סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל
> הקדמה:
מרבית הלקוחות המגיעים ליעוץ משפטי את עורך דין בתחום הגירושין ודיני המשפחה , מגיעים לרב עם "מידע" שהם כה בטוחים שהוא נכון, הרי לשיטתם "כולם" יודעים זאת , כך שמעו מחברים שעברו את התהליך או כך קראו באינטרנט ועוד..
לא זו בלבד שלא מעט מאותו מידע לא נכון הוא, אלא שבעקבות אותה תפיסה מעוותת ולא נכונה של המצב המשפטי, לא מעט אנשים עושים טעויות קשות שיש להן השלכות להמשך הטיפול המשפטי בעניינם או בנוגע להמשך חייהם הזוגיים.
במאמר זה בחרתי להפריך עשר מיתוסים בתקווה לסייע לקוראים לכל הפחות:
> מיתוס ראשון – טקס הגירושין בבית הדין הרבני משפיל ומעליב:
ממש לא נכון הטקס הוא טקס מכובד אין בו לא זריקת נעל ולא יריקה ולא שום אקט משפיל כל עוד כמובן בני הזוג עצמם מתנהלים בצורה מכובדת בעצמם במהלך סידור הגט .
> מיתוס שני – אישה בוגדת מפסידה הכל:
ממש לא נכון אישה שבוגדת בבעלה או גבר שבוגד באשתו לא יגרם להם שום נזק במסגרת ניהול ההליכים המשפטיים הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני , כך בנושא חלוקת הרכוש המשותף המתחלק בחלקים שווים חרף אשמתו של מי מהם, כך בשאלת משמורת הילדים שאינו קשורה לזוגיות אלא להורות , וכך בשאלת המזונות של הילדים. המשמעות היחידה שיש לבגידה נוגעת למזונות האישה עצמה שממילא עם הגט מופסקים ושלא תמיד היא זוכה בהם בשל הכנסתה שלה, וכמובן בנושא הכתובה כך שאישה "נואפת" אינה זכאית לכתובה, ברם יש לזכור כי לרב הכתובה "נבלעת" בתוך הזכויות הכספיות המגיעות לה מבעלה ועל כן לא תמיד הדבר נחשב בהפסד או ויתור ממילא .
> מיתוס שלישי – מי שעוזב הבית מפסיד הזכויות בו: לא נכון חד משמעית – בן או בת זוג הנוטשים את הבית המשותף לא מפסידים כהוא זה כל חלק בו ,כך שחלקו של מי שעזב ימומש בכל מקרה לטובתו במסגרת הליך של פירוק שיתוף וקרוב לוודאי שהוא אף יזכה בדמי שימוש שמי שממשיך להתגורר בבית ישלם לו עד למכירתו בפועל ועל כן התפיסה וכאילו אסור לעזוב את הבית כל עוד ההליכים מתנהלים אינה נכונה בעליל.
> מיתוס רביעי – כתובה זה סתם מסמך:
לא נכון. הכתובה היא מסמך משפטי מחייב אשר בית הדין הרבני הוא זה הקובע בסופו של יום אם האישה זכאית לקבלה או לאו כל עוד היא לא ויתרה כמובן על זכות זו מרצונה. אסור לזלזל בכתובה ובסכום הנקוב בה אם בתי הדין נוהגים לפסוק סכומים אחרים במידה והסכום הוא מופקע כגון מליוני ₪, אך כתובה בסדר גודל של חצי מליון ₪ לא נחשבת מוגזמת בכל מקרה.
> מיתוס חמישי – במשמורת משותפת אין מזונות: מאז 7/17 דיני המזונות בישראל עברו טלטלה משפטית עת בית המשפט העליון קבע בפסק דין תקדימי כי הורים לילדים מעל גיל 6 החולקים זמני שהות שווים והכנסותיהם שוות לא יפסקו דמי מזונות לגבי ילדיהם מלבד חלוקת צרכי החינוך הבריאות והביגוד , אלא שאין הדבר אומר שבכל מקרה של משמורת משותפת כי אין מזונות בעוד במקרה של פער בהכנסות בין שני ההורים כן ניתן להטיל אגב על האב או על האם חיוב במזונות להצד המרוויח פחות בכדי להבטיח ככל הניתן לילדים חיים באותה רמה בשני הבתים .
