חודש המודעות הבינלאומי לקידום המאבק בסרטן השד, גילוי מוקדם הוכח כמפחית את התמותה מסרטן השד, מאפשר לשנות את מהלך המחלה ומעלה את סיכויי הריפוי לכ-90%.
גם בתקופה זו של מגפת הקורונה, אסור לנשים בגיל המתאים לוותר על בדיקות הסקר. בנוסף, כל אישה, בכל גיל, חייבת להיות קשובה לגופה, ואם מתעורר בה חשד כלשהו לגבי שינוי, ולו הקטן ביותר, חשוב לא לדחות את הפנייה לרופא ולגשת להיבדק בהקדם.
השבוע נפגשתי לדייט עם טלי שגב מקציר.
בשיא הסגר הראשון, כשהיא בשיאה בחיים עם משפחה, עבודה, ושיגרה מבורכת, מנהלת אורח חיים בריא וספורטיבי, בעקבות בדיקה שגרתית שעשתה היא אובחנה כחולה בסרטן השד, גילוי מוקדם שהציל את חייה.
בשיא הסגר הראשון, כשהיא בשיאה בחיים עם משפחה, עבודה, ושיגרה מבורכת, מנהלת אורח חיים בריא וספורטיבי, בעקבות בדיקה שגרתית שעשתה היא אובחנה כחולה בסרטן השד, גילוי מוקדם שהציל את חייה.
בדייט היא מספרת על רגע הגילוי, על האשפוז, הניתוחים והטיפולים שעברה בדרך להחלמה. הכל קורה בתפאורה של מגיפה עולמית ברקע, סגרים, ילדים בבית, בעל שיצא לחל"ת ובהמשך בשיא המשבר – פוטר מעבודתו.
בכל הקושי במסע ההחלמה היא גילתה את כוחה של האהבה והתמיכה מהמשפחה ומהקהילה המדהימה בקציר, למדה מהן פרופורציות בחיים, ובעיקר קיבלה את ההזדמנות לבחון שוב את חייה ולאמץ לליבה את האימרה "העיקר הבריאות" – "השנה וחצי האחרונות גרמו לי להבין באופן פיסי את המשמעות המילולית של צמד המילים האלה.
בכל הקושי במסע ההחלמה היא גילתה את כוחה של האהבה והתמיכה מהמשפחה ומהקהילה המדהימה בקציר, למדה מהן פרופורציות בחיים, ובעיקר קיבלה את ההזדמנות לבחון שוב את חייה ולאמץ לליבה את האימרה "העיקר הבריאות" – "השנה וחצי האחרונות גרמו לי להבין באופן פיסי את המשמעות המילולית של צמד המילים האלה.
והתובנה המשמעותית שהפנמתי השנה היא חשיבותה של האהבה-נוכחותה של אהבה בחיים היא ללא ספק החמצן שמעניק סיבה להמשיך לחיות".
בחודש המודעות היא פונה לכל אחת ואחת ללכת להיבדק. "הסרטן הוא לא מתנה, הוא לא מגיע עטוף עם סרט ורוד מנצנץ ובטח שלא עם פתק החלפה. אך יחד עם זאת, עבורי, הסרטן היה הזדמנות לבחון מה משרת אותי בחיי ומה לא. מה עושה לי טוב, מה מקדם אותי.
הסרטן לימד אותי מהן פרופורציות-כשברגע אחד הכל נלקח ממני ואני צריכה לבנות את עצמי מחדש מבחינה נפשית, פיזית ומקצועית. הסרטן הפגיש אותי עם עצמי, הוא גרם לי להתחיל לכתוב באופן עקבי בבלוג שלי www.pinktali.co.il, לחדש קשרים עם חברות, לסלוח לחברים שנעלמו, להוקיר תודה על משפחתי, ללמוד לנגן על גיטרה, לרקוד היפ-הופ, להתחבר מחדש לתלתלים שלי ובעיקר להבין שהכל מתחיל באהבה עצמית."
טלי שגב, בת 42, נשואה לאבישי (44) ואמא לשלושה בנים- מעיין (13), נועם (11) ומתן (6).
מתגוררת ביישוב הקהילתי קציר.
מתגוררת ביישוב הקהילתי קציר.
"במקצועי אני קוסמטיקאית, הייתי בעלת קליניקה לקוסמטיקה שנסגרה בעקבות הגילוי על הסרטן וכיום אני מדריכה קלינית ואחראית קשרי לקוחות בחברה שעוסקת במכשור קוסמטי- DB SKINTECH INNOVATION"
מתי חלית? ספרי על רגע הגילוי, היכן הבשורה תופסת אותך, באיזה מצב היית בחייך?
