סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל
הקדמה:
אין ספק כי אחת מהסיבות העיקריות הגורמת לגירושין היא הבגידה או בשפת ההלכה היהודית "ניאוף" של מי מבני הזוג .
בדין העברי אישה נשואה המקיימת יחסי מין עם גבר זר ונולד מקשר זה ילד, הוא עלול להיחשב כממזר דבר שיש לו השלכות קשות ביותר בעיקר על הילד עצמו.
על מנת שלא לפגוע בילד לא בנקל תיעשה בדיקה להוכחת האבהות DNA והחוק אוסר זאת בתכלית, ופועל יוצא מכך לא תמיד האבא הרשום הוא האבא הביולוגי.
והנה הסיפור של השבוע:
עופרה צעירה בהיריון הגיעה עם בחיר ליבה נתן לרבנות שם זוג היונים ביקש להירשם לנישואין ואף ביקשו מבית הדין הרבני בנתניה שיכריז על העובר שבבטנה כבנו של נתן. עד כאן הכל נראה תקין, אלא שבירור קצר העלה כי עופרה הינה גרושה טרייה מאד מבעלה תומר ומיד עלה חשד בלב הדיינים בנוגע לזהות האב. ביה"ד דרש אישור רופא לגבי "גיל" העובר ואז התברר שהיא "נקלטה" לפחות שבוע ימים, לפני מתן הגט מבעלה.
בית הדין ניסה לברר עם עופרה האם קיימה יחסי מין עם בחיר ליבה, לפני שקיבלה את הגט והיא הצהירה בלהט: "מה פתאום, היינו רק ידידים". בית הדין לא ויתר ושאל: "אז מתי קיימתם לראשונה יחסי מין" והיא ענתה: "ביום שבו קיבלתי את הגט". הרבנים התרעמו ואמרו לצעירה: "הרי הוסבר לך בבית הדין ביום קבלת הגט שאת אסורה להינשא במשך 92 ימים"??
"נכון" ענתה הצעירה והוסיפה: "להינשא אסור אבל סקס חשבתי שמותר".
הרבנים כעסו ובצדק הרי אסור להינשא בטרם עברו 92 יום מיום קבלת הגט, כדי שיוכלו להבחין בין עובר מזרע הבעל הקודם לעובר מזרע הבעל החדש.
הרבנים המשיכו בשאלות לבירור העניין "האם יכול להיות שהעובר הוא של בעלך" והיא ענתה :"לא היה לי כל קשר מיני עם בעלי זה למעלה משנה."
הרבנים ביקשו לקרוא לתומר הבעל לשעבר אשר סיפר שסמוך לפני הגט, הם כן שכבו, אבל הוא לא חושב שהעובר שלו. עוד סיפר הבעל שהם החליטו להתגרש כי היא בגדה בו עם נתן בן הזוג הנוכחי שלה.
לא היה ספק שההריון נקלט טרם גירושיה של עופרה, היינו ממערכת יחסים אסורה על פי הדת, שהתנהלה בתקופה שהייתה נשואה לתומר ואם הרבנים יכריזו שנתן החבר הנוכחי של עופרה הוא אביו של התינוק, משמעות ההכרזה היא שהתינוק ממזר על פי ההלכה דבר שיש לו השלכות חמורות כך שאסור יהיה לו/לה לשאת אשה/גבר יהודי. איסור על החיתון נמשך גם לגבי ילדי ממזרים, נכדיהם, בני ונכדי נכדיהם, וכך הלאה – עד דור עשירי.
על מנת למנוע את "כתם" הממזרות יצרה ההלכה היהודית כלל הקובע "רוב בעילות אחר הבעל". כלומר יוצאים מנקודת הנחה כי למרות החשש לבגידה, הילד נחשב כבנו של הבעל, אשר סביר כי קיים יחסים עם האישה יותר מהמאהב. (בפועל הדברים הפוכים לדעתי).
וכאן צצה לה בעיה נוספת והיא מי יממן את צרכיו של הקטין בפועל? הרי כל הצדדים הבעל האמא והמאהב מצהירים שהתינוק הוא של המאהב, ועל כן כדי לפתור את הבעיה שאלו הרבנים את נתן המאהב המאוכזב, האם הוא מוכן לממן את כל צרכי התינוק, כאילו היה אביו, גם אם ייקבע שהתינוק אינו שלו.
המאהב הצהיר כי הוא כן מוכן לכך, ולאור זאת קבעו הדיינים כי התינוק הוא של הבעל אבל מי שצריך לממן את צרכיו כאילו היה בנו… הוא המאהב.
אגב כך אילו המאהב לא היה מסכים לכך ובהעדר אפשרות לבדיקת רקמות על פי החוק, היא הבעל נושא במזונות לילד שאינו שלו.
עבור עופרה הסיפור לא הסתיים הרי מכיוון שהיא נכנסה להריון לפני הגירושין, המשמעות היא שהיא ששכבה עם המאהב בתקופת נישואיה ולכן חלה עליה ההלכה הקובעת "אסורה לבעלה ולבועלה" משמע בעלה בכל מקרה חייב לגרשה מחד ומאידך ייאסר על המאהב להינשא לה כדת משה וישראל.
סוף דבר – האישה בגדה, הבעל הפך לאבא לילד לא שלו, אותו יממן המאהב, שלא יכול להתחתן עם אימו.
המאם חליחל – עו"ד נוטריון ומגשר | יועץ משפטי בנעמת מאז 1995 | משרד עורכי דין פינגרהוט, חליחל ושות’ – הנדיב 31 זכרון יעקב | www.hamam-law.co.il
