באחת מתוכניות הרדיו שלי, עלתה לשידור, אם שבנה נפל למעגל הסמים. "הוא התחיל כמו כולם – בחשיש ובמריחואנה, והיום אני מחזיקה אקדח כי אני לא יודעת באיזה מצב רוח הבן שלי יבוא הביתה" סיפרה האם בכעס .
אין ויכוח עם העובדה שהחשיש והמריחואנה , זה כבר לא סיפור גדול. הכותרות בעיתון סביב הסיפורים אודות ה’סמים הקלים’ (כפי שמכונים בפי הרוב ) כבר לא משחקות תפקיד
ובהדרגה נעלמות מעינינו. אפילו ההורים כבר לא מתרגשים או נכנסים להיסטריה כשהם שומעים שהילד שלהם משתמש ומעשן סמים קלים. חלקם הקטן אפילו תומך ולא רואה בכך שום נזק.
אין ספק כי בקצב הזה עוד יהפכו את השימוש בסמים הללו לחוקי.
ושאף אחד לא יספר סיפורים כי בעצם הפיכת הסמים הללו לחוקיים, יקטן מספר המשתמשים – אלו שטויות.
אם נהפוך את הסמים הללו לחוקיים אנחנו רק ניתן עוד אלטרנטיבת בריחה לבני הנוער. עוד דרך מילוט במקום כלים להתמודדות.
אתם הרי יודעים כי גיל ההתבגרות הוא גיל מסוכן וחשוב בעיצוב אופיו של אדם. זהו גיל בו לומד הנער לקחת אחריות על מעשיו ואת כללי עולם הבוגרים בו יצטרך להתברג ביום מן הימים. המשימה הזו לא קלה כלל, ולעיתים קרובות מלווה בקשיים רבים, אך זהו פרק חשוב בחיינו ועל כולם לעבור אותו.
לצערי, ישנם כאלה הבוחרים לא להתמודד עם הקשיים השונים, והאלטרנטיבה שהם בוחרים היא הבריחה. קיימים אמצעים שונים לברוח והמסוכנות ביותר הן האלכוהול והסמים. האלכוהול זה כבר מצב נתון – הוא חוקי. אבל הסמים עדיין לא, וצריך לעצור כאן. אם ניתן לגיטימציה לסמים, אנחנו בעצם נותנים דרך מפלט מפני התמודדות עם המציאות והחיים, דרך קלה ואולי אפילו נחמדה בהתחלה שסופה נתון בידיו של ילד מתבגר. הדבר הזה מסוכן בכל גיל אבל במיוחד בגיל ההתבגרות, גיל שבו הנער לא תמיד יודע לאן הוא נכנס ומתי להגיד "די !". בגלל הצ’אנס הקטן הזה , שאותו נער מתבגר לא ידע איפה להפסיק – עדיף שלא נישא באחריות וניתן לו להתחיל. כאן תפקידנו כבוגרים, לקחת אחריות על החברה בה אנו חיים ולאפשר לילדים המתבגרים אלטרנטיבות טובות יותר מאשר בריחה לסמים.
נקודה נוספת שחשוב לי לציין בהקשר הזה היא, שאם נודה או לא, רבים מאתנו לא משתמשים ומנסים סמים כי זה פשוט לא חוקי. הורינו משתדלים לחנך אותנו לאזרחות טובה שמשמעה שמירה על החוק. העובדה הזו והעובדה שסמים הם מחוץ לחוק, יתכן והצילה רבים מאתנו מידיו האכזריות של הסם. תחשבו על זה.
שלכם, אייל מדני