את רגע הגילוי אני זוכרת בצורה ברורה, כאילו הוא היה אתמול. זה היה בחודש אפריל, יום לאחר החג, בשיא הסגר הראשון מהקורונה כשהיינו מאוד בלחץ לא לפגוש את ההורים שלנו והיו הגבלות קשות, בדיוק סיימתי אימון כושר און-ליין באמצע הסלון, מזיעה, אדומה ומתנשפת עניתי לטלפון והרופאה הייתה על הקו. משם הכל התגלגל מאוד מהר.
מכיוון שאני נשאית גנטית של הגן BRCA1, גן המעלה את הסיכוי לחלות בסרטן השד והשחלה, הייתי במעקבים שגרתיים ותכופים. הגוש התגלה בעקבות מעקב שיגרתי והיה מאוד קטן בזכות הגילוי המוקדם. יחד עם זאת, סוג הסרטן היה אלים מאוד עם קצב התפשטות מטורף ולא היה לי הרבה זמן לחשוב מי נגד מי, במאי נכנסתי לניתוח כריתת שדיים דו צדדית ושחזור, ביולי התחלתי טיפולי כימותרפיה עד נובמבר ובינואר 2021 עברתי ניתוח כריתת רחם, שחלות וחצוצרות כמניעה בעקבות הנשאות הגנטית.
הייתי במצב הכי טוב בחיי כשגיליתי על הסרטן – ירדתי במשקל ושמרתי על תזונה בריאה, עשיתי אימוני כושר שבועיים ונהנתי מכל רגע, הקליניקה שלי הייתה בשיאה והייתי מושקעת בה בכל ליבי, עבודה ושיגרה מבורכת.
שתפי על תהליך ההחלמה שעברת
אני עדיין בתהליך ההחלמה ונראה לי שאהיה בו עוד הרבה זמן. כפי שאני רואה את זה היום, תהליך ההחלמה הוא הקשה ביותר בכל שלבי המחלה ולצערי, המדינה לא נותנת עליו מספיק דגש.
טיפולים כימותרפיים הם טיפולים קשים מנשוא, הם צובעים בשחור והורסים כל חלקה טובה בגוף בנוסף ניתוחים גדולים ומשני חיים שלוקח לדימוי העצמי הרבה זמן להתאושש.
הבית כולו עובר טלטלה- מבן הזוג שליווה אותי, הילדים שלי והמשפחה הקרובה. תהליך האיחוי של כל הדברים האלה הוא ארוך ומתחיל קודם כל בהחזרת האמון בעולם.
את אמא לשלושה בנים צעירים, מי סייע בבית? האם הקהילה בקציר סייעה?
בגלל הקורונה והסגרים הילדים היו רוב הזמן בבית, בעלי יצא לחל"ת בסגר הראשון ולאחר הניתוח הראשון שלי, שבועות ספורים לפני שהתחלתי טיפולים כימותרפיים, הוא פוטר מעבודתו. זה היה הלם ועלבון גדול והתחושה העיקרית שאני זוכרת מאותה תקופה היא הרצון שהכל יפסיק – הקורונה, הסגרים, הפיטורים… ושפשוט אהייה חולת סרטן נורמטיבית.
לימים, זה שבעלי היה בבית, היה יתרון אדיר, הוא תמך בי, ליווה אותי בטיפולים, היה אחראי לילדים ואיפשר לי לנוח ולהחלים.
המשפחה הקרובה שלנו עזרה מאוד – בישולים, בייביסיטר על הילדים, ליווי לטיפולים ותמיכה נפשית.
חברות טובות שלי, קולגות שלי, חברות עבר מהילדות איתן הידקתי קשרים וקהילת קציר עטפו אותי בצורה יוצאת דופן ומרגשת. מזמן הניתוח ובמהלך הטיפולים הכימותרפיים היה בבית מצעד שליחים מלאי כל טוב ופינוקים.
בקציר מתקיים פרויקט מופלא שניקרא "אור בקציר" שיזמה נירה אמרא מוותיקות קציר, שבזכותו קיבלנו בכל שבוע אוכל חם, טעים ומזין לכל המשפחה וזו הייתה הקלה גדולה ותחושה מאוד עוטפת ומחבקת. זו זכות לגור ביישוב קהילתי שתומך במשפחות ברגעים הקשים בחייהם.
ויחד עם כל השפע שהורעף עלי היה לי קושי מאוד גדול כי למרות המעטפת הזו הרגשתי בדידות מאוד גדולה.
