לכבוד יום האם, יום המשפחה ורגע לפני יום האהבה נפגשתי לדייט עם אישה ששיתפה אותי בסיפור חייה הבלתי יאמן, סיפור של אהבה חוצה גבולות ותרבויות של מונה מאור-עקיבא ורולף מהולנד שמתממשת בג׳ונגל באמזונס כנגד כל הסיכויים. מונה בכלל נסעה לג’ונגל לחפש ריפוי ומזור לגופה ולנפשה לאחר תאונה קשה שעברה.
שם היא עוברת מסע שלם בדרך להחלמה, ושם היא פוגשת את רולף טייס הולנדי בKLM, ברגע מיסטי אחד משהו קורה ולאחר חמישה ימים של שיחה עמוקה שנוגעת בנימי נפשם, והכרות עמוקה הם מחליטים להתחתן.
מהאמזונס הם מגיעים להתגורר בזכרון יעקב, מאז הקורונה הם נפגשים בזום כשהוא בהולנד או ברחבי העולם והיא בבית בזכרון יעקב מגדלת את ילדם ומתחזקת קריירה בתחום הריפוי השורשי.
"אף פעם לא מאוחר מדי למצוא את "האחד", להביא ילד, למצוא אושר זוגי", טוענת מונה קל-שגב, מי שעשתה את הבלתי אפשרי בחייה האישיים וכעת מסייעת לרבים אחרים.
מונה שסיפורה המופלא, לא נופל מתסריט של סרט הרפתקאות הוליוודי, טוענת שמי שפתוח לנפלאות הגורל- יכול הכל והכל אפשרי.
מונה קל-שגב, 41, נשואה לרולף, אמא לגבריאל בן שנה וחצי. בד בבד עם הטיפול בתינוקה היא מתחזקת קריירה של שדרנית בתוכנית רדיו בשם "מדעי הרוח" ב"הרדיו החברתי הראשון", בעלת מרכז MY CODE להרצאות וקורסים וכן, בעלת קליניקה לאבחונים אישיים ופיצוח שורשי תכנות האדם וקונפליקטים רגשיים בהקשרים של פריון, שמות, מחלות פיזיות ונפשיות, זוגיות ותחומים נוספים.
מונה עלתה ארצה עם משפחתה מברית המועצות. "לאחר שעלינו לארץ בסוף 1991, התמקמנו באור-עקיבא כשהוריי עשו כמיטב יכולתם בתור עולים חדשים". היא מספרת שתמיד הייתה ילדה "מבוגרת" והיה לה חשוב לתרום ולהשתתף במאמץ המשפחתי, "לכן בניתי לנו תכנית כלכלית להתנהלות משפחתית נכונה כדי שנוכל לקחת משכנתא ולרכוש דירה וכך פעלנו". היא התחילה לעבוד מגיל 15 כדי להתפרנס ובכך לממן את לימודיה.
"במקביל ללימודי התיכון בשעות הבוקר, למדתי אחר הצהריים במרכז למידה, כי היה לי חשוב למרות קשיי השפה לסיים בגרות מלאה עם מס’ יחידות רב. למרות שאת העלייה לארץ התחלתי ברגל "שמאל" לצד חוויות אלימות שחוויתי בבית ספר, הרי שהתיקון הגיע בכיתה י"ב שהייתה השנה "המיוחדת" עבורי. ארבעה דברים חיזקו את הערך עצמי ותחושת שייכות שלי. הדבר הראשון היה שקיבלתי תעודת הוקרה ארצית על עזרה לזולת בפרויקט מיוחד שהשתתפתי בו. הדבר השני היה שלראשונה בחיי זכיתי בפרס כלשהו וזו היתה מצלמה שהוגרלה בהגרלת פורים. הדבר השלישי: כשסגן ומנהל הבית ספר תיכון עודדו אותי לכתוב עבודת מחקר בהיסטוריה בהיקף של 4 יח’ הופתעתי לקבל ציון מאד גבוה על עבודתי, אך יותר מכל התרגשתי מהאמונה שלהם בי. והדבר הרביעי היה במסיבת סיום הלימודים בי"ב זכיתי במילגה בגובה של 100 ₪ על הצטיינות בלימודים. זה מעלה חיוך על פניי להיזכר ב-100 ₪ הללו כי ב-1998 זה נחשב לסכום נכבד."
