ביטון, מוזיקאי מחונן, ראפר, מתופף ומפיק מוזיקלי, בן 21 מזכרון יעקב. לאחרונה השיק את אלבום הבכורה שלו השופע בשירים יפיפיים וטקסטים חשופים וכנים שכתב מעומק לבו.
השבוע הוא חימם את הופעתו של דודו טסה בפארק המושבה. הייתה זאת הופעתו הראשונה שבה ביצע משיריו המקוריים וזכה לתגובות נלהבות ולתשבוחות הקהל, מחיאות כפיים סוערות והיו גם פוסטים מפרגנים בפייסבוק.
כוכב נולד בזכרון יעקב ודאי נשמע עליו בקרוב.
"עברתי את שנת הקורונה בעיקר בעשייה וביצירה של האלבום. ומזל שכך אחרת אני לא יודע מה הייתי עושה. אני מרגיש בר מזל שזה קרה לי" אומר ביטון ומוסיף "זה הבהיר לי עוד יותר מה אני רוצה לעשות בחיים ואיך אני רוצה לעשות את זה. על אף כל החלקים הקשים של השנה הזאת, של הריחוק החברתי והפחד הבריאותי, אני ממש מודה עליה"
את ילדותו חווה בכפר גלים, הישוב הכי צפוני של חוף הכרמל, בכפר נוער שיש בו פנימייה ובית ספר ומי שעובד בו גם מתגורר בכפר כפי שמתאר ביטון- "ארבעים משפחות שמרוכזות סביב עבודה חינוכית ובנוסף יש בכפר גם את מתחם האימונים של מכבי חיפה, מה הכריח אותנו להיות קצת פריקים של כדורגל.
היינו שם משהו כמו עשרה ילדים בגילאים שונים וזה בעיקר מה שעשינו ואני ממש מרגיש שהתקופה הזאת עיצבה לי את התפיסה של בית ושל הסביבה שאני רוצה להיות מוקף בה בחיים. כשעברתי לזכרון יעקב לקח לי זמן להתרגל לעובדה שאני יכול ללכת ברגל למסעדה״.
ספר על זיכרון מוזיקלי ראשון שלך
תמיד התרגשתי ממוזיקה בתור ילד וההורים שלי ראו את זה. כשהייתי בן שש הם רשמו אותי לשיעורי פסנתר שלא כל-כך צלחתי בהם.
לא הצלחתי לקרוא תווים ולא הצלחתי להתאמן בבית למרות שההורים שלי קנו לי פסנתר. פשוט משהו בזה לא מספיק תפס אותי. עם הזמן התחילו סביבי בעיות חברתיות סביב העובדה שהייתי ילד שמן. מה שיצר בי המון המון כעס שלא ידעתי איך לפרוק.
כשהייתי בן עשר, לקחו אותנו לאולם ספורט של בית הספר כדי להראות לנו איזה כלי נגינה אנחנו יכולים ללמוד השנה. ישבתי לבד באולם וראיתי את כל המורים למוזיקה עולים לנגן ביחד קטע. שהמורה לתופים התיישב על המערכת והתחיל לנגן, פשוט הרגשתי משהו שלא הרגשתי אף פעם.
זאת הייתה מעין תחושת שייכות לרגע, כאילו אני מרגיש ממש את מה שהוא מנגן. וזאת הפעם הראשונה שבאמת חוויתי חיבור אמיתי למוזיקה.
אני נזכר שרצתי הביתה באותו יום וביקשתי מההורים שלי לעבור ללמוד תופים. למזלי הם הסכימו ואני מתופף מאז עד היום.
ספר על שנת השירות ועל עשייה משמעותית שחווית?
עשיתי שנת שירות בעמותה שנקראת ״גרעין במעגל״. גרתי בדרום תל אביב ועבדתי עם נוער בסיכון. גרתי בקומונה עם עוד שבעה אנשים שכל אחד מאתנו עסק בפעילויות חינוכיות וחברתיות שונות.
עבדתי בבית ספר בבקרים והייתי מצוות לכיתה, ואחר הצהריים התנדבתי במועדון נוער בשכונת התקווה, ששם בעיקר עבדתי עם הנערים והנערות במוזיקה.