(סטיילינג באדיבות יאנה דרום בעלת חנויות לאופנה ואביזרים לנשים המתמודדות עם סרטן השד. צילום: אלונה קרני גלמן)
אומרים שהסרטן הוא מתנה או הזדמנות. מה דעתך על כך?
הסרטן הוא לא מתנה, הוא לא מגיע עטוף עם סרט ורוד מנצנץ ובטח שלא עם פתק החלפה.
אך יחד עם זאת, עבורי, הסרטן היה הזדמנות לבחון מה משרת אותי בחיי ומה לא. מה עושה לי טוב, מה מקדם אותי.
הסרטן לימד אותי מהן פרופורציות – כשברגע אחד הכל נלקח ממני ואני צריכה לבנות את עצמי מחדש מבחינה נפשית, פיזית ומקצועית.
הסרטן הפגיש אותי עם עצמי, הוא גרם לי להתחיל לכתוב באופן עקבי בבלוג שלי www.pinktali.co.il, לחדש קשרים עם חברות, לסלוח לחברים שנעלמו, להוקיר תודה על משפחתי, ללמוד לנגן על גיטרה, לרקוד היפ-הופ, להתחבר מחדש לתלתלים שלי ובעיקר להבין שהכל מתחיל באהבה עצמית.
שלובות
כחלק מתחושת הבדידות שעטפה אותי בזמן הטיפולים חיפשתי קהילות של א.נשים שמבינים מה אני עוברת וכך הגעתי ל"שלובות-חיבור חדש לחיים" בניהולה של שרון כהן, אישה מופלאה עם לב ענק.
ב"שלובות" פגשתי נשים מכל הגילים, חולות ומחלימות מכל מיני סוגי סרטן. בכל יום שלישי אנחנו נפגשות לסדנא, טיול או פעילות מהנה ומאווררת אחרת, שכולן מועברות בהתנדבות.
ב"שלובות" פגשתי נשים מכל הגילים, חולות ומחלימות מכל מיני סוגי סרטן. בכל יום שלישי אנחנו נפגשות לסדנא, טיול או פעילות מהנה ומאווררת אחרת, שכולן מועברות בהתנדבות.
הכרתי נשים מדהימות שעם חלקן התחברתי ממש והרגשתי שמצאתי את המקום שבו אני מרגישה "בבית" מבחינת המחלה, שהן יודעות מה אני מרגישה ומה אני עוברת.
במקביל התחברתי לעמותת "חלאסרטן"- קהילה לצעירים חולי סרטן מגיל 18-45 ושם יש תמיכה נפלאה ופעילויות מחזקות. יצאתי למסע במדבר עם מחלימים ומחלימות מדהימים ועברנו מסע חווייתי ומשמעותי שהוא חלק ענק בתהליך ההחלמה שלי.
מה מצבך היום כיצד את מרגישה?
היום אני מחלימה, נקייה מסרטן. השיער צומח ואיתו גם המצברוח משתפר.
לטיפולים יש תופעות לוואי ארוכות טווח גם פיסית וגם נפשית וזה ייקח עוד זמן עד שאוכל להגיד שאני באמת מרגישה טוב. אבל אני בריאה ואני בדרך לשם, כך שזה מספיק משמח. למדתי לחלום בקטן.
תובנות לחיים
אני לא בשלב התובנות ומעולם לא שאפתי להגיע לאיזו תובנה משנת חיים.
אני מאוד מתחברת לאימרה "העיקר הבריאות" – השנה וחצי האחרונות גרמו לי להבין באופן פיסי את המשמעות המילולית של צמד המילים האלה.
והתובנה המשמעותית שהפנמתי השנה היא את חשיבותה של האהבה – נוכחותה של אהבה בחיים היא ללא ספק החמצן שמעניק סיבה להמשיך לחיות.
מה את מאחלת לעצמך?
אני מאחלת לעצמי להיות בריאה בגוף ובנפש, שלמה עם עצמי. לקום בבוקר לאהוב ולהיות אהובה.
המסר שלך לנשים ( ללכת להיבדק ובכלל)
המסר העיקרי שלי לנשים הוא "אל תזניחו את עצמכן"- בכל היבט שהוא.
לצד הילדים, הבעל, העבודה, הניקיונות, החברות תדאגו לעשות דברים שאתן אוהבות, תשקיעו בעצמכן, תאהבו את עצמכן. במה שמפריע לכן, תטפלו!
תלכו להיבדק- תשאלו את רופאת המשפחה האם אתן נדרשות לעשות בדיקה לזיהוי נשאות גנטית, תקבעו תור לכירורגית שד ותעקבו אחר ההמלצות שלה. לא רק באוקטובר, כי גילוי מוקדם הוא באמת מציל חיים, הוא הציל את חיי.