ספרי על המסע לאמזונס ועל תהליך הריפוי שעברת?
כאמור, יצאתי למסע ביערות הג’ונגל באמזונס כשחיפשתי לפצח ולזכך את הסיבות שהביאו למצבי הפיזי והנפשי לאחר תאונת דרכים. אני מאמינה שכשקורה לנו אסון כלשהו או מחלה הם טריגרים שמציפים משהו שהיה קיים במערכת עוד קודם. ביום שקיבלתי הודעה כי אוכל לנסוע, הזמנתי כרטיס וטסתי כבר באותו שבוע, רק עם המוצ’ילה שלי שהיתה יותר גדולה ממני, ללא מקום מסודר לנחות בו או מבלי שהיתה לי היכולת לתכנן את השהות שלי. ידעתי שעלי פשוט לנסוע כי זו הייתה התקווה האחרונה שלי להבריא או אפשר לומר שחיפשתי את הריפוי שנמצא בהכרה שהיא מעבר למיגבלות המשפחתיות, התרבותיות והחברתיות שלנו. בהבנתנו את עצמנו ולא בהבנתו של הרופא אותנו, אחרת לפי תחזיות של הרופאים, הייתי נשארת נכה וכאובה עד שארית חיי.
השמאן הראשון שפגשתי איבחן אותי באופן מדויק כשטען שאני נושאת בתוכי אחריות על ריפוי המשפחתי שלנו, יחד עם זאת, הוא לא התעלם מחומרת המצב והסימפטומים שסבלתי מהם והתהליך היה הדרגתי. במהלך הדיאטות הלכתי ונחלשתי וכבר ביום השני בג’ונגל התחרטתי על הנסיעה הזו, כי צפו בי כעסים, אשמה, ספקות.
אך מאחר וכבר הייתי שם והבידוד בבקתה במשך שבועות משאיר המון זמן פנוי, התחלתי לפרק כל נושא, טראומה, ואירוע שקרו בחיי והתחלתי להתחקות אחר המחזוריות שלהם. רציתי למצוא מכנה משותף לאירועים הללו, לבדוק את הטריגרים שמעירים אותם, את החזרתיות של קונפליקטים הרגשיים הללו, בחנתי כל איבר ותפקודו ביחס לאופי הרגש שמעיר בו את החולי. אחד הדברים היותר מרתקים שקרו לי שם, זה שבחקירה הפנימית הזו יכולתי למצוא קווים שושלתיים משיקים ביני לבין הוריי, דודיי, סבים וסבתות, סבים רבאים משני הצדדים.
השיטות האלטרנטיביות שלמדתי במקביל לעבודתי בתחום המכללות פתאום קיבלו זמן ומקום. יכולתי במשך שעות להתבונן במפת האבחון האישית שלי שאני מנתחת לפיה ולנסות להבין את תוכנית הבריאה שלי כאדם בעולם הזה או להשתמש במודלים וכלים של שיטת "ריקול הילינג" כדי לפרק לגורמים את המחלות השונות ולפתח שני מודלים שאני משתמשת בהם כיום בקליניקה עם לקוחותיי.
נקודת מפנה במסע שלי לריפוי הייתה כשבחרתי לסלוח לכל מי שפגעו בי לאורך חיי. עבור המוח שלנו אין דבר כזה אנשים אחרים, עבורו זה הכל אנחנו ואנשים אחרים הם רק "שיקוף".
לכן כשאנו כועסים על אנשים אחרים למשל, הכעס הזה יורד לגוף שלנו ובמקרה הספציפי הזה לכבד. ידוע שגוף נמצא בשירות של המוח וסופג לתוכו דברים שלא הצלחנו לעבד ברמה רגשית. ביום שבחרתי לסלוח להם בחרתי בעצמי.
