דייט עם מיכל קופר-קרן תסריטאית ויוצרת סדרות טלוויזיה
בזיכרון יעקב, בלב שכונת גבעת עדן מול הנוף המרהיב של ואדי מילק, נכתבים התסריטים של הסדרות היפות ביותר של נוער ומבוגרים בישראל. תושבת השכונה מיכל קופר-קרן חתומה כיוצרת ותסריטאית של סדרות הנוער המצליחות "כדברא", "ראש גדול", "כוכב הצפון", "האי", "יומני החופש הגדול" ו"זבנג".
עוד ברזומה שלה סרטים תיעודיים לתחנת הטלוויזיה הצרפתית קאנאל + ולערוץ נשיונל ג’אוגרפיק, סרטים לטלוויזיה ("שתי דקות מפראדיס"), סדרות דרמה ("אולי הפעם", "טיפול נמרץ" ועוד) וטלנובלות ("אהבה מעבר לפינה" "לחיי האהבה").
היתה לי הזכות והעונג לראיין אותה בגינת ביתה.
צעדים ראשונים בתחום
את הצעדים הראשונים בתחום עשיתי כעוזרת הפקה בסרטי סטודנטים, בין המשמרות שלי כחיילת מודיעין ב8200. לאחר הצבא עברתי לניו יורק, שם גם הכרתי את בעלי, עמית קרן, אז דוקטורנט באוניברסיטת קולומביה, והיום פרופסור לפיזיקה בטכניון. עבדתי כעוזרת עריכה בסרטים הוליוודיים כמו "מגנוליות מפלדה" ו-"הפיתויים האסורים של ולמונט". אחרי שהשלמתי תואר ראשון בספרות אמריקאית, עשיתי תואר שני בקולנוע באוניברסיטת ניו יורק. סרט הגמר שלי זכה בפרס ושודר בטלוויזיה הבריטית, וזה פתח לי דלתות עם שובי לארץ בתום הלימודים.
היום שלי
היום שלי מתחיל בשבע בבוקר ואני אוהבת להתחיל לכתוב עוד לפני ששתיתי קפה. אני עושה הפסקה בסביבות עשר לשיחות טלפון בענייני הפקה, צילומים, ליהוקים וחזרות, וגם מדברת עם צוות הכותבים הקבוע שלי. בתור תסריטאית ראשית ויוצרת, אני גם מתדרכת את כל המחלקות – איפור, שיער, הלבשה, עיצוב אמנותי, מוזיקה – ועובדת בצמוד למפיקים, לבמאי ולמלהקת, ובוחרת איתם את השחקנים ואת אתרי הצילום של הסדרה.
מלאכת הכתיבה
אני מתחילה את הכתיבה ביצירת העולם שבו מתרחשת הסדרה, הדמויות והסיפור המרכזי. אחרי שאני מגבשת את הרעיון הראשוני אני ניגשת למלאכת הכתיבה עצמה, שהיא עבודה די טכנית עם הרבה חוקים. אני מנסה לחיות את הדמויות, לדייק את המניעים שלהן והרצונות שלהן ולמצוא כמה שיותר פיתולים והפתעות בסיפור. סגנון הכתיבה שלי הוא קליל וקומי, ואני אוהבת לכתוב סדרות יחסים וקומדיות רומנטיות, כיפיות ושמחות. אני גם מאד אוהבת לכתוב סדרות מתח ואקשן ולהמציא כל מיני טוויסטים בעלילה, תככים ומזימות.
חברים ופנאי
לבעלי ולי יש כמה "חבורות" קבועות שמונות כעשרה זוגות כל אחת. יש לי גם הרבה חברות שאני פוגשת לארוחות בוקר ושיחות נפש מרחיבות לב. אני הולכת בקביעות לסרטים של ימי שני ב"מוזה" ולהופעות מוסיקה בשוני, אלמא, או פארק הירקון. אני מאד אוהבת לארח אצלי בגינה הצופה אל הנוף הפתוח. אני נוהגת לבשל ולאפות באופן קבוע ומכינה הכל לבד מחומרי גלם טריים, ממנות ראשונות ועד קינוחים. אני אוהבת צבעים חזקים ותמיד יש לי מפות, צלחות ומפיות צבעוניות. גם הבית שלי מלא צבעים וציורים, ובכלל אני אוהבת להיות בסביבה אנרגטית עם הרבה שמחת חיים. אני אוהבת לצחוק הרבה ולמזלי אני נשואה לאיש מאד שנון, שמצחיק אותי גם אחרי 25 שנים ביחד.
אני רגילה לעבוד בשקט עם עצמי מול המחשב, בטרנינג ובשעות שנוחות לי, ולקחת הפסקה מתי שאני רוצה.
זה הפינוק של להיות עצמאית.
החסרונות הם שצריך לדעת להתנהל עסקית וגם יש אי ודאות מסוימת מאיפה תבוא העבודה הבאה, ואיך זה יסתדר בלוחות זמנים, אבל יש לי סוכנות שמייצגת אותי הרבה שנים והם מנהלים עבורי את כל החוזים והעניינים הכספיים.
נשים
אני משתדלת לכתוב דמויות נשיות חזקות ועצמאיות, שמובילות את העלילה הראשית. כשלמדתי קולנוע לפני 20 שנה, כמעט ולא היו במאיות ותסריטאיות, אבל כיום אני שמחה לומר שזה מאד השתנה. אני גאה להיות חלק מקהילה מגוונת של נשים יוצרות בישראל וחשוב לי לתת עבודה לנשים בתחילת דרכן שרוצות להיכנס לתחום.
הספר האחרון שקראתי "מי את חושבת שאת?" של אליס מונרו.
סרט טוב
"לא פה, לא שם", סרט ישראלי על שלוש נשים ערביות ישראליות שחולקות דירה בתל אביב ונקרעות בין רצונן בעצמאות וחופש לבין החברה המסורתית והשמרנית ממנה הן באות.
תרבות
"ונצואלה" של להקת בת שבע.
מה תמצאו אצלי תמיד בבית
פרחים טריים בסלון, בפינת האוכל וגם בשירותים.
