לקראת חודש המודעות לסרטן השד בניין מועצת פרדס חנה-כרכור יואר בוורוד לאורך כל חודש אוקטובר, נבחרת "גמאני רצה" של האזור תככב
בקמפיין שיפורסם ברחבי המועצה, ויתקיים אירוע דגל חברתי במטרה להעלות את המודעות לסרטן השד.
סרטן השד היא המחלה הממארת השכיחה ביותר בישראל ובעולם המערבי בכלל ומידי שנה מאובחנות במדינת ישאל כ-5,000 נשים כחולות בסרטן השד. ככל שהמחלה מאובחנת בשלביה המוקדמים סיכויי ההחלמה והריפוי גדלים ומגיעים לכ-90%. החודש מציינים במדינת ישראל את חודש המודעות לסרטן השד במטרה להגביר את המודעות למחלה, לסייע באבחון מוקדם שלה וכך להגדיל את סיכויי הריפוי ממנה.
בשל החשיבות הרבה של גילוי מוקדם של סרטן השד, מועצת פרדס חנה – כרכור יצאה בקמפיין ייחודי שמטרתו לעודד את נשות המושבה לגשת, להיבדק ואולי אף להציל את חייהן. את הקמפיין מובילות קבוצת "גמאני רצה" אזורית שחברות בה נשים מפרדס חנה – כרכור, גבעת עדה, בנימינה, זכרון יעקב, קיסריה ויישובים נוספים באזור.
"גמאני רצה" הוא מיזם ארצי חברתי של קבוצות ריצה קהילתיות ללא תשלום. הקבוצה מורכבת מנשים שמתמודדות או מחלימות מסרטן השד או סרטן נשי אחר (שחלות, רחם וצוואר הרחם). את הקבוצה באזורנו מובילה מאמנת הריצה והכושר המוסמכת, קרן עמרוסי בהתנדבות מלאה.
מאות נשים משתתפות מדי ערב באימוני 'גמאני רצה' בפארקים הציבוריים ובמרחבים הפתוחים ונהנות מאימוני ריצה וכושר מגוונים ומאתגרים. הקבוצה שפועלת באזורינו מרבה להתאמן בשביל סובב פרכו"ר, שביל פיזי באורך 24 ק"מ המקיף את המושבה פרדס חנה – כרכור ויוצר חיבור של תושבי המקום עם אתרי המורשת והטבע המקומי.
פרויקט "גמאני רצה" מושתת על שני צירים מרכזיים. הראשון, העבודה שפעילות גופנית וריצה בפרט הוכחו באופן מדעי כתורמות לבריאות של כל אדם ובפרט להפחתת תופעות הלוואי המתלוות לטיפולים ושמירה על משקל תקין שעה שחלק מהטיפולים מובילים להשמנה. הציר השני והמשמעותי עוד יותר הוא הציר המנטלי והחוסן הנפשי, הריצה מסייעת לשמירה על הנפש והקבוצה מאוחדת ומתוך תחושת הזדהות וחיבור הנשים החברות בה תומכות אחת בשנייה.
את הקבוצה האזורית של "גמאני רצה" מובילה המאמנת לריצה למרחקים, קרן עמרוסי אשר כחלק מהכשרתה גם מטפלת הוליסטית רב תחומית "מעבר לריצה הליווי והתמיכה הרגשית היומיומית והרוח הגבית היא חלק בלתי נפרד מהקבוצה העוצמתית הזו".
קרן מספרת: "הריצה הביאה לי תקווה מתוך האפילה. התחלתי לרוץ בגיל 36 כשהתוודעתי שלא אוכל ללדת יותר לאחר לידת בתי השלישית ומאז אני בוחרת לרוץ אל החיים כבר כתשע שנים. כאישה שמהותה לייצר חיים נפגעה חזרתי שוב לאותן תחושות ריק וכאב של גיל 6 בו עברתי חרם בשל היותי כבדת שמיעה. בגיל 36 בחרתי לייצר חיים בדרך אחרת, הרכבתי את מכשירי השמיעה ויצאתי אל הטבע כאן בכרכור, כאן גיליתי את שאהבה נפשי, כאן בשדות כרכור. הצלחתי לשמוע את כל מה שלא זכיתי כל חיי, את עצמי, את ציוץ הציפורים, הגשם והחיים. הוסמכתי להיות מאמנת ריצה למרחקים ומאז אני רצה ולא חדלה.
