אריה זיתוני ראש מועצת בנימינה לשעבר, איש ציבור עתיר זכויות וזה שעשה מתיחת פנים למושבה המנומנמת, הקים שכונות, גנים ואת בית ספר אמירים, חתום על פרויקטים רבים לטובת החינוך והספורט ועוד עשייה מבורכת.
בדרכי לדייט עם זיתוני, חלפתי דרך שער ישי, שער המנציח את ראש מועצת זכרון ישי שיבובסקי, צבט לי בלב ותהיתי האם ראש מועצת בנימינה ונבחריה ישכילו להנציח את האיש בחייו? שיראה וירגיש קצת נחת בערוב ימיו. אולי שכונה שתקרא על שמו אולי בית ספר ע"ש אריה זיתוני או מתנ"ס?
רגע לפני שהגעתי לביתו חשבתי כיצד אמצא אותו ומה נפלאות הגיל עשו בו?
קבלת הפנים היתה מפתיעה במיוחד בממלכה של זיתוני, הפרלמנט עוד רגע מסתיים. ולא, לא פרלמנט של גמלאים אלא פרלמנט מגוון עם אנשי ציבור מבנימינה ומהאזור, המגיעים לביתו מדי יום לגמוע מתבונתו עוד. החיים על פי זיתוני – בגיל 84, האיש תחת גפנו וזיתו, שפע של נחת ממשפחתו ומנכדיו האהובים ויש לו גם זוגיות חדשה.
אני נפגשת איתו בבוקר שימשי, ציפיתי לפגישה עם פנסיונר מצוי המתרפק על עברו, שום דבר לא הכין אותי לאנרגיות המופלאות של האיש ולשיחה הכנה והקולחת מפוצצת בכריזמה, חכמה ודעת. והיה צחוק ושירה לגמרי מרשימה.
כזה הוא האיש שמסמל יותר מכל מנהיג ארץ ישראל היפה.
התגעגענו אז באנו.
חודשים ארוכים ששמו של ראש מועצת בנימינה לשעבר אריה זיתוני מהדהד לי בראש, מה שלומו היום, אחרי שנים רבות גדושות בעשייה מאסיבית ושליחות ציבורית, איך החיים בפנסיה? שמעתי בצער שבשנים האחרונות איבד את בתו והתאלמן מאשתו. תהיתי כיצד הוא מתמודד עם החיים לבד, והאם יש חיים אחרי הפוליטיקה? חשבתי גם על האוכלוסייה החדשה במושבה שראוי שתכיר את האיש ותדע על תרומתו.
אזרתי אומץ ופניתי אליו והוא הסכים לראיון איתי, עשיתי פעמיי לבנימינה, ברדיו – שיר של נתן אלתרמן בביצוע ברי סחרוב:
"עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא-והדרך עודנה נפקחת לאורך-וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך, עובר אורח-והרוח תקום ובטיסת נדנדות-יעברו הברקים מעליך וכבשה ואיילת תהיינה עדות-שליטפת אותן והוספת ללכת שידיך ריקות ועירך רחוקה-ולא פעם סגדת אפיים לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה-וצמרת גשומת עפעפיים.״
לרגע הרגיש שהשיר כאלו נכתב עבורו וחשתי געגוע לאיש ולתקופתו היפה. בדרך חלפתי לצד השכונות שזיתוני הביא לבנייתן, בית ספר אמירים והמושבה היפיפייה שגדלה. הגעתי לביתו ברחוב המסילה, בדיוק רכבת של בוקר חולפת.
מה שלומו של אחד האנשים היקרים שתרמו את מיטב שנותיהם לפריחתה של בנימינה? האם יואיל ראש המועצה להנציח את עשייתו?
מגיעה לבית זיתוני, עוצרת בגינה המטופחת רחבת הידיים שמתהדרת בניחוחות עצי פרי של ארץ זבת חלב ודבש אותה מטפח באהבה. הבית שבו מתגורר זיתוני הוא צריף שנעקר והועבר יחד עם האיש לפני שנים רבות משכונה אחרת וטויח, נראה צנוע במיוחד כאילו שהזמן עמד מלכת. האסוציאציה שעלתה בי הוא הצריף של בן גוריון עם החזון ליישב את השממה, המקבילה לסיפור המשפחה שהרי גם אבא של זיתוני נשלח ממקווה ישראל להפריח את בנימינה. זיתוני הוא סמל, איש ציבור עם לב ענק, ועשייה אדירה שהטביע את חותמו בכל שעל במושבה ושינה את פניה של בנימינה במתיחת פנים של שכונות חדשות, תרבות וחינוך ותשתיות חשובות. תרומתו מיתגה את המקום שהפך בשנים האחרונות לפנינה נדל"נית מבוקשת.
