סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל
הקדמה :
אחת מהסוגיות הקשות המעסיקות את בתי המשפט לפעמים היא שאלת זהותו של האב הביולוגי של הילד. שאלה זו מתעוררת בדרך כלל אצל זוגות לא נישואים או כאלו שניהלו מערכת יחסים קצרה ממנה נכנסה האישה להיריון כאשר הגבר חושד שמא היו לה עוד קשרים במקביל.
יחד עם זאת שאלה זו לא נעדרת גם בנוף של הזוגות הנשואים כאשר משבר פוקד את יחסיהם, לא פעם הגבר מתחיל לפקפק באבהותו על ילדיו במטרה ברור לבטל חיובו במזונות.
בירור האבהות נעשה בדרך כלל על פי בדיקת רקמות – DNA. יחד עם זאת לא תמיד ניתן לאשר בדיקה זו לפי החוק ככל שיש בדבר כדי לפגוע בקטין עצמו בין השאר כאשר מדובר על זוג יהודים נשואים מן הטעם החשוב על פי ההלכה היהודית של הכתרת הילד כממזר דבר הפוגע בו ובעתידו ללא ספק.
משמע זוג יהודים נשואים (אגב גם מוסלמים מנימוקים אחרים) לא יכולים לבקש בדיקת רקמות וגם לא בירור האבהות בכל דרך אחרת גם אם שניהם מסכימים לכך ואף אם קיים מאהב בתמונה המודה כי הוא האב של הילד, ובפועל ישנם מקרים בהם אבות משלמים מזונות לילדים שהם יודעים בוודאות שאינם שלהם והכל כי טובת הילד גוברת על כל שיקול אחר.
והנה המקרה של השבוע:
ודים עולה חדש (חסר דת) הכיר את אינה (יהודיה) בשנת 1997 בישראל, ואהבתם פרחה ולאחר שנתיים הם הביאו לעולם את בתם הקטנה למרות שהם לא נישאו זה לזו מעולם . הזוג המאוהב חזר לארץ המולדת אוקראינה ובשנת 2003 בעוד בתם בת 4 הם נפרדו.
בשל לימודיה של אינה באוקראינה היא העבירה את הקטינה לטיפול הוריה בקרית שמונה ואילו ודים ניתק עימה קשר לחלוטין ואף אסר על הוריו המתגוררים בישראל להיות עמה בקשר.
בשנת 2007 חזרה אינה לישראל כאשר הקטינה כבר בת 7 והיא תבעה את ודים למזונותיה ואילו הוא נזכר לטעון כי חרף רישומו כאביה במשרד הפנים הרי הוא חושד באינה כי ניהלה רומן עם מספר גברים עוד בזמן הקשר שלהם וקיים סיכוי כי ההיריון לא ממנו.
ודים כאמור הגיש תביעה וביקש לערוך בדיקת רקמות ועוד טען כי אין בינו לבין הקטינה אף דמיון (ממש הבדל בין פיל לתרנגול).
אינה ההמומה הכחישה בתוקף כי בגדה בודים בזמן ההיריון לפחות, הסכימה מידית לבדיקה בעודה בטוחה כי ודים הוא האב (סביר להניח שהיא יודעת).
בית המשפט לענייני משפחה בטבריה , ראה לנכון למרות ההסכמה לבקש חוות דעת פסיכולוג וגם לקבל המלצה מלשכת הרווחה בנוגע למשמעות הבדיקה עבור הקטינה.
הן הפסיכולוג והן פקידת הסעד קבעו חד משמעית כי הקטינה מזהה ומכירה את ודים כאביה ואין בתפיסתה כל קיום של אב אחר למרות הכעס שלה שניתק עימה קשר.
הפסיכולוג דווקא המליץ כי אכן תיערך בדיקת רקמות בכדי להסר ספק וכדי לברר את האמת גם עבור הקטינה עצמה, ואף טען כי הדבר עלול לגרום לודים לשנות את יחסו כלפיה לאחר שידע בוודאות כי היא בתו ויחדש עימה את הקשר.
לעומת זאת פקידת הסעד התנגדה לבדיקה נחרצות וקבעה באופן חד משמעי כי בדיקה זו וגילוי האמת ככל שאכן ודים אינו האב תפגע בקטינה כיום לאור היותה בת 12 גיל הנחשב לתחילת גיל ההתבגרות בימינו ודווקא זוגיות של זהות ויחסים הינה קריטית ביותר עבורה בהיותה ילדה נבונה מחד אך רגישה מאד.
בית המשפט לענייני משפחה לאחר התלבטות קשה ובחינת כל ההיבטים הנוגעים לקטינה ועתידה, החליט למרות הסכמתה של אינה ועל אף המלצת הפסיכולוג שלא לאשר הבדיקה ואימץ את מסקנות פקידת העד וקבע כי החשש מפגיעה בנפשה של הקטינה הינו משמעותי ועוד הבהיר כי במקרה זה האב ממילא ניתק קשר עם בתו כך שאף באם ייקבע כי היא בתו אין כל וודאות כי יחדש הקשר עימה ואף תהה עליו שנזכר לעורר סוגיה זו רק לאחר שנתבע לשלם מזונותיה שכמובן ימשיך לשלם למרות טענותיו בנסיבות העניין.
המאם חליחל – עו"ד נוטריון ומגשר | יועץ משפטי בנעמת מאז 1995 | משרד עורכי דין פינגרהוט, חליחל ושות’ – הנדיב 31 זכרון יעקב | www.hamam-law.co.il
