משחר ילדותי אני חיה ונושמת מוזיקה. עבורי זה החמצן והדלק הנפשי שמרומם, מניע, מרגיע, מחייה אותי וגם מפיל אותי לרגעי נוסטלגיה מרגשים לעיתים עצובים המציפים את עיניי ברסיסי דמעות. מגיל צעיר יש לי כישרון לזהות שיר מהתו הראשון שהוא מושמע באוויר וכמיהה מיוחדת להתחבר לשיר בלידתו לנחש האם ינצנץ ויזהר במרומים? האם יתפרץ, יהדהד וירטיט את לבבות הקהל? לאחרונה שמעתי שיר בלופ, מזמן לא התחברתי והזדהיתי ככה עם שיר.
הטקסט החשוף נגע בליבי והלחן החל מזדמזם בראשי שעות ארוכות אחרי ששמעתי אותו לראשונה. הקול העמוק והמרגש אשר לרגע הרגיש לי שזאת מירי מסיקה. בבדיקה מהירה גיליתי זמרת יוצרת, מייד אין פרדס חנה כרכור בואכה משמרות שוקקת היצירה, שהצמיחה אמנים רבים כמו חנן בן ארי, אברהם טל וכעת הקול הנשי שמקבל את קדמת הבמה – זכרו את השם ליעד אלון!
ליעד אלון, זמרת יוצרת העוסקת בכתיבה והלחנה, בת 35, נשואה לאשר, ואמא לשלושה ילדים: הלל הודיה, רוני ואורי. הם מתגוררים בעשר השנים האחרונות בפרדס חנה.
ליעד גדלה בהרצליה, לפני עשר שנים הוריה עברו לפרדס חנה והיא בעקבותיהם הצטרפה עם משפחתה להתגורר במושבה השוקקת אמנות תרבות ויצירה.
"פרדס חנה מקום נפלא, בפרט ליוצרים ואני מרגישה שיש כאן מקום ופתיחות לזה. מאז ומעולם שרתי, אני מגיעה מבית מוסיקלי לשני הורים שעוסקים בתחום וכן כולם במשפחה שרים ומנגנים. אבא שלי מורה למוזיקה בבתי ספר כאן במושבה והוא גם מורה לגיטרה ואמי מורה לפסנתר, כך שהרקע תמיד היה שם. בבית תמיד נשמעה מוסיקה מגוונת ומכל חדר בקעה שירה ונגינה של אחי ואחיותיי. אני זוכרת את עצמי כילדה מופיעה בסלון בפני המשפחה. כבר מגיל צעיר תמיד נמשכתי לכתיבה והיא הייתה לי בית למחשבות, להבעת רגשות, כשרציתי להגיד משהו- הייתי כותבת. בהמשך בגיל 13 התחלתי לכתוב ממש שירים ובמקביל התחלתי לנגן על גיטרה, כך נולדו השירים הראשונים שלי. הייתי באה עם גיטרה על הגב לבית הספר, משמיעה את השירים לחברות וגם סתם ככה היינו אוהבות לשיר יחד בהפסקות. בנוסף באותן שנים השתתפתי הרבה בתחרויות שירה ליוצרים ומאד אהבתי את זה."
שתפי במסלול חייך המקצועי
לאחר שהתחתנתי בגיל 21, עבדתי כסדרנית בהיכל אומנויות הבמה בהרצליה. התפקיד אפשר לי גישה אל מאחורי הקלעים ומפגש מקרוב עם האמנים. ניצלתי את זה היטב- נהגתי להביא להם דיסק עם שיריי וביקשתי שיקשיבו ואולי אחד מהשירים יתאים להם. כשסיימתי את לימודי התואר התחלתי לעבוד עם מתמודדי נפש, בין היתר עשיתי להם חוג מקהלה וזה היה המקום שלי להביא לידי ביטוי את המוסיקה. לאחר מכן עבדתי בתחום החינוך הרגיל והן בחינוך המיוחד. בכל מקום אליו הגעתי השתדלתי תמיד להכניס גם את המוסיקה, הרגשתי שדרכה יש לי עוד מה לתת לנפשות הנפלאות איתן אני עובדת. המוסיקה היא כלי אדיר שפותח משהו בנשמה ומאפשר לדברים אחרים לבוא לידי ביטוי. אני שמחה במה שעשיתי ובמקומות אליהם הגעתי, גם הרגשתי תמיד שהילדים מאד אוהבים אותי. אבל כל הזמן הייתה בי התחושה שיש יותר מזה, שמשהו אצלי לא מדויק עד הסוף ושהשליחות האמיתית והשלמה שלי- צריכה לבוא לידי ביטוי במוסיקה שאני יוצרת. הרגשתי שהשירים צריכים להגיע לכולם ושיש לי מה לתת איתם לעולם, שאסור שזה יישאר במגירה. כמובן שזה מאד מפחיד לעשות שינוי כזה בחיים והייתי צריכה עזרה כדי להבין את זה.