לכן כשאנו כועסים על אנשים אחרים למשל, הכעס הזה יורד לגוף שלנו ובמקרה הספציפי הזה לכבד. ידוע שגוף נמצא בשירות של המוח וסופג לתוכו דברים שלא הצלחנו לעבד ברמה רגשית. ביום שבחרתי לסלוח להם בחרתי בעצמי.
במהלך שהותי שם עברתי תהליך ארוך ולא פשוט שנקרא "מוות שמאני", עליו אני כותבת בהרחבה בספר שלי "מסע הריפוי שלי באמזונס".
לשאלתך האם נרפאתי שם? התשובה היא: ששם נגעתי בשורשי העניין אותם חיפשתי. הריפוי עצמו התרחש לאחר שהכרתי את רולף ושבנו הביתה. מאחר והמוח שלנו הישרדותי וחי 5000 שנה אחורה, בחרתי לדבר איתו את שפת הסמלים "הפרימיטיבית" שהוא מכיר כי זו הדרך להנגיש למוח את התשובות ולהרגיע אותו על מנת לאפשר לגוף את התנאים האופטימליים להתעוררות יכולת ההבראה הטבעית שלו.
הסיפור שלכם נשמע כמו סרט עם סוף טוב?
רולף הוא טייס הולנדי שהכרתי בג’ונגל באמזונס, מסע אליו יצאתי בעקבות חלום שחזר על עצמו במשך שנה וחצי. הפנייה אל החלום או אל "הלא מודע" הגיעה בשלב קריטי בחיי, כשאיבדתי תקווה לאחר טיפולים קונבנציונליים ואלטרנטיביים שונים שלא צלחו. בעקבות התמוטטות פיזית ונפשית שחוויתי לאחר תאונת דרכים שעברתי במסגרת עבודתי כמנהלת שלוחה של המכללה למינהל.
לבסוף, נאלצתי להתפטר מעבודה ולעבור לגור אצל הוריי כדי שיוכלו לטפל בי.
לבסוף, נאלצתי להתפטר מעבודה ולעבור לגור אצל הוריי כדי שיוכלו לטפל בי.
אני מאמינה כי ריפוי אפשרי אם מפצחים ונוגעים בשורש העניין, לכן כשניסיונותיי למצוא תשובות בשיטות אחרות כשלו, החלטתי לקחת אחריות מלאה על הריפוי שלי ולחפש את התשובות בתוכי ולא מחוצה לי. פניתי אל נבכי הלא-מודע שלי ובקשתי הכוונה: מה עלי לעשות כדי להבריא? החלום החל להגיע מהלילה השני לבקשתי, ראיתי את עצמי ביערות הג’ונגל והתמונה הייתה מסתיימת בסילואט של גבר ללא פנים.
כשהחלום שב מספר פעמים, הבנתי שזו התשובה שחיפשתי והחלטתי שברגע שמבחינה בירוקרטית הנסיעה מתאפשרת לי, אני נוסעת לג’ונגל באמזונס להבריא ועם חזרתיות של החלום, התבהרה בי ידיעה פנימית ששם אכיר את הגבר של חיי.
סיפרתי למשפחה וחברים על כוונותיי לטוס ליערות הג’ונגל באמזונס, אך הם ראו בכך אקט לא אחראי, כי סבלתי מעייפות ותשישות כרונית, רזון קיצוני, דיכאון, חרדות, רגישות יתר ופיברומיאלגיה בדרגה חמורה.
סיפרתי למשפחה וחברים על כוונותיי לטוס ליערות הג’ונגל באמזונס, אך הם ראו בכך אקט לא אחראי, כי סבלתי מעייפות ותשישות כרונית, רזון קיצוני, דיכאון, חרדות, רגישות יתר ופיברומיאלגיה בדרגה חמורה.
ספרי על רגע הנחיתה וההתפכחות מהחלום?
ביום שנחתתי בפרו, החלום הפסיק והאמת היא שלאט לאט הלכתי ואיבדתי תקווה שהמפגש הזוגי הזה אכן יתקיים, מה גם הדיאטות "המיוחדות" שעשיתי כחלק ממסע ההבראה שלי גרמו להתדרדרות במצבי בעקבות סדר יום נוקשה של שני מיצים ביום, בבידוד לבד בבקתה, ללא חשמל, מקלחות במים קפואים ולפעמים בתנאים סניטריים ירודים, תלוי הבקתה ששהיתי בה.
