עופר עדן, תעשיין ויזם מספר בדייט על המלחמה שטילטה את חייו והחזירה אותו הביתה פצוע קשה וקטוע יד ימין, אותה יד שהביאה לו את האליפות המקומית מספר שנים קודם כשחקן טניס מצטיין. עופר שיקם את חייו בדרך מעוררת השראה, מקים משפחה ומפעלים מצליחים בארץ ובעולם ומגשים את חלומותיו גם בספורט האתגרי. הוא נשוי בפעם השלישית לרונית שהוא מגדיר כ"מתנת חייו". לאחרונה החליט לשנות כיוון להעביר הרצאות מוטיבציה והשראה המבוססות על סיפורו האישי. עופר מתגורר בתשע השנים האחרונות בזכרון יעקב, ונהנה מכל רגע.
ילדותך
עופר, בן 65, יליד קריית ביאליק בנעוריו היה ספורטאי מצטיין ושיחק טניס תחרותי בנבחרת הנערים של ישראל ובוגר קורס מאמנים בטניס. "כתלמיד תיכון זכיתי לשלב הנאה והובי גם הדרכתי טניס וגם הרווחתי דמי כיס. ההתעסקות בטניס הייתה חלק חשוב מחיי.
עם המון מוטיבציה וכושר התגייסתי לצבא, והתגאתי שהתקבלתי ליחידת החבלה של חטיבת הצנחנים. והרגשתי גאה ומאותגר".
היכן מלחמת יום כיפור תופסת אותך?
המלחמה תפסה אותי בחופשה בבית לאחר קורס חבלה. הוקפצנו בזריזות לבסיס ותוך כמה שעות היינו מאובזרים מוכנים ליציאה. התארגנות קצרה, והורדנו דרומה לסיני להצטרף לכוחות לבלימת המצרים. אחרי 12 ימים, ב 18 לאוקטובר כמה שעות אחרי הקרב הקשה בחווה הסינית, (אותה החמצנו בטעות ואולי במזל ) מצאנו את עצמינו על שפת התעלה, על ציר העכביש מחכים לפקודה לחצות על גשר הגלילים לצד השני.
פתאום מישהו צועק, מטוסי אוייב !, תזהרו מטוסי אוייב. היינו רק כ 40 חברה מהיחידה, כל אחד זינק עם הנשק שלו, לתפוס עמדה ולנסות להתחבא או להשיב אש. אני הייתי מגיסט. אמרתי לעצמי, תן למטוסים לעבור ואז תנסה לזנב בהם מאחור. אני בקושי מצליח להתמקם, ואני שומע רעש כמו של כ 20 מכונות תפירה טררר… טררר…, ופתאום מרגיש מכה, הגוף מזדעזע, חום וצלצולים באוזניים. …מסתכל הצידה ורואה "יד עם שעון שדומה לשעון שלי" מונחת כ 3 מטר ממני. אני סוגר את העיניים ופותח שנית, ולא מאמין : זה, השעון שלי על היד שלי רחוק ממני. מסתכל על הזרוע ואכן מזהה שהיד כבר לא עלי היא נקטעה באבחה כמו בסרטי הסמוראים. באותו אירוע איבדתי את ידי הימנית וידי השמאלית התרסקה. למזלי חבישה נכונה וטיפול זריז של אחד מהחבר’ה הציל את חיי. חשוב לציין שלקחתי החלטה מרגע הפציעה להישאר בהכרה ולא לאבדה. כל עוד אני ער ובשליטה ולא אמות.
אני מוצא את עצמי בבית החולים בילינסון אחרי כ 18 שעות קטוע יד ימין, פגוע קשה ביד שמאל, ובעצם ללא ידיים. בוחן את עצמי ואומר: אני חייל בן 19 שהיה אלוף בטניס, צנחן, גבר גבר, מוצא את עצמו שוכב במיטה ללא ידיים, ללא יכולת לעשות שום דבר לבד. היד הימנית – היד של הטניס קטועה, היד השמאלית מרוסקת ועדין לא יודעים את מצבה.
מה עושים ? איך מתמודדים מול האי וודאות?
עברו כחודשים קשים של מחשבות, תהיות, חששות פחדים ושאלות ללא מענה, עד שהפנמתי והבנתי שאין דרך אחורה אלא רק קדימה. וקדימה, זה לעוף גבוה אין קיצורי דרך.
אי אפשר בתחילת הדרך קדימה להעריך ולהבין את מורכבות המסלול בדחיפה למעלה. ככל שאתה מטפס במדרגות החיים אתה מבין "כמה ארוכה הדרך מפותלת ומסובכת ". אבל אתה בונה תובנות ומוצא פתרונות יצירתיים תוך כדי ההתקדמות.