הלכתי לטיפול ממוקד שמאד עזר לי לדייק את עצמי, לקלף את הקליפות ולאפשר לעצמי להודות ברצונות שלי. כמובן שזה תהליך שלא קרה ביום אחד, זה לקח זמן…לאורך השנים לא זנחתי לגמרי את המוסיקה שלי, מידי פעם הייתי מופיעה ובעיקר המשכתי לשלוח את החומרים שלי לאמנים אחרים בתקווה שהם יוציאו אותם לאור במקומי כי חשבתי שזה יספק לי את הצורך ביצירה. לצערי זה לא קרה.
הניסיון האחרון לזה היה לפני כשנה וחצי, אז שלחתי שיר שלי לאמנית מוכרת מאד היום במדינה והיא הביעה התעניינות. הרגשתי שהנה זה סוף סוף הולך לקרות לי- אבל בסוף היא אמרה שהיא עסוקה בפרויקטים אחרים. באותו רגע פניתי לאלוהים, אמרתי לו, מה אתה רוצה שאבין מזה? מבחינתי השיר הזה, חייב לצאת לעולם. אם זה לא קורה דרכה – כנראה אתה רוצה שזה יקרה דרכי. באותה נקודה אני מבינה שכנראה זה מה שמייעדים לי מלמעלה, שמנסים לרמוז לי שאני עצמי צריכה לשיר את השירים. במקביל אמנים מוכרים אחרים ששלחתי להם שירים שלי – חזרו אליי עם תשובה ממש כזו – "את לא צריכה אותנו, את צריכה לשיר את השירים שלך בעצמך". לאט לאט הבנתי שזו כנראה המסקנה שאליה הייתי צריכה להגיע. כל חלקי הפאזל התחילו להתחבר.
למדת הוראה?
למדתי תואר ראשון במדעי החברה במסלול פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. התחום של הנפש מאד מעניין אותי ואני רואה בו קשר גם לעולם היצירה.
בעלך אשר, היכן הכרתם? ספרי על תמיכה שהוא מעניק לך
את אשר בעלי היקר הכרתי דרך המוזיקה. זה סיפור די משעשע.. הייתי אז נערה בת 18, ונהגתי להעלות הקלטות של השירים שלי לשני אתרים שהיו אז – 'במה חדשה' ו'ביכורים'. מדובר על תקופה של לפני שהיה בכלל יוטיוב, וזו היתה הפלטפורמה בה ניתן היה להשמיע את החומרים. אשר שמע שם שיר שלי והחליט להגיב לי משהו על העיבוד של השיר. אני פחות אהבתי את ההערה שלו אז עניתי בחזרה והסברתי על העיבוד, ומשם השיח התפתח… עברנו לדבר בטלפון וזה נמשך כמה חודשים עד שהחלטנו להיפגש. משם הכל היסטוריה.
לאורך כל השנים האלה היה ברור לאשר שאני צריכה לעסוק במוסיקה ומידי פעם היה אומר לי שהוא לא מבין בכלל למה אני עובדת בעבודות אחרות. זו אני שהרגשתי שאני צריכה ללכת "בתלם", לעבוד בעבודה מסודרת, משכורת מסודרת, ללמוד, להביא ילדים. לא הרשתי לעצמי להודות במה שאני באמת רוצה. כמובן שגם היום הוא תומך מאד בכל המהלך של השינוי וההתמקדות במוסיקה ומרגע שעזבתי את עבודתי כשכירה – הוא רק מחפש איך לתמוך ולעזור לי להצליח. בלעדיו לא הייתי יכולה לעשות את זה, התמיכה מהבית זה דבר חשוב מאד.
השיר החדש, על מה הוא מדבר?
השיר החדש נקרא 'אוסף אותי בחזרה', מדבר על הדרך שלי חזרה למוסיקה. כתבתי אותו כשהחלטתי שאני הולכת על זה עד הסוף, זה היה לפני שנה וחצי. בשיר אני מתארת את התחושה של לקפוץ למים, להעז, לשים בצד את כל הספקות ואת כל המהמורות שעברתי בדרך. בתעשיית המוזיקה עצמה גם לא קל וצריך לעבוד קשה כדי לפלס לעצמך דרך ומקום. המסקנה שלי, ועל זה מדבר הפזמון, היא שבסוף הכל תלוי במי שמכוון הכל מלמעלה, הוא מחליט מה יקרה, והוא זה שמרים אותי מהקושי, מהאכזבות שבדרך ונותן לי תקווה ואמונה להמשיך בדרך שלי.
יש אכזבות שחווית והרגשת שהשיר עוזר לך בהן?