זיתוני נולד לפני 84 שנים ב-7.3.39 בפורים, "תמיד הייתי שמח, השנה זה יוצא שוב בפורים. יש לי שתי בנות ובת (מתבדח). בתי הבכורה נירית ז״ל שנפטרה מסרטן לפני מספר שנים וממנה יש לי שלושה נכדים ונינה. הבת האמצעית טלי (שמואלי) גרה בזכרון יעקב ויש לה שלושה ילדים, שתי בנות ובן, ובתי מאיה אמא לשלושה ילדים. סך הכל זכיתי לתשעה נכדים – ארבע בנות וחמישה בנים ונינה.
"לפני כשנתיים ימים התאלמנתי מטובה אישתי, שחייתי איתה 62 שנים. אישה לדוגמא, אשת חיל מי ימצא, ליוותה אותי בכל מערכות חיי הציבוריים, טובה היתה ניצולת שואה. הקמתי ליד המועצה אנדרטה להנצחת השואה וזה היה בהשראה שלה. היא כל הזמן אמרה שלא יכול להיות שלא תהיה הנצחה ראויה לשואה. האנדרטה חשובה ומרגשת היות וכל ילדי בנימינה שותפים לה, במחווה סמלית הם הטביעו את ידם בבטון של האנדרטה וזה מקום יפהפה -השקעתי בו את נשמתי.
טובה היתה אחות במקצועה, עבדה כחיילת במחלקה האורתופדיה וטיפלה בפצועי צה"ל. הכרתי אותה כשהיתה חובשת בפיקוד צפון, זה היה בשנת 1959. טובה נולדה ברומניה, בעיר יאס. זכיתי לנסוע איתה ועם בנותיי לטיול שורשים לרומניה, לראות את הבית שגדלה בו ולשמוע את הסיפורים שסיפרה תמיד על ילדותה".
אריה זיתוני נולד בבנימינה ברחוב המייסדים. רביעי למשפחת זיתוני. "אחותי הבכורה אסתר, היתה זמרת, השני – בנימין לוחם לח"י, שירת בחטיבה 9, מלח הארץ ואדם משכמו ומעלה, אחריו יפה אחותי, ואני בן הזקונים, מספרים שנולדתי בדיוק כשאסתר אחותי הגדולה התחתנה. לצערי כל האחים שלי והגיסים נפטרו. ובכלל בבנימינה היום נותרו ארבעה בני המייסדים האחרונים, ואני ביניהם.
הוריי, אבא שלי יצחק זיתוני בוגר מקווה ישראל מחזור 3. הברון בחר שלושה אנשים ביניהם אבא, בגלל הידע שלהם בחקלאות אותו למדו היטב במקווה ישראל. אבא לא היה נשוי והמליצו לו לנסוע לרחוב תבור בתל אביב שם התגוררה משפחת זיידמן שהגיעה מרוסיה ולה 3 בנות. אבא אכן נסע לתל אביב והכיר והתאהב באחת מהבנות האלה. שושנה קראו לה. הם היו זוג משמיים. לפני 4 שנים עשינו אזכרה 50 שנה למותם של הוריי, עשינו שלט לזכרם שם נכתב סיפור חייהם. והיה אירוע מרגש למשפחה הנרחבת בהשתתפות 250 איש כאן אצלי בחצר הבית.
זיתוני
זיתוני הוא שם משפחה יהודי שמקורו בספרד ופירושו "עץ זית".
עץ הזית מסמל יותר מכל עץ אחר את שורשיותו וחיבורו לארץ ישראל. הזית מופיע אינספור פעמים בתנ"ך ולא בכדי נמנה הוא על שבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל "ארץ זית שמן ודבש". חוסנו וכושר הישרדותו של עץ הזית יחד עם סימולו בעץ השלום.
מה הוריך דאגו להנחיל לך?
ההורים שלי הנחילו לי שני דברים, הראשון – שבשביל לקדם את עצמך בחיים אתה חייב מקצוע, ולכן הם דאגו שאלך לבית ספר מקצועי ללמוד נגרות. נגר או מסגר אלה מקצועות שיביאו לך פרנסה, אין חיים אחרים, חייבים לעבוד בעבודה פיזית. ועוד דבר שהוריי הנחילו – תמיד תהיה אדם ישר ותדאג לזולת, לדאוג לאחרים.
אבא למרות שהיה מהליברלים העצמאיים המליץ לי ללכת להסתדרות למקום של אנשים עובדים. שמעתי להוריי והלכתי בדרכם.
כיצד הגעת לעבודה ציבורית?