איך אמרו בצבא "את הכוחות מסדרים תוך כדי תנועה" חשוב להבין "שהקשיים בצד הפיזי אינם מהווים בעיה". המורכבות היא בצד הנפשי בהפנמה ובדיוק לעצמך. האמונה ביכולת הפנימית שלך, היא הפתרון. משם באה האנרגיה. באותה תקופה אימצתי החלטות משנות חיים.
מהם ההחלטות שאימצת?
אימצתי ארבע החלטות שהן:
1. אני לא נכה, אין להתייחס אלי כנכה. אין לרחם עלי ואין להראות פרצוף עצוב או מסכן בסביבתי.
2. ללמוד ולעשות הכל לבד ללא עזרה. אין מילים בלקסיקון כמו "לא יכול", "קשה לי", "מסובך לי", "לא בשבילי". אנחנו "אנשים רגילים ".
3. לחיות להתמודד ולהסתובב אך ורק עם קהילות "בריאות , נורמליות " שלא נפצעו בגפיים. לא להסתובב בין אוכלוסיות של נכי צה"ל כדי לא למתג את עצמי כנכה, וכדי להתרגל ולהתחרות באנשים רגילים – לא פצועים.
4. מה שעושה לי טוב IN מה שמושך אותי למטה או אחורה OUT. אני אדם חדש. יש להתחיל הכל מחדש, מאפס. ולהמציא את עצמי. כל ההחלטות הנ"ל כמובן נילקחו עקב הפציעה.
איך השפיעה עליך הפציעה?
הפציעה שיפרה אותי, שידרגה אותי והפכה אותי לאדם טוב יותר, נכון יותר עם המון מוטיבציה ודיוק. האנרגיה והמוטיבציה, שזרמו דרכי עזרו לי להוכיח לעצמי שאני לא נכה ואני מסוגל לעשות הכל ואפילו טוב יותר מאדם עם 3 ידיים. ואכן זה כך. לא הייתי מגיע להישגים שהגעתי אלמלא הפציעה.
ספר על תחילת הדרך בשיקומך. מה היתה עיקר ההתמודדות?
התחלת השיקום היו לימודים בטכניון וזאת הייתה התמודדות כפולה וקשה. ראשית, ללמוד ולכתוב עם יד שמאל (הייתי ימני) שבקושי מתפקדת כמעט ללא תחושה בכף היד .
ולהתחיל להתמודד חברתית אל מול הסביבה כשאתה רוצה שיתייחסו אליך כשווה בין שווים,ללא הנחות ללא תוספת זמן.
ובנוסף ההתמודדות המאתגרת ביחסים הבין האישיים. לא לשכוח אני בחור בן 19 חברותי שלא ידע, או התמודד עם קשיים חברתיים.
• האם יש רתיעה מכך שאין לך יד? האם מתייחסים אליך כגבר או כאדם שיש לעזור לו?
• האם כנכה או כשותף רגיל לכל דבר? היו המון תהיות ואי וודאות.
המטרה הייתה ברורה. להגיע למצב בו אני מתפקד כאילו יש לי 2 ידיים בריאות. להתמודד אל מול כולם. להיות טוב יותר.
ההישגיות הייתה מאוד חשובה לי והיוותה נידבך חשוב מאוד בהתפתחות ובשיקום.. לזכות במשרות נחשבות יותר. לנהוג במכוניות יפות יותר. להרוויח משכורת גבוהה יותר. ולצאת עם הבנות היפות והשוות יותר. כל הישג כזה קטן כגדול חיזק אותי ואת הביטחון הנפשי. כמובן שכל דחייה או אי השגה הייתה מתפרשת מבחינתי "בגלל הפציעה".
אחרי הפציעה עשית מילואים?
במסגרת הרצון להצליח ולהיות כמו כולם, הרגשתי שלא עשיתי " מספיק צבא" ולא תרמתי מספיק כמו כולם. התנדבתי חזרה לצבא ועשיתי מילואים ביחידת מודיעין למעלה מעשר שנים. כולל השתתפות במלחמת שלום הגליל כקרבי. היה חשוב לי.
תעשיין ויזם
הדרייב הזה אפשר לי להקים מפעלים ולהמציא ולפתח מוצרים בענף אריזות המזון שלא היו קיימים בארץ. כנ"ל הקמת מפעלים בחו"ל. משך 25 שנה מכרתי את כל שקיות הוואקום שרינק של "הפסטרמות של מפעלי הבשר", גושי הגבינות הצהובות ואת כל שרוולי המילוי של הנקניקים והגבינות בארץ כולל ההדפסה והמיתוג שלהם.
