מערכת החינוך הגיעה למשבר מגפת הקורונה כשהיא מיושנת ומבולבלת בכל מה שקשור ללמידה מרחוק למרות שהיא נערכה בשנים האחרונות למצב הזה בשל האיומים הביטחוניים (בעיקר בדרום).
תרחיש שבו כל בתי הספר נסגרים והתלמידים והמורים נשלחים הביתה היה מונח כבר זמן רב על סדר היום והמערכת היתה אמורה להיות מוכנה לכך.
אולם לא כך היו פני הדברים. ב-1 במרץ ממש עם תחילתה של המגפה קיים מחוז ת"א והמרכז תרגיל שנתי ללמידה מרחוק בתרגיל נתבקשו התלמידים להיכנס לסביבת לימוד מקוונת שהגדירו מראש בבית הספר הם נדרשו להזדהות בסיסמה ובשם ולבצע מטלה.
התוצאה בתרגיל הזה כמו התוצאות בתרגילים הקודמים הייתה ציון כושל.
קריסה מוחלטת של המערכת והפורטל, התרגיל הסתיים בטרם התחיל. כעבור שבועיים מהתרגיל הכושל (שמעולם לא התפרסמו מסקנותיו) באמצע חודש מרץ, נשלחו כבר התלמידים הביתה.
יכולתם של אתרי משרד החינוך לספק תשתית לימוד יציבה ללמידה מרחוק מוטלת בספק רב בשל קריסות חוזרות ונישנות בתרגילי החרום ובמצבי האמת.
מערכות הלמידה המקוונות של משרד החינוך, מערכת אופק ומערכת גלים, קורסות מעומסי תלמידים הנכנסים אליהם גם בשגרה. ולכן מה שלא עובד בשגרה לא יעבוד גם בחירום. משרד החינוך מתנהל בחוסר אחריות ובשטח, מה שקורה הוא שמנהלים וסגלי חינוך מנסים לקחת אחריות ככל שידם משגת אך מאחר שכל בית ספר הוא שונה ולכל מורה מיומנויות טכנולוגיות אחרות אזי כל ביה"ס פועל לפי יכולותיו וכפי ראות עיניו אולם בסופו של דבר אין לאף אחד את הכלים והאמצעים הנכונים והיציבים להפעיל למודים סדירים באופן מקוון.
עצת הזהב השבועית
משרד החינוך לא יכול לעמוד בדרישות הללו ללא חיבור יציב של אינטרנט או ללא מחשבים. בסופו של דבר ההוראה והלמידה מרחוק במערכת החינוך היא כרוניקה של כישלון מתמשך ידוע מראש (כמו גם בעוד תחומים נוספים). בהיבט הטכנולוגי ובהיבט האנושי בו לא נעשתה הכנה והכשרה מתאימה לעוסקים במלאכה.
וזה קשור גם למודל בחינות הבגרות המיושן המבוסס על הוראה פרונטלית של מורים וגריסה של חומר שעשוי להעלם מיד בתום הבחינה.
הסיכוי שהמערכת תצליח לצלוח את האתגר הדיגיטלי המורכב הזה קלושה מאחר שכבר עשרות שנים היא עסוקה בחיזוק וביסוס הלמידה הפרונטלית המיושנת ולא מאפשרת מענה כוללני איכותי וכמותי לצרכי התיקשוב והלמידה מרחוק.
פוליטיקה חינוכית
ההיסטוריה מלמדת כי דרישות חוזרות ונשנות של משאבים רבים ותוספות תקציב עצומות, על בעיות חברתיות, אינן פותרות אותן ואף עלולות להחריף אותן.
השיטה של שרי החינוך לדורותם לדרוש משאבים נוספים כל העת ולתרגם אותם להישגים בעיני הציבור לא הוכיחה את עצמה ודינה להיכשל שוב ושוב.
השרים מתגאים בעיקר בהישגים להגדלת תקציבי המשרדים שלהם, הם מתגאים בהישגים של עצמה וכוח פוליטי משרד גדול, עתיר במומחים, יועצים ואנשי מקצוע ידוענים ומקושרים,
צבא של מפקחים ובקרים שמסרבלים ומגבילים את המערכת ושמות מפוצצים של תכניות ורפורמות קצרות טווח.
הם סבורים שיש להם במה להתגאות כאשר הם מצליחים להוכיח כוח שיוצר כוח נוסף למטרות ואינטרסים פוליטיים קצרי טווח.
התקופה האחרונה של חוסר האונים והכאוס במערכת החינוך מוכיחה מעל הכל ש"המלך הוא עירום".
חייבים לחשב מסלול מחדש
בהשוואה לארגונים גדולים ומצליחים בסקטור הפרטי התייעלות אינה באה על חשבון איכות. מנהל מוצלח הוא המנהל שמפיק תוצר טוב יותר, תפוקות שיפור מתמיד והתייעלות במשאבים פחותים "עושים יותר עם פחות". הגישה הזו מחייבת אותנו לחשוב מחשבות מרחיקות לכת שטוב נעשה אם נפעל לצמצום מעורבות המדינה בחינוך כי התשובה לכישלונות (ולחוסר היכולת שלה לעלות על הפסים הנכונים) היא לא עוד מאותו הדבר אלא משהו אחר, אחרת מהמוכר והידוע.
צריך להעביר את "תיק החינוך" לגורמים מקצועיים פרטיים לקדם מהלכים מופרטים מרחיקי לכת אשר יעצימו בדרך ישירה את עולמות החינוך ואת התא המשפחתי באמצעות חשיבה יצירתית וחדשנות ציבורית וכלכלית שיפתחו את העשייה החינוכית לתחרות וליוזמות פרטיות שעוקפות את הרגולציה המקובעת את הפוליטיקה ואת האינטרסים "הצרים והזרים".
שוק חופשי בחינוך, שבו אוכלוסיות קשות יום דלות אמצעים יזכו לצמצום פערים ושוויון הזדמנויות אמיתיים הניתנים למדידה בכל פרמטר איכותי וכמותי.
הגלובליזציה והמעבר מחברה קולקטיביסטית סוציאלית לחברה המבוססת על שוק חופשי תחרות ויוזמה חופשית מביאה למעבר הדרגתי מקולקטיביות לאינדיבידואליזם ומסולידריות להפרטה.
טוב נעשה אם נפעל להעברת פונקציות שונות שסופקו קודם לכן ישירות על ידי המדינה, לידי יזמים וגופים פרטיים שפועלים בשיטות ניהול ותפעול של עלות-תועלת, חדשנות ושיפור מתמיד.
רבי עקיבא לימד אותנו להעביר את העוצמה והכוח לתלמידים, כדי שהם ילמדו ללמוד באופן עצמאי ולהגיע להבנה והעצמה פנימית עמוקה.
חיים ליפא, כותב הטור על עתידנות ותעסוקת עתיד, מייסד ומפתח מודל ה-GPS האנושי לשדרוג הפוטנציאל האין סופי של המוח.