אימי אהבה כמותי את הטבע ובחרה להתגורר בכרכור בסמיכות אליי ואל אחותי. בכל יום היא הייתה מבקשת ממני לצעוד עימה, אפילו למספר דקות בטבע. אימי חלתה בסרטן נדיר שהתגלה בשלהי הקורונה והקרקע נשמטה מתחת לרגליי. ביום בו התגלתה מחלתה לא הפסקתי לרוץ ועבור אימי זה היה סימן שאני לא מוותרת ובוחרת בחיים. אמי נפטרה בגיל 69 ובחרתי להנציח אותה ולהמשיך את ערכיה של הנתינה והתרומה לקהילה בריצה ובמיזמים קהילתיים שונים.
טרם גילוי הסרטן אצל אימי הייתי בקשר עם עמרי, מייסד קבוצת "גמאני רצה" במטרה להיות מאמנת של קבוצה באזור אולם באותה התקופה לא היו מספיק נשים להקים קבוצה בכרכור והיא הוקמה בבנימינה. כאשר אימי נפטרה חידשתי את הקשר עם עמרי וביקשתי להצטרף לקבוצה האזורית בתור מאמנת.
הקבוצה גדלה וצמחה וכיום אנחנו מונות 30 נשים אשר נפגשות לריצה משותפת בשדות כרכור. חתך הגילאים בקבוצה נע מגילאי ה-30 ועד 60 פלוס. הקבוצה מורכבת ממחלימות וחולות אשר בוחרות להתאחד יחד, לשתף, לחבק ולהיות שם אחת בשביל השנייה. הקבוצה פועלת 24/7 והיא מעבר לריצה פיזית, יש לה אספקט נפשי של תמיכה, אהבה, הכלה. בריצה לעומת ההליכה קיימים מצבים בהם 2 כפות הרגליים מנותקות מהקרקע והגוף כולו נמצא באוויר לשבריר שניה, מדובר על תחושת ריחוף שמעלה את הערך העצמי ואת תחושת החוזק, העוצמה והניצחון מה שמגביר את יכולת ההתמודדות עם האתגרים בצורה מטיבה.
הנשים האלו הן עבורי הזכייה הגדולה בחיי, מתוך השבר העמוק שחוויתי פניתי לאמן את הקבוצה ואני גאה לאמן נשים כל כך חזקות שבחרו בחיים. אני מלווה אותן מעבר לריצה ומעניקה את התגובות, השמחה וכל האהבה לה אני זוכה מחברת אותי לצוואתה של אימי – ובחרת בחיים. מחלימה שהכרתי אמרה לי משפט שמהדהד לי בראש – שרק מי שעומד על סף תהום באמת מבין את זה. אמא שלי נפטרה ביום ג', זהו יום האימון של בנות "גמאני רצה", זהו פרויקט חיי, כל אחת מהן היא קרן אור עבורי וכולן יחד שמש אחת גדולה המאירה את העולם ויוצרת חיים על פני האדמה ובליבי בכל יממה ויממה."
כאמור, בקבוצת "גמאני רצה" שמובילה את הקמפיין לחודש המודעות לסרטן השד שותפות נשים מהישובים הסמוכים ובניהם בנימינה, גבעת עדה, קיסריה וזיכרון יעקב.
אולגה אלוני מפרדס חנה מספרת כי: "לפני קצת יותר משנתיים, ביום הולדתו של בני הבכור חשתי כאב קל בשדיים שנמשך מעל לשבועיים וגם לי לאי שקט. מיששתי את איזור הכאב וגיליתי גוש קטן בגודל אפונה.
תחילה לא ייחסתי לכך חשיבות, הייתי בטוחה שאני מדמיינת ושזה כלום. שיתפתי חברה על כך ופניתי לכירורג שד כשבסוף הבירור הגיע הממצא שאני מתמודדת עם סרטן שד אלים בדרגה 3 שלב 2. נכנסתי להלם והתחלתי לעבור בדיקות וטיפולים שונים.