מתי פגשת את רולף?
רולף הגיע לאחר שלושה חודשים לשהותי במרכז לריפוי הטבעי. האמת היא שהחיבור בינינו לא היה מיידי. לקח לנו כשבועיים לפתח שיחה, כשבמקרה גילינו שאנו חוזרים באותה טיסה בסוף אוקטובר, טיסה שאני הזמנתי ביולי והוא בספטמבר. גילינו גם שהיינו אמורים להיות בתאריכים זהים בקוסקו ובביקור במאצ’ו פיצ’ו. השיחה ארכה אחד עשרה שעות מרתקות ולאחר חמישה ימים החלטנו שאנו מתחתנים ומקימים משפחה.
פרי אהבה ופיריון
כשהחלטנו לאחר חמישה ימים להיכרותנו להתחתן. רולף אמר לי שהוא רואה כמה כמהה אני להפוך להיות אמא, אך יש לו בעיית זרע ובקשר הקודם שהיה לו הם לא הצליחו להיכנס להריון, לכן היה לו חשוב כי אדע זאת. השבתי לו תשובה רוחנית שמעט עצבנה אותו ואז גם היתה המריבה הראשונה שלנו, כשאמרתי לו שאני מאמינה כי אם היקום בחר להפגיש אותנו יחד לזיווג הזה בדרך נס, הוא הגבר של חיי וכפי שחקרתי את הסיבות הרגשיות שהביאו לחוסר האיזון בחיי, כך גם אחקור את התנהגות הזרע ובכלל את תחום הפריון ואנו נהפוך להורים.
האמת, שכשאמרתי זאת לא שיערתי שזה יהיה מסע עמוק וארוך. לקח לי למעלה משנתיים לחקור את החלק הרגשי שמעכב פוריות אצל גברים ונשים. טסתי מספר פעמים להולנד לפגוש את משפחתו המרוחבת, כדי להבין את הסיפור השושלתי ועד שהצלחתי לזהות את תכנות המוח בהקשרים של בניית זכריות ותחושת "אלפא" בטריטוריה. כשפגשנו רופאת פוריות בישראל שאמרה לנו שסיכויינו נמוכים, נפלו פניי.
לקח לי שנה לאזור אומץ ולהגיד שכדי להצליח במשהו, פשוט יש להעז ולעשות. כך קבעתי תור לטיפול IVF . בפועל נכנסנו להריון בטיפול אחד ויחיד כשאני ללא הורמונים. היה הריון תקין ונפלא והלידה עצמה הייתה חוויה נדירה ומדהימה.
לקח לי שנה לאזור אומץ ולהגיד שכדי להצליח במשהו, פשוט יש להעז ולעשות. כך קבעתי תור לטיפול IVF . בפועל נכנסנו להריון בטיפול אחד ויחיד כשאני ללא הורמונים. היה הריון תקין ונפלא והלידה עצמה הייתה חוויה נדירה ומדהימה.
כיום שאני מלווה זוגות ויחידים בתחום הפוריות, זה בזכות המתנה שרולף העניק לי בחקירת הפריון שלו ולפעמים אנו מתלוצצים כשאומרים שאני חבה לו את העשייה שלי, אבל יש בה הרבה מן האמת.
אהבה בשלט רחוק אפשרית? כיצד ניתן לשמרה?
קשר בשלט רחוק הוא קשר מאתגר ולמרות האהבה "האובייקטיבית" זה לא פשוט לנהל קשר שכזה. אך אני חושבת שמה מייחד את הקשר שלנו מעבר לזה שאנו חברים קרובים, אנו מדברים על הדברים שמפריעים לנו. למדנו להיות פגיעים, חשופים ורגישים יחד. בעיניי כל דבר אפשרי, כל עוד אנו מאמינים בו ופוסעים בנתיב שלו במסירות, יחד עם זאת, עלינו להיות מוכנים לשלם מחיר כלשהו במידה ונדרש.
איך מתחזקים קשר כשכל אחד פיזית במקום אחר?