אני חושב שזאת הייתה השנה הכי קיצונית בחיים שלי. כי הטוב שהיה בה היה טוב מאוד, והרע בה היה רע מאוד.
קודם דיברתי על החוויה של לעבור מכפר של ארבעים משפחות לזכרון יעקב ולהיות קצת בשוק מהגודל ומהאפשרויות, אז תארי לך איך הרגשתי בתל אביב.
הגודל היה לי קשה, חיפשתי לי את הבית קפה שאני אוהב ללכת אליו ואת המסעדה שאני אוהב ללכת אליה פשוט בשביל לייצר לעצמי איזה שהוא סדר בבלגן. לתת לעצמי את האופציה לחיות את החיים קצת כמו שחייתי אותם בזכרון.
בנוסף החוויה של לגור עם עוד אנשים בבית ולנהל את החיים סביב הרגשות אחד של השני. החוויה של קומונה הייתה לי מאוד קשה כי אני בן אדם שהוא די מרצה, והרבה פעמים הרצונות שלי הלכו לאיבוד בתוך הדבר הזה. יש גבול רגשי לכמה אתה יכול להיות רחוק מעצמך. וזה גבה מחיר מסוים.
לקראת סוף שנת השירות נכנסתי לדיכאון. אחרי בערך חודש שהייתי בבית ולא כל כך יצאתי מהמיטה החלטתי ללכת לפסיכיאטר שהסביר לי שאני בדיכאון ונתן לי כלים להתמודד עם זה.
מאז עברו כבר כמעט שלוש שנים והמצב הנפשי שלי בעלייה משמעותית. הרבה מזה בגלל שחזרתי לעסוק במוזיקה הרבה יותר.
כיצד נולד האלבום?
מהרגע שסיימתי את השנת שירות וחזרתי הביתה, כל מה שרציתי זה לנגן. היה לי הרכב שקראו לו ״בעל פה״ שהופעתי אתו וניגנתי והופעתי עם כל מני מוזיקאים והתחלתי להיות נורא עסוק. זה הרגיש כאילו פתאום העניין של המוזיקה מתחיל לתפוס תאוצה. ואז הגיעה הקורונה. וממש שנייה אחרי היום הולדת שלי נכנסנו לסגר הראשון, מה שגרם לי להבין שהולכת להיות הפסקה עם המוזיקה ועם כל מה שהתחלתי לבנות.
הבנתי שהדרך היחידה שבה אני ממשיך ליצור היא עם אני קונה מחשב ומתחיל להפיק מוזיקה בבית. אז עשיתי את זה ופשוט התאהבתי בזה.
לאט לאט התפתח בי הרצון להתעמק בזה יותר. אז ביקשתי מנעם פוקס (פוקסי), שהוא החבר הכי טוב שלי והמוזיקאי הכי מדהים שפגשתי בחיים, להפיק לי אלבום.
אחרי הרבה שיחות ותכנונים התחלנו לעבוד. ולאט לאט נוצרו השירים שנמצאים באלבום. הדבר שהכי היה לי חשוב הוא הכנות. רציתי שלא תהיה תחושה של חוסר אותנטיות או שאני מדבר על משהו שאני לא מאמין בו. כי לצערי בז׳אנר שאני מתעסק בו אני מרגיש את זה מהמון אנשים.
רציתי שהאלבום יהיה כמה שיותר מבפנים ולדבר על הרגשות הכי קשים שאני חווה. הרבה בזכות פוקסי זה קרה. החלטנו לקרוא לאלבום ״האמת היא״ כי זה הכי מתאר אותו בעיני. פשוט האמת שלי בתקופה שאני נמצא בה בחיים.
אני כל כך גאה בעצמי עליו ואני כל-כך אוהב את האלבום. ההתעסקות במוזיקה שלי וברגשות שלי גרמו לי להרגיש שוב את תחושת השייכות. כאילו שוב יש לי משהו שאני באמת מתרגש ממנו, ובאמת רוצה ללמוד.
לפני שבוע הפתעת בהופעה מעולה שקיבלה הדים מכל עבר. כיצד הרגיש לך להופיע על הבמה רגע לפני דודו טסה. ואיך הגעת להופיע בפארק במושבה?
