כשהתחלתי את ההכנות לראיון לרגע יצאה לי מהתודעה רולנדה שגרן שם מחייב המזכיר לי נשכחות, בין לבין הדייט איתה קפצתי לבקר את אמי ששכבה עם כאבי גב. את מי את מראיינת השבוע? שאלה אותי אמי בסקרנות. את השחקנית והקומיקאית רולנדה שגרן שמגיעה לנחל עם המופע שלה "אדרנלינדה". מכירה אותה? אמי לרגע שכחה מהכאב, הזדקפה ופרצה בצחוק. רולנדה שגרן נפלאה. וואו כמה שהיא מצחיקה, את זוכרת אותה ב"פיספוסים", את בעלה ג'וליאן שגרן שחקן ופנטומימאי בינלאומי, גדלתם עליהם. את זוכרת את "אלף פרצופים"? זכות לכתוב על אישה כזאת. אני חייבת להגיע למופע שלה. רגע אחרי נפל לי האסימון ונזכרתי ברולנדה. היא אישה מרשימה עם רזומה של עשרות שנים כשחקנית במיטב התיאטראות, אישה יפה וסופר אינטליגנטית בעלת קול רדיופוני עוצמתי ומסוקס ובעיקר פצצת צחוק מיוחדת במינה. האנרגיות שלה, חוש ההומור המופלא שלה, השחרור וחוסר האמצעיות שלה הפכו אותה לאישיות בימתית מיוחדת.
רולנדה שגרן, מגיל 18 על הבמות, מופיעה בסרטים ובסדרות, נשואה באושר לג'וליאן שגרן שחקן פנטומימאי ובמאי מהטובים בארץ ובעולם. הם מתגוררים בעין-הוד. "אני נשואה לקומיקאי גאון, היה מועמד פעמיים לאוסקר בהוליווד על סרטים שיצר, ובפרסים בינלאומיים רבים, זכה ב 2021 בפרס מפעל חיים של אמ"י, ויצר כמובן את דמות הילד הנצחי מ'מסיבת-גן'."
מה שלומך?
"בימים אלו מאד מרוגשת- יוצאת במופע-בידור חדש "אדרנלינדה!". מופע לפנים. עם שפע של דמויות קורעות, מוזיקה, ריקודים וקליפים מצחיקים שלי. אני צוחקת על המציאות המגוחכת שלנו: השעבוד למדיות ולרשתות- אם אתה לא שם אתה לא קיים, ובכלל אם אין לך טיקטוק אתה חטיאר… אני צוחקת גם על הזוגיות הביזארית היום- מתגרשים, האישה עושה ניתוח לשינוי-מין, הבעל יוצא מהארון, ואז הם מתחתנים שוב, ומחליטים להביא ילד עם אמא פונדקאית..
כמובן צוחקת גם על הגיל שטס – כשהייתי קטנה כל כך רציתי להראות כמו בריג'יט ברדו, סופסוף הצלחתי…
וכמובן אי אפשר בלי להתייחס לדור הילדים שלנו – בדור שלי האימהות היו עומדות על המרפסת וצועקות: בואו הביתה! היום הן צועקות: צאו החוצה!"
בשנת 2000 רולנדה וג'וליאן עברו מת"א לכפר האמנים עין-הוד. "מאז באמת קצת התנתקנו". היא מספרת, "לא הצלחנו לשמור על קשר עם העשייה במרכז, אבל עין-הוד ממכרת. היא כמו בועת-חלום. אוויר משכר כיין ונוף שעדיין עוצר את נשימתי."
כשהגיעה לעין-הוד היא יצאה עם המופע היחיד "רק על עצמי לצחוק ידעתי!", "הייתי יוצאת להופעות עם המכונית שלנו ונהג שהוא גם איש טכני, להופעות בכל הארץ" היא נזכרת.
"בבקרים הייתי עושה את השיווק של המופע ובערב מופיעה. יותר מ- 1000 הופעות!! אני צוחקת על עצמי שאני 'קומיקאית במחתרת' – מופיעה בלי הפסקה, אבל כולם חושבים שנעלמתי..".