כבר בתור ילד ראיתי כיצד מתנהלת המושבה, וכבר אז הבנתי שצריך לעשות משהו ולשפר את המצב, לא היו מדרכות ולא כבישים כמו שצריך. בהמשך כשחזרתי מהצבא באותה תקופה החלה פעילותי והקמתי את הפועל בנימינה שהביאה בשורה ספורטיבית חברתית למושבה שבאמתחתה שלל ענפי ספורט כמו כדורסל וכדורגל והיתה מבורכת למושבה. עבדתי שם ברבע משרה אחר הצהריים. בבוקר הייתי בעבודה שלי.
זאת היתה חגיגה של ספורט למושבה, הקמתי את בית הפועל ואז יום אחד באו אלי ואמרו לי שיוצא מכרז למזכיר מועצת הפועלים והציעו לי להתמודד. לשמחתי ניצחתי ובמשך 25 שנה זה היה לטפל בעובדים, באנשים, וזה היה תפקיד חשוב ובעל משמעות. באותה תקופה להסתדרות היתה תפקיד מפתח חשוב – קופת חולים היתה של ההסתדרות ומי שלא שילם מיסים לא יכל לקבל טיפול. גם בנק הפועלים היה בנק קשור למתן הלוואות לחברים, ומי שלא היה חבר היתה לו בעיה לקבל הלוואה. אני זוכר שכשיצא חוק הבריאות הייתי הכי מאושר בכך שיש לכולם ביטוח בריאות. אני זוכר מקרה של עולים חדשים שהגיעו מרוסיה והחליטו לעשות ביטוח במכבי והיו זקוקים לניתוח מציל חיים ואני סייעתי להם. פעם היה הכל בידי ההסתדרות שהיה לה כוח אדיר. 25 שנה הייתי אחראי על זכרון יעקב, פוריידיס, יישובי חוף הכרמל וג׳סר א זרקא הייתי מזכיר מועצת פועלים אזורי.
משם המשכתי והתמודדותי פעמיים לראשות המועצה ונוצחתי על ידי מוטי קירמאיר ובפעם השלישית ניצחתי.
התרומה שלך לבנימינה
הקמתי שכונות חדשות כרמי בנימינה ובית הכרם, שתי שכונות חדשות לתפארת. בשיכון עשיתי תוכנית שתאפשר בכל בית לבנות עוד בית בחלקת ההורים וזה נתן פתרון דיור לדור בהמשך. דאגתי לשכונה של 101 דירות לזוגות צעירים, דירות קטנות. התחלתי תוכנית של פינוי ובינוי שלצערי עד היום לא יצאה לפועל. בניתי תשתיות לבניית הביוב החדש אותו הובלתי עד חדרה.
בנושא החינוך והתרבות הקמתי בית ספר חדש "אמירים" על שם מגלי אברהם ראש המועצה לשעבר. בנינו גני ילדים, קלטתי את גבעת עדה ובניתי גם שם תשתיות חשובות, גנים ציבוריים, מגרשי ספורט, מגרשי טניס והכל תוך ארבע שנים, שממש שינו ללא הכר את גבעת עדה.
15 שנים מאז שסיימתי את התפקיד לא ביקרתי את הנבחרים אחריי.
חלק גם נהרס כמו בוסתנים. בכל שכונה היה בוסתן תאנים, לא השקו והכל נהרס, עצים נכחדו. בתקופה שלי כל ילד נטע עץ מסביב לבנימינה. הכל נעלם.
מה לא הספקת לעשות?
לא הספקתי להנציח את אהוד מנור. התחלתי במהלך מסודר של החלפת הקרקע של היזם שקנה את בית ההסתדרות שם רציתי להפוך את המקום לבית אהוד מנור. היו אנשים שניסו לטרפד ובסוף גם הצליחו. בית ההסתדרות נהרס והקימו שם בתים ואין היום הנצחה ראויה לאהוד מנור.
התכנון שלי היה לבנות טיילת שתוביל מהמחצבה לבית אהוד מנור וקהל יקבל בבית ההסתדרות אירוע לזכרו וזה היה אבן שואבת לבנימינה ואת הדבר החשוב הזה לא הצלחתי להוציא לפועל.
100 שנה לבנימינה
אהוד מנור כתב בשיריו הרבים על מחוז ילדותו – "אי שם עמוק בתוך תוכנו, טמונים קולות וזכרונות, מראות רבים שכבר שכחנו – ספרי פלאים ומנגינות – כל זכרונות ימים ימימה, החלומות הראשונים וכל מילה של אבא אמא שנאמרה לפני שנים"
בנימינה זה החיים שלי.
נוסטלגיה. אני נולדתי בה ואני אוהב את בנימינה לא חשוב איך היא נראית. כשאני יוצא אני נושם את האוויר של בנימינה, זה החיים בשבילי, מקום שבו נולדתי, גדלתי, התפתחתי, פיתחתי.
מה אתה מאחל למושבה שחוגגת 100?
