מחנכים נוטים להיות ״מגלי עתידות״,
ילדים נוטים להיות ילדים. תגובת הילדים לאתגרים, לתהליכים, הינה תואמת מציאות.
ילדים מטבעם סקרנים, חיים את הרגע,
״עכשיו טוב״ ״עכשיו לא טוב״ , ״אני שמח״, ״אני עצוב״ ילדים בשניה יכולים לשנות את מצב רוחם, את התנהלותם ובאופן מפתיע. אנחנו מופתעים כל פעם מחדש.
ניתן לרומם לשמח את מצב רוחו של ילדכם האישי או במסגרת חינוכית והילד תוך שניות (לא כולם) יהיה שמח וטוב לב.
היכולת של הילד להיתנקות מהעצבות, מהקושי, מהעלבון, היא נותנת לי כל פעם מחדש לחשוב למה אנחנו המבוגרים נשארים עם הרגשה לא נעימה וקשה לנו להשתחרר מהעומס, העצבות החוסר שקט.
יכול להיות שאצל ילדים (חכמים נבונים כפי שאנחנו יודעים) ישנה הפרדה, ישנה חכמת חיים האומרת שניתן להמשיך הלאה עם חיוך.
ילדים חווים תסכולים, דחיות, אי נוחות ובעזרת יד מכוונת של המחנך המהולה בחמלה, הבנה, הקשבה, הם מסוגלים לצאת מהעצבות לשמחה.
אנחנו המחנכים הבוגרים מסוגלים להובילם להצלחה אם רק נקשיב להם!
אז מה בדיוק אנחנו יודעים כמבוגרים, מחנכים? ידענו שהם יפלו, ידענו שהם יבכו, ידענו שהם לא יצליחו …
או שידענו שהם נבונים, ידענו שהם חומלים, ידענו שהם מבינים, ידענו שהם קשובים, ידענו שיש עם מי לדבר, ידענו שיש על מי לסמוך, ידענו שהם חברים טובים, גם שלא הכל מסתדר, ידענו שיש לנו המבוגרים ממי ללמוד ואת מי לכוון כשצריך.
"ידעתי שזה יקרה"
צריך לעבור שינוי חיובי, שינוי המוביל את הילד לחשיבה חיובית מתוך לב פתוח, מתוך הקשבה נקייה, כי אנחנו המבוגרים קשובים לצרכיו ללא שיפוט!
זכרו תמיד, אנחנו המבוגרים / המחנכים אומנם יודעים ובעלי ניסיון אך תמיד יש מה ללמוד, אנחנו לא יודעים הכל ולכל ילד יש את הנוסחה המתאימה לו.