הורים רבים מודאגים מבואו של החופש הגדול. לעומתם הילדים סופרים כל יום בציפייה גדולה.
התיכוניסטים כבר בחופש מיום שני, חלקם אוטוטו מתגייסים והשאר , שנת שירות, גיוס מאוחר, יש שילמדו, כל נער והחלטותיו.
ראשית אאחל לכולם בהצלחה שדרכם תאיר ושיחזרו בשלום.
בגילאים הקטנים עד כתה ו' ישנם קייטנה, ״בית ספר של החופש הגדול״. ובגילאים הגדולים יותר לנוער אין מסגרות. השעמום וחוסר המעש הוא האויב המרכזי של בני הנוער (ובכלל) הטומן בחובו שינה מיותרת בבקרים והסתובבויות מיותרות חסרות תוכן חיובי בלילות.
עם יד על הלב יש לנו ילדים מקסימים, השעמום וחוסר הנחייה והכוונה שלנו כהורים מזמן להם שתיית אלכוהול עד שוכרה כבר בגילאים קטנים וסמים כן יש בשפע (אני לא מבדילה ולא רואה הבדל בין סמים קלים לקשים)התעוזה של ילד בפעם הראשונה לגעת בסם אומרת הכל! זהו כישלון של ההורים והמערכת בהעברת המסר!
סיירת הורים, מתנדבי המשמר אזרחי מאוד מודאגים מהחופש של הילדים. הדאגה לשלומם ובריאותם אמתית!
מדאיג אותם שאין אחריות הורית, ההורים לא יודעים מה קורה עם ילדיהם!
ימימה אומרת: ״רַק הָאָדָם הוֹפֵךְ לַיְלָה לְיוֹם וְיִשְׁנוּנֵי עִם שַׁחַר.״
נשאלתי מה עושים?
ראשית: הורים לילדים מתחת לגיל 14 אשר אינם יכולים להשתלב בעבודה מפאת גילם הצעיר, ניתן לעשות מערכת שבועית בשיתוף הורים נוספים על בסיס הורה תורן, בקבוצות קטנות המשלבת ימי כייף כמו: בישול, בריכה, ומשימות בעזרה בבית . אני ממליצה לפתוח את היום במשימת נתינה למשפחה – לבית כגון : קניות ,סידור מחסן, כביסה וכו' ובסביבות 11:00 יציאה מהבית לבילוי או בילוי בבית.
ילדים מעל גיל 14 חייבים לנסות להשתלב במקומות עבודה זו חוויה מדהימה. כמובן שעליהם להצטייד באישור ההורים. חיפוש עבודה כשלעצמו הינו חוויה, הנכונות של הנערים למצוא עבודה והיכולת לשווק את עצמם טומן בחובו בניית "האני העצמאי הבטוח.״
אני יודעת שמשימה זו אינה פשוטה. הנערים יתמודדו עם תשובות שליליות אבל שימשיכו לחפש, שרוחם לא תיפול. ספרו להם על החוויה שלכם כילדים מה עשיתם? איפה עבדתם? איך הרגשתם כשקיבלתם משכורת ראשונה? מה עשיתם עם הכסף ? חשבו ביחד איתם מה הם יעשו בכסף ובדקו, תמליצו להם לחסוך, לתרום חלק, לקנות דבר מה באמת שימושי.
דרך אגב פעם היה נהוג לקחת מהילדים את הכסף לטובת כלכלת הבית . ילדים בוגרים עזרו להוריהם בפרנסה, זו בהחלט הזדמנות ללמד את הילדים להעריך את התקופה בה הם חיים, להעריך את כל מה שיש להם. המרוץ אחרי הזמן שלנו ושל הילדים מטשטש את המציאות . זו הזדמנות נפלאה לעצור, להתבונן ולשאול את הסבים והסבתות מה הם עשו כשהיו קטנים? איפה הם עבדו? מה הם עשו עם הכסף שהרוויחו? למה הם נתנו להורים? איך הם הרגישו? לפתע תגלו כמה גאווה ,שמחה וסיפוק היה להם כאשר הכסף הראשון עבר לידי הסבא ראש המשפחה ובכסף הצליחו לקנות דבר מה שחלמו עליו, או לסגור חוב משפחתי שהיה קשה מנשוא .
איך ערך הנתינה היה נר לרגלי ההורים שלנו מכיוון שהחינוך הגלובלי המשפחתי העצים את "הערבות ההדדית". כל תקופה והצרכים שלה . היום לעומת זאת הילד – הנער רואה את עצמו במרכז השאיפה שלו לקנות דבר מה שליבו חפץ. אומנם התפיסה השתנתה אך יש בזה קסם ואתגר . אני זוכרת את עצמי מחפשת עבודה ומתמודדת עם תשובות שליליות, מחליטה לשלב בייביסיטר. וחוזרת שוב למקומות שאמרו לי לא. מבקשת הזדמנות נוספת וכשסוף סוף התקבלתי לעבודה השמחה הייתה גדולה . וכשהמשכורת הגיעה גם אני קניתי לעצמי משהו שחלמתי עליו שלא העזתי לבקש מהורי . איזה אושר הציף אותי.
העצמאות, היכולת לכלכל את צעדי וליהנות מפרי עמלי היה עצום! ועל כך אני מודה יום יום להורי שאפשרו לי לנסות למצוא עבודה. עודדו אותי לחוות חוויה שבנתה אותי כאדם חרוץ ועצמאי.
אני זוכרת את החברים בני גילי שהיו משועממים והחוסר מעש הוביל אותם לעייפות מתמשכת וחיפוש מיותר של עצמם.
הסתובבויות בליליות טומנת בחובה סכנות, מתן חופש ללא גבולות על מנת לא לריב עם הילדים או שלא יהיו שונים מהחברים, דבר זה מוביל את ההורים להחלטות המסכנות את הילד.
פגשתי הורים שסיפרו שלעולם לא ישכחו את הטלפון שקיבלו ובו נאמר להם שהילד הובהל לבבית חולים בגלל ששתה, הפחד מפני הגרוע מכל מלווה אותם כל קיץ . הטלטלה שעברו באותו קיץ קשה מנשוא . והכל כדי שהילד לא יהיה שונה מחבריו המבלים בלילות . ״ סמכנו עליו , יש לו חברים שהם ילדים טובים מבית טוב״
בהתחלה החברים ביקרו ואחכ לאט לאט הילד שלהם נשאר בודד , עד שהחלים לחלוטין ואז שוב הלחץ החברתי החל.
אבל הפעם הם לו ויתרו!
הורים יקרים התפקיד שלנו לשמור על ילדינו לאורך כל ימות השנה,
בבקשה! אל תצרפו את ילדיכם ״למחקר״ בד״כ התוצאות גורליות , אין לנו דבר יקר יותר מילדינו !
חופש נעים לכולם ללא סכנות ועם לקיחת אחריות הורית משמעותית !
״״רַק הָאָדָם הוֹפֵךְ לַיְלָה לְיוֹם וְיִשְׁנוּנֵי עִם שַׁחַר, וְזֶה מְטַמְטֵם אוֹתוֹ , אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ כִּי יֵשׁ חֻקִּים.״
ריקי לוי (.M.A בחינוך)