רגע לפני חג הסיגד נפגשתי לדייט מרתק עם וורקו אבי שסיפר את סיפור חייו.
על ילדות יתומה באתיופיה שהיתה רצופה באתגרים ומכשולים. ההשתוקקות לארץ ישראל והמסע הארוך אליה. הבמאית האמריקאית שפגש שתיעדה את סיפור עלייתו לארץ בסרט דוקומנטרי אשר זכה בפרסים בעולם.
קבלת הפנים שציפתה לו בארץ וההתמודדות. המאבק להתגייס לצה"ל ונחישות להיות קצין. הביקורת שיש לו על קליטת יהודי אתיופיה בארץ. על חג הסיגד, על מסורת, משפחה והחלומות שלו לפתוח מסעדה אתיופית וגם להיות מנטור ומרצה שישנה את עולמם של אנשים. ההצלחה שלו כנגד כל הסיכויים.
וורקו אבי, בן 30- "לפי מקורות זרים, באתיופיה אף אחד לא רשם את תאריך הלידה ושנת הלידה", נשוי ואב לשניים, מתגורר בכפר הנוער ימין אורד. "אני נשוי לאהובתי טפו אבי ואבא ללידור ומאור".
עד לפני שבוע עבד באחד ממשרדי עוה"ד הכי גדולים בארץ – הרצוג פוקס נאמן ושות’ כעוזר משפטי ועסק בתחום ההתחדשות העירונית, פינוי בינוי, תמ"א, ורישום בתים משותפים.
לפני שבוע התפטר מתפקידו ״מכיוון שאני רוצה להגשים את החלומות שלי ויש לי הרבה חלומות גדולים שהגיע הזמן להגשים."
> סיפור ילדות
סיפור הילדות שלו מלא מכשולים ואתגרים, "תארי לעצמך ילד בן עשר אולי שתים עשרה (באתיופיה לא יודעים בדיוק מה הגיל…) שבוקר אחד מוצא את עצמו לגמרי לבד בעולם. אימא שלו נפטרה כשהוא היה בן שנתיים, ואין לו שום זיכרון ילדות ממנה, אבא שלו נפטר כשהיה בן שתים עשרה ובוקר אחד הוא מוצא את עצמו לבד.
מה את חושבת יכול להיות הסיכוי של הילד הזה להפוך להיות מישהו בעולם הזה? מה יכול לקרות לילד בן 12 לבד באתיופיה בלי משפחה, בלי כסף, בלי מישהו שיכוון ויעזור לו? לאן הילד הזה יכול להתגלגל?
אופציה סבירה ובכלל לא בלתי הגיונית היא שהילד הזה יתגלגל למקומות נמוכים מאוד ויהיה אולי אלכוהוליסט, מכור להימורים, גנב, יתגלגל ממקום למקום ויתדרדר לפשע ולמבוי סתום בחיים.
האופציה השנייה, המאתגרת יותר ושמביאה סיפור חיים שמשלב בין כח רצון, אמונה, התמדה וחשיבה חיובית היא האופציה שבה אני בחרתי, כי כמו שאת כבר אולי הבנת הילד הזה, הוא לא ילד דמיוני מהסרטים, זה אני ובגיל 12 באתיופיה השתנו לי החיים ביום אחד.
תקופה מסוימת התגלגלתי בין בתים של דודים ובני דודים, קראתי לעצמי "מביא המזל לעלייה לישראל" כי כל משפחה שהגעתי אליה, אחרי זמן קצר קיבלה את אישור העלייה לארץ ואני מצאתי את עצמי עוד פעם לבד.
תראי, היו לי שתי אפשרויות: האחת הקלה יותר היא להרים ידיים ולהבין שבהגרלת הלוטו של החיים לא קיבלתי קלפים טובים וכנראה אתגלגל בחיי ואמצא את עצמי באתיופיה, אולי אצליח לעבוד, אולי אצליח להרים את עצמי, אולי אמצא את עצמי במסלול של אנשים שאנחנו מכירים, מכורים לסמים, מכורים לאלכוהול ומשהו לא מרשים במיוחד.
אבל אם אני עומד מולך סימן שבחרתי באפשרות המאתגרת יותר – להגיד לעצמי שאני רוצה לחיות אחרת בעולם הזה, שאני ראוי ומסוגל להיות מישהו ומשהו, להגדיר לעצמי מטרות ולהתחיל לכבוש את היעדים שלי.
תוך כדי ההמתנה לאישור העלייה שלי, במאית אמריקאית חיפשה סיפורים על העלייה ועל העיכובים. דרכנו הצטלבו והיא החלה לתעד סיפורים של אנשים שממתינים כשהגיבור של הסרט זה אני. לסרט קוראים "TAKE US HOME", הסרט זכה בפרסים רבים כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר.
