פעם במליאת הכנסת אי שם בשנות השישים, נאם דוד בן גוריון. יו״ר האופוזיציה באותה העת, מנחם בגין, לא הפסיק להפריע לו בקריאות ביניים. בן גוריון הפסיק את נאומו ואמר לבגין: ׳זה שיושב ליד חבר הכנסת באדר, אתה לא מפסיק להפריע לי באמצע הנאום׳ בגין, מוחמא ומעודד מהפניה הישירה הרהיב עוז וענה: ׳כשאני נאמתי – אתה יצאת החוצה׳. ׳תעשה כמוני׳ ענה לו בן גוריון והמשיך לו בנון שלאנט את נאומו. זה היה בן גוריון. לא מתייחס לרעשי רקע.
ואילו אני תוהה בליבי, איך זה שהעם הישראלי הוא כל כך חצוף, בלי גבול וסייג לשאלות פולשניות, מרגיש בנוח ללטף בטן הריונית בלי רשות, או לברר מדוע זה עלית כה במשקל… מה גובה המשכורת וגם נחמד יהיה לדעת, כמה שילמתם על הבית שלכם…
דברים שבארצות ניכר לא היו עוברים בגרון ובאוזן של משתתפי הדיון…
במחשבה מעמיקה יותר אני חושבת שכמה גורמים התגרמו להם בעיצוב אישיותו של העם אשר יושב בציון.
השואה והתקומה.
שרדנו את הנורא מכל – אז יאללה – בלגאן.. מה אתם עושים עניין משטויות?
כור ההיתוך. כנ״ל… הזוועות שעברו העולים, מכל מקום ממנו עלו, הגל הקודם דאג לעשות להם את המוות. ליתר ביטחון…
הצברים לניצולי השואה (תוך שימוש בביטוי הנורא: ׳כצאן לטבח׳. מסתבר שהמקור הוא תנכ״י, אבא קובנר וש״י עגנון השתמשו שניהם בביטוי בצורתו ההפוכה: ׳אל נהיה כצאן לטבח…׳) אז הצברים עשו על זה take off כשרצו ׳לנער׳ את החוזרים מ׳שם׳.
ואז עלו מתימן, מזרח ומערב אירופה ומרומניה (קטגוריה נפרדת. תאמינו לי…), מצפון אפריקה, גרוזיה ומאתיופיה.
טרח כל מחזור עליה לטנף על זה שהגיע אחריהם וגם לפניהם ומי שעומד מאחורי ומצדדי הוא העומד.
תרבות של השמצות והנמכת האחר למען הגבהת האני. ומותר להעיר ולהציק ולשאול ו… די!!!!!
גם צה״ל נכנס לי אינטואיטיבית לתדר הזה, כבר אין לי כוח לברר למה ומדוע.
מצד שני, (פחות מאשר פעם ועדיין) פתאום -איכפתיות ועזרה הדדית כמו שאין באף מקום אחר בעולם הזה.
מין עיסה טובענית של אכפתיות ותצפיות ותלונות ועזרה וקיטור.
אישית, אני לא מתה על החטטנות הישראלית. תנו לי נימוס אמריקאי וניתוק בריטי, לבביות איטלקית וחום יווני, שערות על הרגליים הנדרלאנדס וקור קנדי מצמית.
לקינוח אספר לכם סיפור, את צמחי המרפא אותם אני מלקטת או קונה, אני ממצה באלכוהול. וודקה ליתר דיוק. אני מעדיפה את אלה הטובות. פינלנדיה או אבסולוט.
מחכה שיהיו במבצע ואז מתנפלת על 20 בקבוקים.
יום אחד הגעתי לאחד מסניפי רשת מסוימת, העגלה שלי מלאה בבקבוקים.
ישראלי אחד, שעיר חזה ושנון דעת (בעיני עצמו) הסתכל בעין בוחנת על העגלה ואז עלי ׳צמאה, מה????׳ כך נבח בקול רם מדי.
לא התבלבלתי, שאלתי במתק שפתיים: ׳אתה משלם?׳ ׳לא׳, נבהל הדביל ׳אז זה גם לא עניינך׳ כך עניתי בעודו מהמהם משהו מתחת לשפם שלא גדל לו.
נו באמת:
ואם אני אלכוהוליסטית שקונה אספקה לזמן הקרוב, האם נכון ויפה להלבין את פני? במקרה זה היה עבור הצמחים אבל זכותי לקנות כל דבר בכל כמות, מבלי להיכנס לפה הישראלי.
אז בקשה לי אליכם:
רואים משהו? לא חייבים להעיר.
אולי זאת הרבליסטית שהולכת למצות עבורכם את הצמחים שיכנסו לסירופ השיעול שלכם….
ועוד משהו בהשראת דוד בן גוריון אהובי.
העירו לכם? לא לכל אמירה חייבים להגיב. היא יכולה ליפול לה ככה אל מחוץ לשולי המגרש מבלי שאף אחד יתייחס אליה וזהו. נעלמת.
ובנימת אל תיעלבו בחנוכה ממשפחה או חברים וגם לא ביתר שאר החגים. או החיים. ואם תצליחו, אל תספרו לי, כי לי כבר כלום לא יעזור בתחום הזה… והנה מתכון מפעם שבאמת לא סופר אף אחד ואף קלוריה.
אחות של חברה טובה שלי נפטרה לצערי. חשבתי מה ישמח אותה כשאסור לבקרה בשבעה: חיתוכיות קוקוס!!! עלה לי לראש שילוב של: תפוחי עץ, קוקוס ולימון.
אז אילתרתי ויצאו החיתוכיות הכי טעימות בארץ. כך אמר כל מי שטעם.
מתכון החיתוכיות
בצק:
2.5 כוסות קמח כוסמין לבן
4 חלמונים
3/4 כוס סוכר חום
גרידת קליפת לימון
200 גר חמאה אורגנית
מעט מלח
כפית אבקת אפיה
מילוי:
כוס ריבת תפוחים home made
קצף:
4 חלבונים
1/2 כוס סוכר
מעט מלח
כוס קוקוס
כף קורנפלור
גרידת קליפת לימון
ומיץ מחצי לימון
אופן ההכנה:
יש שמכניסים למעבד מזון, לא אני – תוך דקה אני לשה ויש לי בצק מוכן בלי ללכלך עוד כלי מטבח
יש שמכניסים למקרר לשעה לצינון, לא אני – יאללה – לשטח על תבנית בינונית גדולה.
מילוי – הריבה – אני לקחתי תפוחים שלא נאכלו, קילפתי וחתכתי לקוביות קטנות 7-8 תפוחים
שפכתי סוכר חום בלי למדוד
מעט מלח
מיץ מלימון ו3 חתיכות מקליפת הלימון ליצירת פקטין וטעם מריר
בישלתי כחמישים דקות כשאני מערבבת מפעם לפעם, הריבה היתה מוכנה כאשר יצרתי ׳שביל׳ שלא חזר…
קצף: מקציפים במקצף ידני 4 חלבונים עם סוכר, מלח, קורנפלור, גרידת לימון ומיץ לימון עד לקצף יציב
הרכבת החיתוכיות:
לאחר השיטוח של הבצק אופים למשך 25 דקות או עד להשחמה זהובה
מורחים את ריבת התפוחים שיש בה צ׳אנקים כי היא חתוכה לקוביות, מעל מורחים בזהירות את הקצף ואופים למשך עוד 15 דקות או להשחמה בהירה של הקצף.
מחכים שיתקרר
ואז חותכים למעוינים.
שיצביע אחד או אחת שלא היו להם בילדות כאלה חיתוכיות!!