כן. בשנה האחרונה חוויתי לצערי שתי הפלות. ההפלה הראשונה קרתה בסוף חודש שלישי כשלצערי העובר הפסיק להתפתח. השבר היה גדול, זה כאב עצום ואכזבה גדולה, כבר תכננו וחשבנו והנה זה לא צלח. ההפלה השניה התרחשה בשבוע צעיר יותר להריון. זו היתה תקופה לא פשוטה עבורי, לקחתי את זה מאד קשה. האובדן הוא אובדן ככל אובדן אחר בעיניי. בהריונות הקודמים הכל בא בקלות, פתאום כשזה לא עובד ככה – הבנתי כמה גדול הנס שכל הדבר הזה מבשיל לכדי תינוק בריא ושלם. זה כל כך לא מובן מאליו. רק עכשיו כשאני בהריון מתקדם ב"ה, אני מרגישה שאני יכולה לדבר על זה. חשוב לי גם להגיד שרק כשאני חושפת את זה בפני אנשים, בעיקר נשים – אני מגלה כמה עוד רבות וטובות עברו את זה. כמעט כל אחת שסיפרתי לה שעברתי את זה, אמרה לי "גם אני עברתי את זה". חלק מספרות על לידה שקטה שעברו… מכאן הבנתי שיש איזו הסתרה ואולי אפילו בושה סביב הנושא הזה וזה משהו שהייתי רוצה שישתנה בחברה שלנו. כשאשה יולדת תינוק בשעה טובה, היא עטופה, היא מקבלת תמיכה ועזרה והתעניינות. אך כשאשה עוברת אובדן כזה – היא די לבד.. אנשים גם הרבה פעמים לא יודעים איך לעזור במצב הזה או מה להגיד. זה משהו שהייתי שמחה שישתנה ושנשים תרגשנה בנח לדבר על זה, לכאוב את זה, לבקש תמיכה ולקבל אותה.
את השיר 'אוסף אותי בחזרה' כתבתי אמנם לפני ההפלות, אבל הרגשתי כאילו שוב מכוונים אותי מלמעלה, להבין שאנחנו לא יודעים הכל, ושהמסלול בו הלכנו הוא כנראה מה שהיינו צריכים לעבור, שכל מה שקורה הוא לטובה והיה צריך לקרות. אז לא לשקוע בעצב, לאסוף את עצמי ולקום מתוך הקושי.פתאום מילות השיר קיבלו משמעות כפולה עבורי.
תוכלי לשתף אותנו בטקסט שלו?
בחזרה/ מילים ולחן: ליעד אלון
אני קפצתי מצוק אבל עם חבל הצלה
לא היה לי ברור אם תגיע הנפילה
כמה בזיונות כמה השפלה
היה לי ברור שאצטרך כאן תפילהאני נפלתי עמוק אל תוך תהום חשוכה
לא היה לי ברור לאן אני ממשיכה
אם אנשים לא פשוטים אז איך אהיה חכמה
אמצא לי דרך לעבור עוד משוכהושם אתה עוטף אותי, מרים אותי
מדליק אותי באור של תקווה, באהבה
אוסף אותי בחזרהאני טיפסתי גדרות ונפלתי לבוץ
אני הושטתי פנים וחטפתי אגרוף
אני כבר לא חמוצה נשארתי רק חמודה
נשארנו לבד רק אני ואתהאני בכיתי המון לא היתה לי ברירה
תקבלו אותי ככה מהמגירה
השלם שלי גדול מסך חלקיו
אני בדרך שטוב לי וטוב לי עכשיוושם אתה עוטף אותי, מרים אותי
מדליק אותי באור של תקווה, באהבה
אוסף אותי בחזרהכי הכי חשוך לפני הזריחה
כי הבטחת מזמן שאת מצליחה
אנשים גדולים יאירו לך זריחה
כי הבנת מזמן שמצאת תשובהושם אתה עוטף אותי, מרים אותי
מדליק אותי באור של תקווה, באהבה
אוסף אותי בחזרהושם אתה עוטף אותי, מרים אותי
מדליק אותי באור של תקווה, באהבה
אוסף אותי בחזרהושם אתה הולך איתי מרים אותי
מזכיר לי שאני כבר לא לבד
אנ'לא לבד
אוסף אותי בחזרה
מה השליחות שלך?
אני מאמינה שהשליחות שלי היא דרך המוסיקה שלי, במילים, בלחנים. אני מרגישה שהשירים יכולים לחזק את המאזינים, כל אחד במה שהוא צריך. למילים יש כח, ולמנגינה יש יכולת להכנס אל הלב. הלוואי שאזכה לעשות הרבה טוב ללבבות של אחרים, לתת תקווה. זה מה שהייתי רוצה שיקרה.
החלומות המוזיקליים שלך?