מהיכן הכוחות והדרייב להצליח? לפעמים אנשים אומרים אל תסתכל אחורה אל העבר שלך
בשבילי העבר והעתיד הם הכוחות שלי. מי ששוכח את העבר שלו אין לו עתיד, כל האתגרים שעברתי חישלו אותי להאמין ביכולות שלנו להסתכל על הקשיים היום יומיים והרחבת המשמעויות שלהם. מחד יכולים להתבכיין על איך לא השגנו את מה שרצינו מנגד יכולים להיאבק עד שמשיגים את רצוננו.
אני רוצה חיים מאושרים לילדים שלי לתת להם מה שלא קיבלתי, להיות שם בשבילם, זהו העתיד שנותן לי את הכוחות והמוטיבציה.
יש לי הרבה מסרים ותובנות שאני רוצה להעביר לנערים או לאנשים שעוברים משברים ומתמודדים עם אתגרים שהם חושבים שאינם פתירים, אתן שני מסרים.
הטיפים שלך לבני נוער
תעריכו את האנשים שאוהבים אתכם, כי זה לא מובן מאליו. אימא שקמה בבוקר ומכינה לך סנדוויץ’ היא לא מובנת מאליה, אבא שנותן לך נשיקה לפני שינה או חיבוק הוא לא מובן מאליו כי יש נערים באותו גיל שלא מקבלים.
הטיפים שלך לכל אדם שברגע הזה קורא את הכתבה הזו:
אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש את ההזדמנות לנתב את מסלול חייו למקום טוב ומעצים, לחיים טובים ומלאי משמעות. אל תיתנו לאחרים להגדיר אתכם, לתייג אתכם, להגיד לכם מי אתם ומה אתם יכולים או לא יכולים לעשות. תבנו לעצמכם את החזון האישי שלכם. ותעשו הכל כדי להגיע לשם.
ספר על ההרצאות שלך והקהל שמגיע לשמוע אותך
להרצאה שלי קוראים "כנגד כל סיכויים" הרצאה בהחלט משנת חיים, אורך ההרצאה כשעה שבה אני מספר את כל סיפור חיי מאתיופיה לישראל והגשמת חלום להגיע לאמריקה הגדולה. ההרצאה כוללת קטעים מהסרט, הרצאה שהיא רכבת הרים מלאת אתגרים וניצחונות, אחד מהאתגרים זה היה להתגייס ומאבק שניהלתי כדי להתגייס ושניצחתי בו, ואף סיימתי בתור קצין בדרגת סגן.
כל זה ועוד המון ניצחונות מובאים בשעה אחת שתתן להרבה אנשים מוטיבציה והשראה לעוף לשמיים, כי אם אני מהמקום הכי נמוך הצלחתי להתרומם, כל אחד יכול!
האם מדינת ישראל השכילה לקלוט את העלייה מאתיופיה ומה עליה לעשות?
מדינת ישראל לא השכילה לקבל את העלייה בצורה מיטבית והשאירה את העדה בחצר האחורית שפוגעת בשני כיוונים, במקום להוציא את התכונות הכי טובות שיש לקהילה המדינה דואגת לדכא אותה.
הקהילה שלי היא מלאת שמחת חיים אך לצערי כל יום לפחות משפחה אחת מאבדת את שמחת החיים מכמה סיבות.
להרבה אנשים מהקהילה יש קרובים, ילדים שנפרדו מאבותיהם, אחים שנפרדו, סיפורים קורעי לב. אנשים שנמצאים עדיין באתיופיה וממתינים לעלייה. במצב זה הפגיעה כפולה, אלה שבארץ סובלים וגם אלה שבאתיופיה סובלים.
אותו הדבר קורה בארץ, פגיעה כפולה פעם אחת פוגעים בילדים וזה משפיע על ההורים.
> חג סיגד
מקורו בספר נחמיה: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם: וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ, וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם, וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם: וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה’ אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה’ אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט’, א’-ג’).
חידוש הברית וכיסופים לציון – במשך דורות חלמו יהודי אתיופיה על השיבה לירושלים כדי להתאחד מחדש עם שאר היהודים. חג הסיגד היה ליום של צום, בקשת מחילה על חטא, מקור להתחזקות במצוות, יום של גיבוש בקרב קהילת ביתא-ישראל, ומעל לכל תחינה בפני ה’ שישיב את עמו לירושלים, ביטוי לכיסופים לציון.