ההמצאה האחרונה שלי הייתה שקיות ג’ל הקרח (FREEZY ) המשמשות עוד היום לקירור במשלוחי "האון ליין" מרשתות המזון, ומתן אפשרות השינוע ממקום למקום של תרופות הזקוקות לקירור תוך שמירה על שרשרת הקירור.
מתי התחנתנת לראשונה?
התחתנתי לראשונה כסטודנט בטכניון בגיל צעיר בן 22,5 שנה. מנישואין אלו נולד לי בן. עזבתי את חיפה לטובת תל אביב ונישאתי שנית לדיילת אוויר באל על, ממנה נולד לי בני הצעיר.
במהלך תקופתי בתל אביב הבנתי שיש בי את היכולת, הכוח והיוזמה לשנות דברים ולהמציא אותם כחלק מהשינוי האישי שלי.
כיצד הגעת לספורט אתגרי?
החברים שלי מהיחידה התחילו לרכב על אופני שטח לפני 17 שנה. כחלק מהרצון שלי להיות כמו כולם ולרכב איתם, פתחנו מתקן מיוחד שמאפשר לי לרכב על אופני שטח כאילו יש לי 2 ידיים, בכל מסלול כולל סינגלים וירידות ועליות מסובכות. זה הוסיף לי המון אושר ושמחה. וכמו שאמרתי אני רוכב טוב יותר מאנשים עם 2 ידיים.
לפעמים חלומות מתגשמים…
חתירה על גלשן סאפ – חלום שהתגשם. במשך הרבה זמן היה לי חלום לחתור על קייאקים וסאפ. הייתי צופה בקנאה בחותרים וכמובן ברונית שהפכה להיות גולשת מכורה. יום אחד לקחתי החלטה ואמרתי לעצמי… אם אתה רוכב על אופני שטח, אז בטוח שתוכל לחתור. ואכן לפני כ 4 חודשים פיתחתי יחד עם "FREEGULL " בשדות ים פרוטזה ומשוט שמאפשר לי לחתור כמו כולם גם בים גלי ולהגשים חלום ועכשיו אני שקט, מחכה למשימה הבאה.
ספר על היוזמה החדשה שלך-ההרצאה
בתקופה האחרונה החלטתי לשנות כיוון מתעשיין ויזם, למרצה המשתף את ניסיונו וסיפורו המיוחד בהעברת מסר, פתרונות ונקודות הסתכלות על החיים להגדלת המוטיבציה – "אין דבר העומד בפני הרצון" שם ההרצאה "ה 40 ס"מ ששינה את חיי".
ההרצאות במסגרת זאמרין ובתי הספר התיכוניים באזור ניתנות ללא תשלום.
למי ההרצאה מיועדת?
ההרצאה מתאימה ומותאמת לכל הקהלים, מתלמידי בתי הספר העומדים לפני גיוס או נתקלים בקשיים בגיל ההתגברות, דרך אנשי מכירה ושיווק שחייבים למצוא פתרונות יצירתיים או מקוריים כדי לשרוד בשוק, אנשי היי טק שצריכים לחשוב מחוץ לקופסא ולהמציא את עצמם מחדש ובכלל לאנשים שמעוניינים לשמוע סיפור מעניין. ההרצאה, המתובלת בסיפורים ובאירועים מחיי היום יום, וחושפת את השומעים למספר מסקנות והבנות.
מה התובנות שלך לחיים?
התובנות שלי הן שאין מכשול שלא תצליחו למצוא דרך לצלוח אותו, ושאין חלום או משאלה שלא תצליחו להגשים, אם אכן הם באמת חשובים לכם.
• חשובה האמונה העצמית בעצמכם, באני המאמין שלכם וביכולת הכוח הפנימי שלכם.
• לשמור על הפרופורציות בחיים ולדעת להבדיל בין טפל ועיקר.
• חשוב להתחבר רק לאותם אנשים או אנרגיות שעושות לכם טוב ואינם מושכות אתכם למטה או הצידה. מה שעושה טוב IN, מה שעושה רע OUT.
• לדעת לזהות מה הגורם לאי נוחות או למשקולת בחיים, שיש לזרוק ולשחרר אותם.
• הדרך להצלחה שהיא אי הפחד מפני התמודדות ,והרי אנחנו לא יכולים לספר סיפורים לעצמנו.
• אנחנו מנהלים את החיים ולא המשברים או הקשיים מנהלים אותנו.
• פיתוח דרכים ולמצוא פתרונות יצירתיים לבעיות או מכשולים. ולחשוב מחוץ לקופסא.
אותי הדרך הפכה ליזם וממציא, וכפרסונה לבריא בנפשו ובגופו.