הייתי רוצה שהשירים שלי יגיעו לכל בית בישראל ושיביאו טוב לעולם, להתברג בתוך תעשיית המוסיקה, לקבל הכרה ובעזרת ה' גם הצלחה.
פרדס חנה -כרכור והחיים בה כקן תרבותי שוקק חיים כיצד את משתלבת שם?
פרדס חנה בעיניי מקום מדהים. קודם כל כיף לחיות פה, לגדל פה ילדים. יש כאן אווירה מיוחדת שאין בשום מקום אחר, שלווה ואחווה, ויש כאן את האנשים הכי חמים ואוהבים שהכרתי. הנושא של ערבות הדדית מאד חזק פה ויש תחושה שכולנו מוקפים בטוב וברצון לעשות טוב לאחר. אנחנו כמשפחה ממש מרגישים ברי מזל לחיות כאן. מעבר לכך, פרדס חנה היא מקום מאפשר, שפתוח לכל סוג של אמנות ויש כאן ובכל האזור אווירה שמאפשרת להביע את עצמך ואת האמנות שלך וזו ברכה גדולה בעיניי.
ספרי עוד משהו שאנחנו לא יודעים עלייך
בשנה האחרונה יצרתי יחד עם בעלי גם כמה סרטונים הומוריסטיים, פארודיות לשירים מוכרים, בהם החלפנו את המילים לפי הנושא שבחרנו לצחוק עליו, בעיקר סביב חוויות הורות, זוגיות, חגים וכל האתגרים שבהם. התחלנו עם 'אמן על הבידודים' (אמן על הילדים) בו צחקנו על חוויית הבידוד בקורונה, 'התריסים' (רסיסים של רביב כנר)על הניקיונות בפסח ועוד. ההומור זה פן נוסף שקיים בי וכיף להשתעשע בזה מדי פעם. גילינו בעלי ואני שכיף לנו ליצור יחד ולצחוק יחד. הסרטונים זכו למאות אלפי צפיות ברשתות החברתיות, זה מאד כיף לדעת שהצלחנו לשמח הרבה אנשים.
את בקשר עם האמנים שמתגוררים בפרדס חנה-כרכור: חנן בן ארי, אברהם טל ועוד?
האמת שבעלי יותר בקשר עם חנן מאשר אני, כי הם לומדים תורה יחד מידי שבוע. חנן אדם מקסים ושובה לב בצניעות ובכשרון שלו והוא השראה גדולה. עוד לא יצא לנו ליצור מוסיקה ביחד אבל הכי אשמח שזה יקרה. בינתיים רק שמעתי שהוא צפה בסרטון הפרודיה שעשינו על שירו 'אמן על הילדים' והוא אהב וצחק מזה מאד. את אברהם טל טרם פגשתי ואשמח מאד לעבוד איתו וישנם כאן אמנים מצוינים נוספים שאשמח לשתף איתם פעולה.
שתפי ביצירתך, מה ההשראה לכתיבה?
ההשראה שלי בכתיבה היא מחיי היומיום בכל מיני סיטואציות שקורות לי או שאני נתקלת בהן. כל אירוע, מקטן ועד גדול -יכול לעורר בי את הכתיבה. זה יכול להיות משהו שקרה לי היום או הצטבר מהתקופה האחרונה, זו יכולה להיות כתבה שקראתי, משפט מקסים שהאחד הילדים אמר לי, או אנשים מיוחדים שפגשתי וכו'. גם מקרים של כעס, עצב וכדומה יכולים לעורר בי את היצירה ובמובן הזה להוות עבורי פורקן לרגשות. אחרי הכתיבה אני תמיד ארגיש טוב יותר, מעין ניקיון כזה.
את אישה דתיה- האם את מופיעה בציבור?
היכן ?והיכן היית רוצה להופיע באזור?
זו סוגייה שלאורך השנים התחבטתי בה רבות. כשהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, החלטתי לעשות שאלת רב ולשמחתי הוא התיר לי לשיר לכולם.
אני מופיעה כיום באירועים סגורים שמזמינים אותי אליהם, במסגרות חברתיות ובתי ספר וגם בכל מיני מקומות קטנים כמו בתי קפה. הייתי שמחה להופיע באירועים קהילתיים באזור וכמובן בכל הארץ, לפגוש קהלים שונים, להביא את עצמי בצורה הכי כנה שיש מול המאזינים.
מי האמנים מעוררי השראה עבורך? עם מי היית רוצה לשתף פעולה, או שישיר את שירך?
וואו, הרשימה ארוכה מאד… יש לי המון תוכניות והמון רעיונות לשיתופי פעולה. החומרים שלי די מגוונים כך שברשימה שלי נמצאים שמות מסגנונות שונים, החל מנורית גלרון ועד סטטיק.. נראה לי שזה די מכסה את הכל.