חג הסיגד באתיופיה – באתיופיה חגגו את הסיגד בעלייה המונית להר. בשעות הבוקר היו נושאים הקסים (המנהיגות הרוחנית של יהדות אתיופיה) את ספר ה"אורית" (התורה) אל הר גבוה, ואחריהם צעדו בני הקהילה בתהלוכה ארוכה. הטיפוס אל ראש ההר נעשה תוך נשיאת אבנים על הראש או על הכתף, רמז להכנעה לפני ה’ וזכר לחורבן המקדש. על ההר נשאו המאמינים תפילות וגזרו על עצמם צום. על פי המסורת, מנהג זה נועד הן כדי להזכיר את המעשה בימי עזרא ונחמיה, והן מתוך אותו מניע של חזרה בתשובה וחידוש הברית עם ה’. עם הגעת התהלוכה אל ראש ההר, נהגו הקסים לשאת תפילות מיוחדות לחג. התפילות ביטאו את הרצון לחזרה בתשובה ותחינה בפני ה’ שיסלח לעמו וירחם עליו. התפילות גם אזכרו בערגה את העיר ירושלים ואת התקווה להגיע אליה ביום מן הימים.
לאחר סיום התפילות המיוחדות הוליכו הקסים המכובדים מכול את הנאספים בתהלוכה חגיגית המלווה בתקיעת חצוצרות, לשם השבת ה"אורית" חזרה לבית התפילה. אז הייתה מתקיימת סעודה חגיגית מלווה בשירה ובריקודים.
> איך זה לחיות בכפר הנוער ימין אורד?
אני סיימתי את לימודי התיכון שלי ב"ימין אורד" לכן זו סגירת מעגל עבורי. אשתי היא בעלת תואר ראשון בחינוך, עבדה בעיריית תל אביב והייתה מאוד מקצועית. יש לה לב ענק והיא מביאה אותו לידי ביטוי אצל החניכים שלה שהיא משקיעה בהם המון אנרגיות עד השעות הקטנות של הלילה. לפעמים אני שואל אותה מה עם הילדים הקטנים שלך. והיא עונה שאצלה יש מקום לכולם. יש לה פוטנציאל מאוד גבוה, והמון לתרום לעוד מקומות בחברה הישראלית והיא חושבת על עוד דרכים שהיא יכולה להשפיע, להתקדם, להגשים את החלומות והשאיפות שלה. היא משפיעה על כל אדם ללא התלהמות, רק החיוך גורם לאנשים לעשות את מה שהיא מבקשת, היא המתנה הכי יפה שהעולם הזה קיבל.
> אוכל אתיופי
אני ואשתי מפעילים קייטרינג אתיופי, האוכל שכובש את מועצת חוף הכרמל. יש לנו את האוכל האתיופי הכי איכותי שהשוק מציע מכיוון שחקרנו ולמדנו איך להתאים אותו ללקוחות שלנו.
האוכל האתיופי הוא ידוע כאחד המאכלים הכי בריאים ועשירים שמתאים לכל אחד ואנחנו מברכים על הזכות שיש לנו לתת ללקוחותינו אוכל ברמה גבוהה עם המון אהבה וחיוך.
בנוסף לזה אנחנו מפיקים ערבי תרבות בהזמנה מראש, אפשר לקבל מגוון הצעות אוכל, אוכל כולל הרצאות, כולל טקס (בונ
ה) קפה אתיופי.
> מה החלומות שלך
יש לי כמה חלומות, חלום אחד הוא לפתוח מסעדה אתיופית מושקעת ואיכותית.
החלום הכי גדול שלי זה לתת משמעות לאנשים שזקוקים לה.
להיות מנטור ומרצה מצוין שישנה את התפיסה אצל אנשים מכיוון שבגיל מאוד צעיר הבנתי שכל אחד מאיתנו מסמן את מסלול חייו, שכל אחד מאיתנו העתיד שלו תלוי במה שהוא יעשה אתו. כל אחד מאיתנו יתקל בקושי אבל אפשר ליפול מהקושי הזה ולהרים ידיים או שאפשר לסמן אותו ולקחת אותו כאתגר, וזו הדרך היחידה להצליח להתמודד עם האתגר.
הנה התרגיל הראשון שלי אליכם:
יש לך סיטואציה מורכבת שאתם מתמודדים איתה. לרוב אנשים אומרים "הסיטואציה הזו קשה מאוד" המילה קשה היא לא נותנת את הפתרון אלא ההפך גורמת לנו לוותר לחפש פתרונות, אם נחליף את המילה ’קשה’ במילה ’סיטואציה מאתגרת’ – וכך אנחנו רותמים את המוח שלנו לאתגר.