"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – ״רִקְמָה עֲדִינָה שֶׁאַתְּ מְחֻבֶּרֶת אֵלֶיהָ, בִּינָתֵךְ״ [ימימה אביטל]

ימימה אומרת שישנה רקמה עדינה שאנחנו מחוברות אליה והיא הבינה.
למה ימימה מתכוונת?
מהי הבינה?
מהי הרקמה שאת מחוברת אליה?
בלימוד, ימימה מזמינה אותנו לגלות על עצמינו דברים שלא ידענו לקרוא להם בשמם הנכון.
זה לימוד המזמין חיבורים לעצמינו.
מתי בפעם האחרונה שאלנו את עצמינו מה שלומך?
מתי רקמנו רקמה עדינה עבורינו, עבור החלמות שלנו?
מתי מצאנו חיבור אמיתי לעצמינו מבלי לבקש אישורים מבחוץ?
בלימוד, ימימה מזכירה לנו כמה חשוב לחיות ביחד ללא תלות קיומית באחר, אלא חיבור אנושי מבורך מקדם ומצמיח, כאשר הרצונות האישיים שלנו לא מתבטלים בגלל אשלייה הנובעת מריצוי מרצון למוצא חן עד כדי ביטול האני שלי.
כאשר אני לא רואה את הרקמה העדינה שאני מחוברת אליה אני מנותקת מהבינה, מנותקת מהמהות שלי.
״רִקְמָה עֲדִינָה שֶׁאַתְּ מְחֻבֶּרֶת אֵלֶיהָ, בִּינָתְךָ״ (ימימה).
זו הזמנה להכיר את העדינות שברקמה והעדינות שבבינה הקיימת בתוכינו.
״כי כולנו, כן כולנו, כולנו רקמה אנושית אחת חיה״

ריקי לוי (.M.A בחינוך)