> מיתוס שישי – אמא בדיכאון לוקחים לה הילדים: עוד מיתוס שאינו נכון . גם האמא וגם האבא יתכן ומי מהם סובל מהפרעה נפשית או דיכאון ואף מקבל טיפול פסיכיאטרי כגון כדור צפרלקס המפורסם , אין בכך כדי להשפיע על שאלת המשמורת , ולצערי לא מעט אמהות מוותרות על זכויות רבות מתוך חשש שמא הבעל יממש את איומיו ויטען להיותה "חולת נפש" ויקח ממנה את הילדים, דבר שאין לו שום בסיס כל עוד מצבו של אותו הורה אינו מהווה סכנה ממשית לילדיו.
> מיתוס שביעי – ידועים בציבור מקבלים אותם זכויות כמו נשואים: ראשית יש להפריך תת מיתוס נוסף בעניין ההכרה בזוג כידועים בציבור, בעוד התפיסה כי רק בני זוג הגרים יחד למשך שנים רבות זוכים להגדרה זו אינה נכונה, כאשר הפסיקה קבעה כי גם זוג שלא גר תחת קורת גג אחת אך מתנהל כבני זוג לכל דבר ועניין אחר ומאידך בני זוג שגרו יחד אף למשך חודשים בלבד עלולים להיחשב כידועים בציבור . מה שכן קיים הבדל משמעותי בין הזכויות המגיעות לידועים בציבור לאלה הנשואים כאשר אישה נשואה למשל זכאית למחצית הרכוש שנצבר במהלך הנישואין כדבר מובן מאליו הרי ידועה בציבור חייבת להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בכדי שחלקה ברכוש זה יוכר משמע הדבר לא מובן מאליו.
> מיתוס שמיני – אפשר לכפות בדיקת רקמות:
אישה נשואה מנהלת רומן עם גבר זר נקלטת להיריון וילד בא לעולם אותו מגדל בעלה כאביו לכל דבר ועניין חולפות השנים והבעל מגלה את דבר הבגידה ובטוח כי יכול להכריח את אשתו לבצע בדיקת רקמות בכדי לוודא את אבהותו ומתחיל מסע איומים שגורם ללא מעט נשים לחתום על ויתורים רבים בשל החשש מתוצאות הבדיקה , אלא שהמצב המשפטי בישראל אוסר חד משמעית ביצוע בדיקה אף בהסכמה אגב בשל החשש מהפגיעה בילד שמא יוכרז כממזר דבר שיש לו השלכות קשות לחייו .
> מיתוס תשיעי – ילד מגניבת זרע לא מקבל מזונות: גבר ואישה נפגשים בבר ומהר מאד מוצאים את עצמם במיטה , האישה מבהירה בפני הגבר הלהוט כי היא לוקחת כדורים ואינה יכולה להיקלט להיריון אבל בכל זאת כן הדבר מתרחש ואחרי תשעה חודשים בא לאוויר העולם תינוק יפה התובע מזונות באמצעות האמא. האב טוען שהאמא גנבה זרע וכי אינה זכאית למזונות ואפילו תובע פיצויים בגין נזקיו , טענותיו לא יתקבלו והקטין כן יקבל מזונות ככל ילד אחר והוא לא יזכה לשום פיצוי .
> מיתוס עשירי – ההורים עזרו ברכישת הבית – יקבלו כספם בחזרה: סמוך לאחר נישואי בני הזוג ההורים של שניהם או של אחד מהם מסייעים בידם לרכוש דירה למגוריהם תוך כדי הזרמת כספים לא מבוטלים בדרך כלל למוכרים ישירות והדירה נרשמת על שם בני הזוג המאושרים שלדאבונם בחלוף השנים הם עומדים בפני גירושין ומהר מאד ההורים שהשקיעו את הכספים טוענים ואף מגישים תביעה להשבת כספים . ברב המוחץ של המקרים על עוד אין ראיה שתעיד אחרת כספים אלו נחשבים כמתנה לבני הזוג והם לא מוחזרים למי שהעניק אותם כך ששווי הדירה המשותפת מתחלק בחלקים שווים בין בני הזוג גם אם אחד מהם השקיע באמצעות הוריו את מירב התמורה של הנכס.
המאם חליחל – עו"ד נוטריון ומגשר | יועץ משפטי בנעמת מאז 1995 | משרד עורכי דין פינגרהוט, חליחל ושות’ – הנדיב 31 זכרון יעקב | www.hamam-law.co.il