מאתגר מאד, הרבה שיחות, למרות שרולף לא גבר שאוהב לשוחח בטלפון, כנראה שהגעגועים עושים את שלהם ואנו משוחחים מספר פעמים רב.
במהלך היום אנו נוטים לשוחח מספר שיחות קצרות כדי שיוכל להשתתף בארוחות צהריים עם התינוק שלנו, לשחק איתו ולפעמים רק להביט בו ולהתפלא מהתפתחות היפה שלו או סתם לשמוע "אבא, אבא, אבא".
ולגבינו כזוג- בימים שרולף לא בטיסות, אנו קובעים דייטים בשעות הערב: משתפים בתחושות כלליות, מדברים על פוליטיקה ובכלל על המתרחש בעולם בתקופה מוזרה זו. הוא קשוב ואמפטי לקיטורי העייפות שלי מלגדל תינוק קטן ולתחזק בית, עסק ובכלל.
לעתים, אנו נפגשים גם לפגישות עבודה: הוא מכין אותי לתוכניות רדיו שלי כשהמרואיינים דוברי אנגלית. הוא עוזר להכין את השלד של התוכנית, וניסוח שאלות מקצועיות באנגלית. עכשיו כשאני עובדת על הקורס "פוריות רגשית", הוא מתרגם ומתמלל באנגלית חומרים מקצועיים כדי לסייע לי בכך. וכל שיחה שלנו מסתיימת בספירת הימים שנותרו עד המפגש הבא.
מהי זוגיות עבורך?
החיים שלנו משתקפים דרך מערכות יחסים, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הסביבה. ד"ר הארוויל הנדריקס בספרו "לשמור על האהבה הזאת" מסביר מדוע בני הזוג שנפגוש במהלך חיינו הם בעלי פוטנציאל גבוה ללחוץ לנו על פצעי הילדות, לכן הוא רואה בזוגיות כפלטפורמה שבאמצעותה נוכל לרפא את כאבי הילדות שלנו ולבסוף לעבור תהליך של התפתחות וצמיחה אישיים. אימצתי את הגישה הזו לזוגיות.
השבוע נחגוג את יום האהבה, מה הוא מסמל עבורך?
עד לפני שהכרתי את רולף, יום האהבה היה יום שגרתי בחיי או יום מבאס בעיקר בשנים שהייתי ללא זוגיות.
זוגיות עם רולף קיבלה משמעות אחרת עבורי, גם כי בזכות האהבה שלנו הצלחתי להבריא, לצד החקירה הרגשית העמוקה שעשיתי. כי הקשר הזה היה בוסט של הורמוני אושר: סרטונין, אוקסיטוצין ועוד, דווקא בזמן שהייתי צריכה אותם כדי להצליח להניע את המוח שלי להבראה.
זוגיות עם רולף קיבלה משמעות אחרת עבורי, גם כי בזכות האהבה שלנו הצלחתי להבריא, לצד החקירה הרגשית העמוקה שעשיתי. כי הקשר הזה היה בוסט של הורמוני אושר: סרטונין, אוקסיטוצין ועוד, דווקא בזמן שהייתי צריכה אותם כדי להצליח להניע את המוח שלי להבראה.
רולף ואני אנשים מאד שונים, אנו חלוקים כמעט ברוב היבטי החיים, אך השילוב שלנו יחד יודע להתנהל כישות קסומה, ביצועיסטית, רכה ומחברת. הקשר הזה הוא אדמה אוהבת ופורייה לסך חלקינו.
מה את מאחלת לכם ?
יום אהבה הוא אמור להיות רגיל כשאר ימות השנה. אני מאחלת לנו לראות את הטוב אחד בשנייה בכל נקודת זמן או משבר בחיים. התאהבתי ברולף בזכות הלב היפה שלו ואני רוצה לזכור אותו ככזה גם כשאני כועסת עליו או כשהדברים לא קורים באופן שאני מצפה שיקרו. כמובן לאור המצב שנוצר בעקבות הקורונה והעובדה שלא נפגש הפעם חמישה חודשים, אני מאחלת לנו זמן משותף. הרבה זמן משותף, גם לילד שלנו עם אבא וגם עבורנו יחד כמשפחה וכזוג.