קיבלתי המלצה להצטרך לקבוצת הפייסבוק של "גמאני חליתי בסרטן השד" ושם קראתי על מחקר שנעשה על חשיבות הריצה כהתמודדות עם סרטן השד. באותו היום גיליתי שנפתחה קבוצה של "גמאני רצה" בבנימינה שלימים הפכה להיות בפרדס חנה. הכרתי את עולם הריצה והשתתפתי לפני כבר במרוצים. הריצה היא ספורט נפלא שניתן לבצע בכל מקום, בכל זמן וכמעט בכל מזג אוויר. עם הקבוצה עברתי את כל ההתמודדויות – את הניתוח הראשון, הניתוח השני, ההקרנות, הכימותרפיה ואת גילוי סרטן השד אצל אחותי. קבוצת "גמאני רצה" פרדס חנה – כרכור היא בשבילי כמו משפחה, הכרתי חברות חדשות שמבינות אותי ואת החששות שלי ומעודדות אותי. המפגשים נתנו לי כוח, סיפוק, ביטחון, הרגשת מסוגלות ואושר רב. אני מבקשת שתלמדו מהסיפור שלי, אל תהססו וגשו להיבדק. קל זה לא אך גילוי מוקדם מציל חיים וזה כל ההבדל."
פנינה בן דוד מפרדס חנה שחברה בקבוצת "גמאני רצה" מספרת על הגילוי שלה: "כחצי שנה לפני הגילוי בבדיקה שגרתית היה לי חשד לממצא שהתברר כשפיר. לאחר כחצי שנה זומנתי לבדיקת מעקב שהתבצעה בחודש המודעות לסרטן השד. לצערי, התברר שהגידול אינו שפיר אך שמדובר בגילוי מוקדם. לאחר שסיימתי את הטיפולים והחלמתי הצטרפתי לקבוצת "גמאני רצה", אני שבחיים לא רצתי, לא בבית הספר ולא בחיי, למדתי לרוץ מאפס.
מעבר לחברותא שהפכנו ולמשפחה הגדולה שאנחנו, אני זוכה לסיפוק עצום מיכולותיי שהפתיעו אותי וסיפקו לי אנרגיות, אושר, סיפוק ומרץ. כשאני רצה אני מרגישה חיונית ושמחה".
ניצנה אביטן, תושבת קיסריה וחברה בקבוצת "גמאני רצה" מספרת: "במהלך בדיקה שגרתית בשנת 2010, נכנסתי למסע לא מוכר, התמודדות עם סרטן השד. חשתי פחד, עצב וכעס.
התחלתי לעבור טיפולים וניתוחים ששינו אותי לחלוטין – מאישה ג'ינג'ית עם תלתלים ארוכים הפכתי להיות צל של עצמי בלי שיער ועם הרבה כאבים. נכנסתי למסע של הישרדות, קיבלתי כל טיפול בהבנה, באהבה, רק את החיים ראיתי מול העיניים, את הבנות מתחתנות, מביאות לי נכדים זה מה שהחזיק אותי. האופטימיות, השמחה והאמונה החליפו את הפחד והכעס. את "גמאני רצה" הכרתי בשנת 2012 והקבוצה הצילה אותי נפשית. היום ברוך השם אני בריאה ושומרת על כושר עם הקבוצה, אנחנו רצות בשבילי פרדס חנה וניהנות מהחיים".
חברה נוספת בקבוצת "גמאני רצה", סמדר בן עזרא מכרכור מספרת: "הגילוי המוקדם הציל את חיי.
כשגיליתי שאכן מדובר בסרטן קיבלתי על עצמי שלוש החלטות שמלוות אותי עד היום. הראשונה, שאני שומרת על אופטימיות מרבית. השנייה, שאני מתמודדת כל יום ביומו עם האתגרים שבו ולא חושבת על המחר. השלישית, לקרוא לסרטן סרטן ולא המחלה כדי לא להעצים את הפחד.
לשמחתי, הצלחתי להתגבר על הסרטן. הגילוי המוקדם הציל אותי מטיפולי כימותרפיה וכיום אני לוקחת כדור למניעת חזרתו של הסרטן וכדורים נוספים נגד תופעות הלוואי.