לכבוד ה-100 שנים לבנימינה אאחל שתפרח ותשגשג ושמקבלי ההחלטות ישכילו להבין ויצליחו להוציא את הרכבת מתוך היישוב לכביש ראשי, שהמסחר יתקדם וישגשג במושבה, והכי חשוב זה לאחד את המושבה תוך הוצאת הרכבת למטה. בנימינה הפכה להיות מגרש חניה של כל המדינה וצריך להוציאה מכאן.
איך החיים בפנסיה – כיצד אתה מעביר את הזמן?
"אני היום בגיל 84 וטבעי שבגיל זה יש קצת מחלות ובעיות החיים. אני מתגבר על הקשיים, נושם את האויר של בנימינה.
אני מתחיל את הבוקר כאן במרפסת, ככה אני מתחיל את הבוקר שלי עם פרלמנט חברים מגוון וקבוע- עו"ד שימי קדוש, עאבד מוואסי, עו"ד יהודית דה לנגה ועוד חברים שבאים לכאן כל בוקר, אנחנו מדסקסים על מערכות החיים אם זה בפוליטיקה, אקטואליה, בספורט וכל דבר.
שפע של עצי פרי שאני מגדל בגינה מנדרינה, לימון, פקאן, אגוז מקדמיה, מנגו, תפוזי דם, ותפוז הכל יש בחצר הזו. מכאן אני צופה ורואה את בנימינה פורחת.
הבית שלי שבו אני גר 58 שנים היה פעם צריף שהועבר משכונה אחרת לכאן, בצריף עשיתי טיח והוא נראה בית רגיל."
פתאום היה לי ויז׳ן, הצריף של זיתוני כמו הצריף של בן גוריון, שניהם הגיעו להפריח את השממה עם חזון הציונות.
ביתו של אדם מעיד על אישיותו, אורח חייו ותפיסת עולמו. המבקרים בצריף זוכים להתוודע לדמותו של בן-גוריון כמו גם בבית של זיתוני.
"מיום שיצאתי לפנסיה החלטתי שאני מנתק את עצמי מהנושא הציבורי. שאני בעיקר נהנה מהמשפחה, מבלה, מטייל. כמובן מסייע לאזרחים ואני עושה זאת באהבה גדולה. לשמחתי יש לי עדיין את הקשרים במשרדים השונים, בוועדה ובמועצה.
רוב הזמן שלי הוא למען המשפחה והחיים הפרטיים שלי ויש לי גם חברה כי החיים ממשיכים."
מה הכי חשוב בחיים?
הכי חשוב בחיים עבורי הוא לראות את המשפחה מסתדרת ומתקדמת בחייה ו"מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת" ואני תודה לאל זכיתי למשפחה נהדרת ומצליחה, הנכדים משרתים ביחידות הטובות ביותר ואני בר מזל שזכיתי במשפחה למופת.
חלומות שלא הגשמת
אם הייתי חוזר אחורה בזמן הייתי עושה ורוצה אותו דבר מלבד הפטירה של בתי נירית ז"ל. כל מה שחלמתי בחיי -זכיתי – משפחה טובה, חיים טובים, עבודה ושליחות ציבורית, פרנסה טובה, עזרה לזולת, זה כל מה שחפצתי.
סבאות
אני חש תחושה גדולה של נחת מהנכדים, אני בקשר טוב ומאוד קרוב אליהם. עם רז (הזמרת רז שמואלי) אין יום שהיא לא מתקשרת אלי ומשתפת אותי. יש לנו המון במשותף, אני אוהב מוסיקה קלאסית קלה, תמיד השמעתי לה מוסיקה קלאסית, זה היסוד של המוסיקה ואני שר איתה בכל הזדמנות ואני בכל פעם מתרגש מחדש.
אני מנגן במפוחית וחצוצרה. בעבר ניגנתי בתזמורת בנימינה. לכבוד יום הולדתי קנו לי הנכדים חצוצרה חדשה והחצוצרה הישנה שעליה חרוט בנימינה, נלקחה כמוצג מוזיאוני ונשמרת אצל החתן שלי.
השיר האהוב עליך
השיר הכי אהוב עלי הוא ״אל נא תאמר לי שלום״.
אל תגיד שלום תגיד להתראות זה מה שאני אוהב וזה שיר חיי. אני בכל הופעה של רז נכדתי אני שר אותו איתה.
מי שכתב והלחין את השיר הזה הוא טולי רביב שהיה עם יפה ירקוני בלהקת החישטרון של חטיבת גבעתי, וחיבר לה כמה מלהיטיה הראשונים ("שחרחרות") וביניהם גם את השיר הזה… הצליל הסלוני של הטנגו, הפסדובלה והרומבה היה אז פופולרי מאוד במסיבות הריקודים ובבתי הקפה ושירים רבים נכתבו באותן שנים בסגנונות אלה. הוא הוקלט לראשונה בספטמבר 1948.