כיצד תחגגו אותו השנה כשאת בזכרון והוא בהולנד?
השנה זו חגיגת הולנטיין-דיי החמישית שלנו כזוג, אך לראשונה בגלל הקורונה נחגוג את היום זה באופן וירטואלי בזום או בווטצאפ.
בשנה הראשונה להכרות שלנו חגגנו את הולנטיין-דיי באי קטן בפנמה כשהצטרפתי אליו לטיסת עבודה וזכיתי בבושם ושני לבבות שוקולד שאני שומרת אותם עד היום על שידת צד בחדר השינה שלנו.
בשנה הראשונה להכרות שלנו חגגנו את הולנטיין-דיי באי קטן בפנמה כשהצטרפתי אליו לטיסת עבודה וזכיתי בבושם ושני לבבות שוקולד שאני שומרת אותם עד היום על שידת צד בחדר השינה שלנו.
ב-ולנטיין-דיי לפני שנתיים כשהיינו בהריון טרי עם התינוק שלנו והחלטנו לממש את ההחלטה שלנו להתחתן באופן פורמלי והכרזנו על כך יום למחרת ביום הולדתה של סבתי, שלמעשה זה היה גם היום הולדת האחרון שלה.
ממה את מתפרנסת, מה עיסוקך?
בעסק שלי יש לי כמה כובעים ולמען האמת, אני רואה בכך כיף גדול, כי בסופו של דבר הם מתחברים לנקודה מרכזית אחרת שקראתי לה שיטת MY CODE – פיצוח הקוד האישי של האדם ע"י חקירה את שורשי התכנות, תחת הסלוגן: Heal the root for better fruits.
אני מתחילה מפגישות אבחון אישיות לפי שם, שם משפחה ותאריך לידה כדי לבחון את תוכנית הבריאה של האדם ולמצוא בה תשובות לחסימות, תקיעויות, חוסר איזון ועוד. לאנשים שהמפה שלהם לא מאוזנת, אני מציעה שינוי או יותר נכון דיוק כלשהו במפה של שם או שם משפחה. הערה חשובה: הנטייה שלי להימנע ככל האפשר משינוי שם פרטי, אלא אם כן, זה מעורר חוסר איזון מהותי כלשהו.
לאנשים שמגיעים אלי עם מחלות, עיכובי פוריות, משקל, זוגיות ועוד, אני מתאימה תוכנית עבודה אישית כדי לפצח את שורשי התכנות הרגשי שלהם ולאפשר למוח שלהם את ההבראה מכוח הריפוי הטבעי שבתוכם.
הרצאות וקורסים בימי הקורונה אומנם קיבלו תפנית ועברו לזום, אך זה בהחלט משהו שאני ממשיכה להעביר ומאד נהנית מזה.
מה החלומות שלך?
אני אישה שלמה, מרגישה שברמה אישית הגשמתי את רוב חלומותיי. לכן מאחלת להיות בענווה כשצריך ולאפשר לדברים לקרות בדרכם הטבעית.
ברמה אוניברסלית, חשוב לי להביא ערך לעולם ולהוות דוגמא אישית והשראה לשינוי או ריפוי על סוגיו השונים, אז כן, יש לי חלום – "לגעת" בכמה שיותר אנשים בארץ ובחו"ל. בין אם באמצעות הספר שלי "מסע הריפוי שלי לאמזונס" שנמצא בשלביו הסופיים או צילומי הקורס הדיגיטלי "פוריות רגשית" שיפורסם אף הוא לצד ספר המבוסס מקרים אמיתיים של גברים ונשים בתחום הפריון.
זכרון יעקב: מדוע בחרת לגור במושבה?
רולף מגיע מאזור מאד פסטורלי בהולנד, חיפשנו מקום עם נוף יפה וזכרון יעקב בהחלט מקום נעים שכזה. כמו כן, ישנה כאן קהילה דוברת אנגלית ואפילו מספר משפחות דוברי הולנדית, דבר שמאד תורם לתחושת השייכות שלו. אנו גרים בזכרון יעקב כבר שנה שלישית ומאד נהנים.♥