מזוייפות. מזליפה עליהן מעט שמן זית, רוטב עגבניות טעים שיש קבוע (מעגבניות עייפות), כמה כדורי מוצרלה בייבי מחוצים, אורגנו ואז הן משוגרות לתנור. עדיין לא השאירו מזה פירור בנתיים. אם אין רוטב, אפשר לזלף שמן זית, קצת בצל ירוק קצוץ וכדורי מוצרלה. מעדן!
עוד משהו שהתחלתי לעשות זה לשמור זרעים וגרעינים של פירות. מייבשת ליד הכיור וכשאני נמצאת בשטח בר, אני פשוט זורקת לאדמה. קראתי כתבה על דאגה לדורות הבאים. שיהיה להם…
לאחרונה קנינו קומפוסטר. התחלתי למיין, מי היה מאמין, זבל אורגני ואחר. הולכת בדחילו ורחימו עם שללי בידי, נזהרת מענן הברחשים המתלהב, שופכת את הזבל לקומפוסטר ונמלטת על נפשי…בועטת בו מרחוק על מנת שהזבל יתערבב לו..
ועוד משהו לבתים מפונקים שאוהבים לאכול טרי כל יום. האמת היא, שמפה לשם גם אצלינו די ככה, אז אני אומרת לכולנו כולל עצמינו: לא נורא לאכול יומיים ברציפות אותו הדבר. כלום לא קורה! בדקתי.
ותשתדלו לא לזרוק אוכל. חבל, לא קל להרויח את הכסף, לתכנן, לקנות, לסחוב, לפנות ולסדר במקום, לתכנן שוב, לבשל, להגיש… חשוב בעיני, להסביר לילדים את כל הגלגל הזה ולהדגיש את הערך של המזון!
ויש גם את אנשי העולם שסובלים מרעב, אני יודעת שאני נשמעת כמי קלישאה של אמא משנות השבעים ועדיין.. תכל׳ס – אנחנו בצד בר המזל.