אחת הדרכים להתמודד עם המשבר הזה הייתה העיסוק בספורט. קבוצת "גמאני רצה" מהווה עוגן של שפיות עבורי, הריצה מנקה את הראש, מרגיעה את הנפש ומחזקת את הגוף. שמתי לעצמי כמטרה אישית להגביר את המודעות לגילוי מוקדם, לא רק בחודש אוקטובר אלא תמיד. לכי להיבדק, גילוי מוקדם מציל חיים".
גם יפעת וסרמן מבנימינה חברה בקבוצת "גמאני רצה" ומספרת: "לפני כ-5 שנים חשתי כאבי גב עזים והרופאים הפנו אותי לפיזיותרפיה. כעבור זמן מה חשתי בגוש בשד והאבחנה הייתה שיש לי סרטן שד גרורתי שלב 4 שהתפשט לעצמות. סבלתי מכאבים נפשיים ופיזיים קשים מנשוא והרופאים אמרו שלא ניתן להציל את חיי ושהם ינסו להאריכם. לא האמנתי שאוכל לרוץ, וכבר שנתיים אני מתאמנת בקבוצת "גמאני רצה", אני לומדת שיעור חזק על מהי התמדה, על כוח רצון ואמונה בכוחו של הגוף לריפוי. כיום אני מקבלת טיפולים ונמצאת במעקב רפואי צמוד ומה שמשפר את מצב רוחי ומפחית את כאבי זו הריצה. הקבוצה נותנת לי כוח ותחושת שייכות.
הקבוצה מצילה את הנפש שלי ונותנת לבנותיי אמא חזקה ובריאה ושמחה יותר. בקבוצה הכרתי חברות לחיים שמבינות לליבי, לבד לא הייתי יכולה".
לקראת חודש המודעות לסרטן השד מועצת פרדס חנה – כרכור בשיתוף עם קבוצת "גמאני", ומתחם אלון עין שמר השותפים לדרך ומובילים את האירוע החברתי להגברת המודעות לסרטן השד. את האירוע תנחה קרן עמרוסי מאמנת הקבוצה.
מדובר על צעדה-ריצה חברתית להעלאת המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד המתחם אלון אין שמר בתאריך 13 לאוקטובר 2022 החלה מהשעה 16:30 במפגש היו צלמי מגנטים, מסיבה עם די, ג'יי ומהפתעות למשתתפים.
פעילות מבורכת נוספת היא של עמותת "שלובות", עמותה המשמשת תמיכה חברתית לנשים וגברים המתמודדים עם סרטן באמצעות מפגשי פנאי ללא עלות ברחבי הארץ. מטרת המפגשים היא יציאה מהשגרת הטיפולים, הניתוחים ובתי החולים כדי למצוא חיבור חדש לחיים דרך שמחה, הנראה וחברויות חדשות.
שרון כהן, מנכ"לית עמותת שלובות – חיבור חדש לחיים מספרת: "שלובות מארחת את נשות פרדס חנה כרכור למפגשי פנאי והנאה אחת לשבוע. מטרת המפגשים היא יציאה משגרת הטיפולים והבדיקות המכבידות. המפגשים מתקיימים בימי ג' בשעות הבוקר ובכל שבוע מתקיימת הרצאה או סדנא, יצירה או תנועה.
כמו כן אנו יוצאות לטיולים מאורגנים, מסיבות, חו"ל ועתידות לרדת בקרוב לנופש באילת. שלובות חיבור חדש לחיים מביאה לנשים המתמודדות עם סרטן את שמחת החיים והחוסן הנפשי בתקופת הטיפולים.
בשלובות חיבור חדש לחיים ראינו חשיבות לקרוא לנשים ללכת להיבדק אצל כירורג או כירורגית שד כי גילוי מוקדם יכול להציל חיים".
ראש המועצה, הגר פרי יגור: "מודה לנשים החזקות שלקחו חלק פעיל לחיזוק המודעות לסרטן השד. נשות המושבה גשו להיבדק! גילוי מוקדם מציל חיים".
להצטרפות לקבוצת "גמאני רצה – פרדס חנה כרכור":
קרן עמרוסי: 054-6964324
פייסבוק: גמאני רצה
מייל: kerenamrusi7@gmail.com