משפחה במשפט – אבא סובל מדמצניה – יכול לערוך צוואה?

סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל

הקדמה:

כאשר שאדם הולך לעולמו כשאין לו בן זוג בחייו נכון למועד פטירתו אזי כל רכושו (העיזבון) עובר לכל ילדיו בחלקים שווים ואין לאף אדם אחר כל זכות בעיזבונו.
האמור לעיל הינו קביעה ברורה לפי חוק הירושה וכל אדם המבקש כי לאחר פטירתו רכושו יחולק אחרת ושונה מן האמור לעיל, היינו לא בחלקים שווים בין ילדיו או אפילו להוריש לאדם אחר, חייב לעשות כן באמצעות צוואה.

לאחר פטירת המצווה וככל שמי מיורשיו החוקיים סבור כי נפגע מהוראות הצוואה, הוא יכול להגיש התנגדות לצוואה בפני הרשם לענייני ירושה אך עליו להוכיח כי קיים פגם בעריכת הצוואה המחייב את ביטולה ואין עסקינן במהלך קל נהפוכו המדובר בהליך קשה ביותר שלרב דינו להיכשל , אלא אם כן יוכיח המתנגד כי אותו פגם נטען מחייב התערבות בית המשפט וביטול הצוואה.

העילות לביטול הצוואה מגוונות הן, והחל בין היתר מאי מילוי דרישות לפי החוק לעניין הצוואה כגון חתימת העדים ו/או זיוף ו/או חוסר כשירותו של המצווה וכלה בהשפעה בלתי הוגנת עלי המנוח ו/או התערבות בעריכת הצוואה וזאת רק רשימה חלקית כאשר החוק מסדיר שורה של סעיפים העוסקים בדבר.

כאמור משהוגשה התנגדות הכל עובר לפתחו של בית המשפט הדן בנושא כבכל תיק משפטי ומעניין טכני של קבלת צו פורמאלי הצדדים עוברים להליך משפטי ארוך וסבוך.

והנה הסיפור של השבוע:

יוסף ז"ל הלך לעולמו בשנת 2017 והותיר אחריו שלושה ילדים; בן ושתי בנות.
לאחר פטירתו הגיש הבן מנחם בקשה לקיום צוואתו של המנוח משנת 2000 לפיה הוא הוריש לו את כל רכושו ושלל בכך את חלקם של אחיותיו.
התשובה של האחיות לא איחרה לבוא והם הציגו צוואה מאוחרת יותר משנת 2014 לפיה הוא חילק את רכושו לפי חוק קרי בחלקים שווים בין שלושת ילדיו. מנחם הגיש התנגדות לצוואה שם טען שלל של טענות בעיקרן הטענה כי אביו, סמוך למועד עריכת הצוואה האחרונה הפוגעת בו, סבל ממצב בריאותי קשה בעקבות מחלת אלצהיימר עד כדי דמנציה ופגיעה קוגניטיבית והיה תלוי לחלוטין במטפלת שלו.

מנחם טען עוד כי אחיותיו ניצלו עובדת שהותו בחו"ל ובאמצעות המטפלת שהייתה עושה דברן השפיעו בצורה לא הוגנת על המנוח על מנת שישנה את הצוואה לרעתו.

האחיות מנגד דחו כל טענותיו של מנחם והדגישו כי המנוח חרף מצבו היה עצמאי שלא שיתף איש בהחלטותיו וכי הן כלל ועיקר לא מכירות את המטפלת ומעולם לא שוחחו עם אביהן על הצוואה אותה עשה מרצונו הטוב.
סגן נשיא בית המשפט למשפחה בירושלים, השופט נמרוד פלקס, לאחר ששמע את הצדדים ובחן את הראיות דחה את ההתנגדות של מנחם על הסף והלכה למעשה אימץ את הצוואה האחרונה של המנוח וחילק את כלל רכושו של יוסף ז"ל בין שלושת ילדיו למורת רוחו של מנחם.

יוער כי לבית המשפט הוגשה חוות דעת מומחה רפואי שבחן את כלל המידע הרפואי אודות המנוח טרם פטירתו וסמוך למועד עריכת הצוואה ולפיה נקבע שהמנוח היה מסוגל לערוך את הצוואה למרות שעלה מהתיעוד הרפואי כי האבחנה היא דמנציה וסקולרית ולא אלצהיימר, מחלה שלמעשה לפי דעתו של המומחה אינה שוללת את כושרו של המצווה במיוחד שהיא משתנה ממצבים של הרעה ושיפור.

כב' השופט הדגיש כי על מנת לבחון את מצבו של המנוח יש לבדוק ראיות נוספות המעידות על התנהגותו ולא רק על פי החומר הרפואי וכי בהתאם לעדויות בפניו בעיקר של הנוטריון עורך הצוואה ועדותה של המטפלת שאכן הוכח כי לא היה כל קשר עם האחיות , המנוח תיפקד חרף מצבו כמעט באופן עצמאי וכי כן פעל על דעת עצמו לשינוי הצוואה.

באשר לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת קבע כב' השופט כי מחומר הראיות עולה בבירור כי בעת עריכת הצוואה לא היה למנוח קשר הדוק דווקא עם האחיות ואף כי גם מנחם לא היה בקשר עקבי עמו עדיין הקשר שלו היה יותר חזק מאשר הקשר של הבנות.

כב' השופט דווקא מצא כי אכן המנוח היה מושפע אך לאו דווקא מהבנות אשר שלל את זכותן בעיזבון בעבר אלא ממנחם שידע להסית אותו נגדן, והתרשם כי האב בחר שלא לשתף את מנחם בצוואתו האחרונה מחשש לתגובתו.
מכל אלה דחה כב' השופט כאמור את ההתנגדות ואף חייב את מנחם בהוצאות בסך 50,000 ₪ .