מופע הבידור שלי "אדרנלינדה!" יעלה ב 1.12.22 בתיאטרון הנח"ל, בשעה 20.30 "זה מופע-בידור לפנים! עם דמויות קורעות מהחיים- מאצ'ו ישראלי, דוגמנית, אמא ומתבגרת, אישה מקורננת, סקסולוגית וגם קליפים מצחיקים, מוזיקה, ריקודים ושיתוף-הקהל."
מגיל 18 רולנדה על הבמות ללא הפסקה. בצבא שירתה בתיאטרון צה"ל. שם גם שיחקה בהצגת תיאטרון שכתב הלל מיטלפונקט וביים עמרי ניצן. "היינו יוצאים גם לשבוע הופעות בסיני, שבוע ברמת הגולן. היה מופלא להופיע יומיום בגיל כל כך צעיר ובמשמעת נוקשה" היא נזכרת בגעגוע.
בנעוריה היא לא רצתה להיות שחקנית. "היה נראה לי נורא לחכות שאולי איזה במאי יבחר בך. רציתי להיות רופאה כמו כל המשפחה שלי, אבל התברר שאני מתעלפת מדם.. אז כשהשתחררתי ב- 1977, בלית-ברירה, בחרתי בלימודי- משחק באוניברסיטת ת"א. 4 שנות לימוד לתואר אקדמי+ לימודי משחק מעשיים. במופע הסיום נולה צ'לטון, שהיא חלוצת התיאטרון החברתי בארץ, העלתה את ההצגה "נשים מוכות". הסטודנטיות שהו במקלט לנשים מוכות, כל אחת בחרה אישה מהמקלט אותה גילמה בהצגה. ב1981 תיאטרון "נווה-צדק" העלה את ההצגה שרצה מאות פעמים".
בדיוק אז פגשה את ג'וליאן. "ג'וליאן יצא לסיבוב הופעות של 9 חודשים, באנגליה, סקוטלנד, אירלנד ואוסטרליה. אני הצטרפתי אליו, כשהוא משלב אותי במופע שלו.
כשחזרנו לארץ, הופענו ב-1982 ב"תאטרון לילדים ולנוער" בבתי-ספר בכל הארץ, עם מופע שג'וליאן כתב וביים לשנינו "אלף פרצופים" מופע שמביא את ההומור ללא מילים לבמה, פנטומימה מצחיקה. זו הייתה שפה חדשה אז. מאז המשכנו להופיע עם ההצגה ללא הפסקה עד שנת 2010! 30 שנה! לקול צחוקם המתגלגל של הילדים. כל כך הרבה דורות של ילדים.."
ב-1983 רונלדה וג'וליאן החלו לעבוד על סדרת-הטלוויזיה הקומית "התזמורת". 10 פרקים ללא מילים על מנצח ותזמורת מוטרפים. הסדרה נמכרה ל כ ל העולם וזכתה בפרסים בינלאומיים.
ב-1989 כתבה בכישרון רב את הקברט הסטירי "ציצים" שג'וליאן ביים. "זו הייתה הצגה שהפכה לקאלט, של 3 נשים (דורין כספי, מרטין פרידמן ואני) שפרצה את הדרך לכוח נשי בימתי, להעלות פעם ראשונה בהומור, בעיות של נשים. כשהן מתבגרות, כשהן הורמונליות, כשהן נבגדות, ההצגה היתה שלאגר היסטרי ורצה כמעט 1000 פעמים".
ב-1990 היא החלה לשחק בתיאטרון הקאמרי שם נשארה 10 שנים עד שנת 2000 ושיחקה ב"ראש משוגע", "מהגר עובר ושב", "מבקר המדינה", "שברי-זכוכית" ועוד. "שיחקתי גם בתיאטרון חיפה, ב'הבימה', ובתיאטרון 'צוותא'."
