שאלה של חינוך – זֶה הַזְּמַן לִסְלוֹחַ

שמעתי הורים מתווכחים ביניהם על האמירה סליחה. האחד אמר: ״להגיד סליחה זה משפיל.״
והשני אמר: ״ההיפך הוא הנכון, הכרה בטעות ואמירת סליחה משחררת מתחושת האי נוחות. בנוסף אמירת סליחה מאפשרת לשוגה לפתוח את הלב ולשנות הרגל מסויים.״

אני מאמינה שאמירת סליחה מבריאה את הנפש ופותחת את הלב. מאפשרת קירוב לבבות ומחזקת את ״הערבות ההדדית.״ מביאה את מבקש הסליחה להבנה שהוא לא כל יכול ומכניסה אותו לנתיב הצניעות ״גם אני טועה״ יש מקום לתיקון.

לאור מה שכתבתי, כיצד מחנכים את הילדים להכיר בטעות, לעצור לרגע להתבונן במה שהיה ולומר מעומק הלב: סליחה! ״סליחה מהלב.״

להכיר בטעות ולתת לילד כלים כיצד להתמודד עם טעות, איך להצליח להבין את משמעות הסליחה ״התיקון״ האפשרות שניתן לתקן.

כיצד מלמדים ילדים לאמן את הלב שיהיה פתוח לקבל ביקורת בונה, לב פתוח להכיל את נפלאות היום!
להבין שמותר לטעות זה אנושי, אין צורך לסגור את הלב אלא להרחיבו. להכיר בטעות על מנת שיהיה קל יותר להמשיך ללא עומסים מיותרים.

אני תמיד אומרת מי שלא טועה או שהוא ״מלאך״ – ואני לא מכירה מלאכים על הקרקע, או שהוא חי בהכחשה ואינו מודע למציאות.

אני בכל יום בודקת את עצמי ומבקשת להיות טובה יותר מהיום שעבר, להטיב עם סובביי, לתקן טעויות ולהמשיך עם ההבנות החדשות הלאה מתוך הכרה שאני גם טועה ולמען האמת עוד אטעה, החכמה היא לתקן לשפר את הרגליי.

אז איך מלמדים את הילדים לשנות הרגלים ולהכיר בטעות? לבקש סליחה? לשוחח ולברר, מתוך מקום מכבד?

לרוב הילדים קשה מאוד להודות בטעות, הם בד״כ צודקים ולא מוכנים להודות בטעותם. איך הם יודו שטעו הרי לימדו אותם לדייק, להיות מושלמים, ״לדעת הכל״.
״אסור לטעות״ אז מי שלא טועה, לא שוגה, בדרך כלל גם צודק! אז למה לבקש סליחה?

נלמד את הילד שאף אחד לא מושלם. מותר לטעות וחשוב לקחת אחריות על מעשינו, צריך להיות רגישים וערניים לרגשות האחר.

כן מותר לטעות וחשוב לבקש סליחה, כאשר אני מבקשת סליחה אני בעצם מבינה שטעיתי ואז הלב שלי נפתח וגם של סובביי.

מניסיוני, אני מרגישה הקלה וטוב לי על הלב כשאני מבקשת סליחה, באמת מתוך הבנה שטעיתי.
אז איך הילד ילמד, ידע ויבין שחשוב לו באופן אישי ונכון לטובת החברה, לדעת לבקש, סליחה!
ילד לומד לבקש סליחה להיות מודע לסובבים אותו, מתוך הצפייה שלו במחנכיו-בהוריו.

בל נטעה – אנחנו המודל שלו. לא פעם יצא לי לומר לילדים סליחה, עשיתי זאת במפגשים שכולם ישמעו, ידעו ויבינו שגם אני טועה, אף אחד מאיתנו לא אלוהים, אני זוכרת את המבט של הילד כשאני מבקשת סליחה, את ההתרגשות והגאווה שהוא צדק.

בקשת הסליחה הייתה מלווה בחיבוק והסבר שגם אני כגננת/ מחנכת/הורה טועה. החכמה היא לקחת אחריות על מעשינו כולנו טועים ולא משנה הגיל. מרגש לראות את הילדים המופתעים וכמו במטה קסם הם למדו לבקש סליחה זה מזה, ״סליחה מהלב״ לא סליחה סתמית – מהפה החוצה, אומרים סליחה, סליחה על כל דבר. הרעיון שתהיה כוונה אמיתית שאגיע להבנה מה עליי לתקן.

חשוב לדעת לבקש סליחה גם בין המבוגרים, הצוות החינוכי או ההורים בבית, במשפחה.
אנחנו המודל של הילדים חשוב שהילדים ילמדו לסלוח ולמחול.

לבקש סליחה כשעוברים ממקום למקום על מנת ליצור מעבר נוח, לא ״לפגוע״ בחבר תוך כדי ולהיות עירני לסביבה שלי. ישנם ילדים שהם קצת מסורבלים ואין להם מושג שפגעו תוך כדי מעבר ממקום למקום בחבר או בחפץ, הרעיון לא לצעוק או להוכיח ,אלא להסב את תשומת לב הילד להתחשבות וערנות.
פשוט ללמד להשתמש במילה סליחה כגשר לתקשורת טובה ואז הרגש יקרב.

"אדון הסליחות, בוחן הלבבות …״


ריקי לוי (.M.A בחינוך)

ריקי לוי ( .M.A בחינוך)