לפני בערך חודש התקשרה אלי מרינה קומיסרצ׳יק, מנהלת המרכז נוער "אוונגרד" בזכרון יעקב, שזה מרכז הנוער שאני ורוב החברים שלי גדלנו בו, ואמרה לי שיואל וירבה, מנהל התרבות של זכרון, ביקש שאחמם את דודו טסה.
אני כל כך התרגשתי וכל כך שמחתי על ההזדמנות מכמה סיבות. הראשונה היא שגדלתי על דודו טסה. הוא גיבור מוזיקלי בשבילי ואני לומד כל כך הרבה כל פעם שאני מקשיב לו. ״עיר ובהלות״ שזה אלבום שהוא הוציא ב 2014 הוא עדיין אחד האלבומים הכי טובים ששמעתי. זאת בעצם הפעם הראשונה שאני מופיע עם המוזיקה שלי, שהיא מוזיקה מספיק חשופה כשלעצמה ובלי ההגנה ובמקום הכי בטוח של התופים. שוב פניתי לפוקסי ופשוט עשינו את זה. בחרנו שלושה שירים מהאלבום, כתבנו עוד שיר חדש והתחלנו להפיק את ההופעה. זאת הייתה בשבילי חוויה מדהימה ואני פשוט מודה על ההזדמנות.
מה החלומות שלך?
החלום שלי הוא להיות אמן מצליח בארץ. להמשיך לעשות את המוזיקה שלי ולתת לה לגדול ולהגיע לכמה שיותר אוזניים. אני מרגיש שיש לי הרבה מה לומר ואני מרגיש שזה קצת מחובתי לשתף את האמת שלי. אני מרגיש שהייתי רוצה יותר כנות בעולם שאנחנו חיים בו, כמה שלפעמים זה קשה. ובאמת החלום שלי הוא לייצר בעזרת המוזיקה את הפתח לשיחה כנה. אני יודע על עצמי שכשאני מקשיב למשהו שמעורר בי רגש קשה זה גורם לי להרגיש טוב. גם כי זה נותן לי לגיטימציה להרגיש את מה שאני מרגיש וגם כי אני יודע שבטח יש עוד מישהו שמרגיש את זה, אז אנחנו נוכל לדבר על זה.
ספר על אמן שמהווה לך מודל או השראה
אני חושב שהאמן שכרגע אני הכי מושפע ממנו והכי מהווה לי מודל לחיקוי זה קנדריק לאמאר. חוץ מהעובדה שבעיני הוא הראפר הכי טוב אי פעם. הוא גם פשוט מסוגל לדבר על הכל ולהפוך את זה למרתק.
אני באמת מרגיש ממנו את הכנות ובצורה מאוד מאוד אחרת ממני שנותנת לי המון השראה. הדרך שאני צריך לעבור כאמן היא לדעת לשקף ולכתוב כמה שיותר חלקים בחיים שלי, לא רק את הקשים. אני מרגיש שזה משהו שקנדריק עושה מדהים. נותן לי כקהל לחוות את הדברים הכי קשים שקורים לו בנפש ולצד זה גם את השמחה שיש לו בחיים.
שיר אהוב עליך
אני קצת אובססיבי כרגע לאלבום האחרון של קנדריק. נראה לי שאם צריך לבחור שיר אהוב מתוכו כרגע זה יהיה “FEEL” מה שמרגש אותי בשיר הזה זה הטכניקה של הכתיבה, כמעט כל שורה בשיר מתחילה במשפט I feel like ואין משפט אחד שמרגיש לא כנה או לא אותנטי. גם אם אני לא מתחבר לכל מה שקנדריק מרגיש, אני מתחבר לצורת ההגשה הזאת. ללא פשרות וללא מסכות. פשוט ומהבטן.
איך עברת את שנת הקורונה?
עברתי את שנת הקורונה בעיקר בעשייה וביצירה של האלבום ומזל שכך, אחרת אני לא יודע מה הייתי עושה. אני מרגיש בר מזל שזה קרה לי, זה הבהיר לי עוד יותר מה אני רוצה לעשות בחיים ואיך אני רוצה לעשות את זה. אז על אף כל החלקים הקשים של השנה הזאת, של הריחוק החברתי והפחד הבריאותי, אני ממש מודה עליה.