ב-1997 יגאל שילון עשה עליה את המתיחה המפורסמת שהציתו אותה ב'סוריה'. "אנשים זכרו אותי שנים מהמתיחה המיתולוגית הזו, כי זה היה באמת כמו סרט מתח, אבל מצחיק פחד.".
מאז שעברנו לעין-הוד הופעתי עם הסטנדאפ שלי "רק על עצמי לצחוק ידעתי!" עד לקורונה. יותר מ-1000 הופעות. ועכשיו "אדרנלינדה!", ושרק יהיו אולמות מלאים אמן.
ספרי על ילדותך ובית הגידול שלך
עליתי לארץ בגיל 4 עם הוריי מבוקרשט למעברה. אח"כ גרתי כל השנים עד האוניברסיטה במעוז-אביב, שזו שכונה שהוקמה למשרתי צבא-קבע, אנשי מוסד, שב"כ ומשטרה. סביבה מאוד אידאליסטית – אהבת הארץ וערכים מקודשים של עבודה, חריצות, ויושר.
אבא הוא ניצול שואה והאווירה בבית הייתה רצינית וכבדה. ככה שכל מה שרציתי היה להביא שמחה. הכי אהבתי להצחיק את אמא שלי היא הייתה מתפקעת ממני מצחוק, היא הקהל הראשון שלי! מהילדות אני אוהבת לשמח, הצחוק הוא רק התוצאה מהרצון הזה.
מה התובנות שלך על החיים?
החיים הם על מה אתה בוחר להסתכל! על מה שיש או על מה שאין. כי מה שאין- זה אינסופי! אבל מה שיש- זה בדיוק מה שצריך.
אתם מתחזקים זוגיות רבת שנים ומעוררת השראה. מה הסוד לכך?
הצחוק מחזיק אותנו ביחד, גם ברגעים קשים, זו החכמה! זה הסוד, צחוקים-באמצע-ריב, באמצע משבר, משחררים רגשות קשים ולא נעימים.
צילום: חגית
מהיכן את שואבת את ההשראה לבדיחות?
מאז שהייתי ילדה אהבתי לצחוק והרבה. אני ידועה בצחוק הפרוע שלי. כשלמדתי משחק באוניברסיטה הייתי בטוחה שאני שחקנית דרמטית, לא חשבתי שאני מצחיקה. אבל אינסטינקטיבית כל דבר שעשיתי היה מצחיק. רק כשפגשתי את ג'וליאן התגבשה אצלי ההכרה שמה שאני הכי הכי אוהבת זה להצחיק. הרבה אנשים אומרים לי שאני חייבת לעשות תפקידים דרמטיים, אולי עכשיו תהיה לי הזדמנות עם המחזה שכתבתי.
הומור- מתי גילית את חוש ההומור ומה חשיבותו בחיים?
את ההומור והבדיחות אני חייבת לשאוב מהחיים שלי. ב"אדרנלינדה!" יש מערכון שאני משחקת את ג'וליאן, שהוא בריטי מאופק וקול, ואותי שאני טמפרמנטלית ועצבנית. זה לא שיש לי פתיל קצר, אין לי פתיל בכלל! אז כמובן שהמפגש הוא פיצוצי! החומרים שלי חייבים להיות מהחיים: אני בבית, לבד ערומה- ואני מרגישה שאני צריכה להחליף למשהו יותר נוח…
איך עברו עלייך שנות הקורונה?
הקורונה הייתה תקופה טראומטית מאד. חשבנו שזה סרט הקורונה- התברר שזו סדרה. ההופעות הפסיקו לגמרי. התיישבתי וכתבתי מחזה 'מגיע לי!". חמש דמויות של נשים במצבי -קיצון: אסירה, אשת אלפיון עליון, שחקנית באודישן, מתאבלת בהלוויה, ומטופלת על ספת הפסיכולוג. לכל אישה יש סיום מפתיע ולחלוטין לא צפוי.
שתפי בחלומות שלך שטרם הגשמת?
החלום שלי עדיין זה לשחק בסדרת-טלוויזיה. כשיש המשכיות לדמות לאורך זמן. נראה לי תענוג אמיתי.
